ספורט ציבורי

הזכייה המרשימה של שחר צוברי במדליית הארד באולימפיאדה עוררה היום דיון ציבורי שעולה בכל פעם שיש זכייה באירוע ספורט משמעותי.למה לא משקיעים בענף הזה, במקרה הזה, השייט (או השיט), עוד כסף? למה לא מייצרים עוד ספורטאים שיביאו לנו מדליות בתחום השייט? גל פרידמן מתראיין בלונדון את קירשנבאום ואומר שעם כל הכבוד לענפים כמו כדורגל או כדורסל, מי שמביא אותנו למדליות זה ענף השייט, למרות שהוא אולי לא סקסי.

אני יודע שברגעים אלו לכתוב נגד הענף שהביא מדלייה לישראל זה אולי לא פופלארי (או לא סקסי), אבל שמתסכלים על זה בעין ציבורית, לדעתי זכייה באולימפיאדה היא לא קריטריון. שלא תבינו לא נכון. לא שאני חושב שההישג של צוברי לא מרשים. אבל ששואלים את עצמנו באיזה תחומי ספורט צריכה המדינה להשקיע, שאלת הזכייה במדליות, היא לא שיקול. עם כל הכבוד, התרומה שמביאה מדליה, אינה מתקרבת לתרומה של פעילות יום יומית בספורט.

המדינה צריכה לפתח ענפי ספורט שיש בהם את התרומה המשמעותית ביותר לחברה בכללותה. כלומר, ענפי ספורט שבהם ההשתתפות (הן כצופים ובעיקר כמשתתפים) היא הכי רחבה. מה לעשות, שמשחקי הכדור, ברובם הם כאלו. מה לעשות, בחלקים גדולים מהארץ, אין ים, אבל יש מגרשי כדורגל, כדורסל וכדוריד. מה לעשות שבשביל שייט, צריך ציוד יקר, הפעילות היא פרטנית ויש סיכונים בטיחותיים שלא קיימים בענפי ספורט אחרים. גם אין מדובר בספורט עממי כמו למשל הקמת פארק אופניים. אפילו יכולת הצפייה היא די מוגבלת (וכל מי שניסה לצפות במרוצים של השייט, אפילו בטלוויזיה, נוכח בכך).

אינני אומר שלא צריך לתמוך בכלל בענפים מהסוג הזה. כל הענפים האולימפיים צריכים לקבל תמיכה כזו או אחרת מהמדינה, וצריך לאפשר מגוון ובחירה לכל אחד לעסוק בספורט שמעניין אותו. אבל אם מדברים על השקעה מאסיבית ועל תוכניות לפיתוח הספורט בישראל, השיקולים לא צריכים לכלול את השאלה – האם מדובר בענף שיביא לנו מדליות.

אז בואו נשאיר את ההצהרות הבומבסטיות על שינוי סדר העדיפויות בהשקעות לימים קצת פחות אמוציונאליים תוך חשיבה, מה טוב לציבור בכללותו ולא מה טוב לענף מסוים או כדי להביא לישראל מדליות, שמלבד תמונה יפה בעיתון, לא תורמות הרבה למדינה.

אלעד