ראש הממשלה וההבנה בביטחון

מערכת הבחירות הפנימית בקדימה מתחממת. אני מניח שבשבועות הקרובים נשמע הרבה מאוד אמירות של המועמדים המרכזיים. למרות גילי הצעיר, הפסקתי כבר להאמין לאמירות של פוליטיקאים. אני מאמין שאסור להגיד אם אתה לא מתכוון/יכול לקיים. בספרו, "מנהיגות", רודי ג'וליאני מתאר את הגישה שלו בהקשר הזה. הוא אומר שכל פעם שהוא הוביל פרויקט חדש בעירייה הוא קבע באופן מפורש שהדבר לא יפורסם עד שלא יהיו תוצאות בפועל. רק אחרי שפרויקט חדש (למשל, הטיפול בביטחון בעיר ניו-יורק) התחיל להראות תוצאות, הם היו יוצאים לתקשורת ומדווחים עליו. זו גישה שמאוד מתאימה אם מה שאני מכיר על מנהיגות. הצג את החזון שלך, רק שאתה יכול לגבות אותו בצעדים בעולם המציאות. בישראל יש לנו נטייה להגיד הרבה ולבצע מעט.

ובכל זאת. אם אפשר ללמוד משהו מהאמירות של פוליטיקאים במהלך מסעות בחירות, זה קצת על השקפת עולמם, כפי שהיא משתקפת מאמירות, שלא תמיד הן על לב העניין.

שימו לב מה בחרו להגיד לבני ומופז, שני המועמדים המרכזיים של קדימה, אתמול בכנסים שונים.

לבני:

"לצערי אין יציבות במדינה והעובדה שמאז 2001 הספקתי לשמש כשרה לפיתוח אזורי, שרת
קליטה, שרת חקלאות, שרת משפטים ושרת חוץ - מראה שצריך לשנות זאת. הממשלות מתחלפות
מהר מדי והדבר עוצר תהליכים חשובים בחברה שלנו. מפלגות שנבחרות לכנסת ומייצגות
סקטור הן אלה שלא מסייעות הכי הרבה לאותו סקטור שבחר בהן. התפקיד שלנו, וקדימה
הוכיחה זאת, הוא לא לבוא רק לפני בחירות או להשתתף בלוויות ובהזכרות. אנחנו צריכים
להיות שותפים בחיי היום יום, לא רק כשנתקלים בקשיים".

מופז:

''הביטחון הוא יסוד היסודות של מציאות חיינו. נוח לפעמים לשגות באשליה זמנית,
במיוחד בתקופות של רגיעה יחסית, כאילו בעיות הביטחון אינן דוחקות ואינן עומדות בראש
דאגתנו. זו אשליה מסוכנת... ניסיון ומומחיות בתחום הביטחון אינם רק יתרון, הם הכרח
שאין חשוב ממנו לכל ראש ממשלה בישראל".

אם הייתי צריך להכריע בין שתי הגישות הללו, ללא ספק הייתי בוחר בלבני. הגישה של מופז לא רק שנראית לי חסרת היגיון, היא גם מרתיחה אותי. הגישה האלטיסטית לפיה רק יוצאי צבא יכולים "להבין" בביטחון (כאילו שיש מושג כזה) וכי רק אנשים עם ניסיון צבאי יכולים להיות ראשי ממשלה היא חלק משורש הרע בשלטון בישראל. יש לי הרבה נימוקים לחשיבה הזאת, אבל אציין את שלושת הנימוקים החשובים ביותר לדעתי (אם כי כלל לא הבלעדיים):

1. ראש ממשלה הוא ראש הממשלה. נשמע אמירה פשוטה ואולי קצת סתומה. אבל תשאלו את עצמכם כמה שרים יש בממשלה? באילו נושאים הם עוסקים? במדינת ישראל, ברוך השם יש הרבה שרים. בממשלה יש שני שרים שעוסקים בביטחון (שר הביטחון והשר לביטחון פנים). כמה זמן ראש הממשלה מקדיש לנושאים ביטחוניים. הרבה יותר מאשר החלק היחסי שלהם בממשלה. שלא תבינו לא נכון. אני לא מנותק מהמציאות שבה אנחנו חיים, אבל אני חושב שהיחס בעניין הזה הוא מוגזם. ראש הממשלה צריך להקדיש לנושאים כלכליים וחברתיים לא פחות זמן מזה שמוקדש לנושאים הביטחוניים אם לא יותר. זה חשוב לביטחון שלנו לא פחות.
   
2. ההנחה שידע בביטחון זה דווקא ידע צבאי היא אבסורדית. ראש ממשלה, כמו גם שר ביטחון ובעלי תפקידים אחרים צריכים לדעת לקבל החלטות. ההחלטות צריכות להיות מבוססות על מידע ולהביא בחשבון מערכת שיקולים נרחבת. בדיוק כפי שאף אחד לא בא למופז בטענות שהוא לא מבין בתחבורה (ואין באמירה הזאת הבעת דעת על תפקודו) כך אין צורך שראש ממשלה יבין בביטחון במובן הצבאי שלו. הוא צריך לדעת לבחור את היועצים הנכונים. לנהל תהליכי מידע נכון ולדעת לקבל החלטות בצורה שקולה ונכונה. מעבר לכך, ההתאמה בין ביטחון לצבא, שמופז מייצג, לא רק שאינה מדויקת, אלא גם הוכיחה את עצמה בעבר כמוטעה.
   
3. אני לא יודע אם זה מה שעומד מאחורי האמירות של מופז, אבל באמירה מעין זו יש הפלייה מובנית לנשים. בעצם אישה לא יכולה להיות אף פעם ראש ממשלה בגלל שהיא לא "תבין" בביטחון במובנו הצבאי כי אף פעם לא יהיה לה רקע מתאים. אז ראשית, במקרה של לבני, שעד כמה שידוע לי יש לה היסטוריה במוסד, זה לא בטוח נכון. שנית, ויותר חשוב, אני חושב שהמידור של נשים, באופן כוללני, מעמדות קבלת ההחלטות היא צעד אסטרטגית לא נכון. תסלחו לי על הפמיניזם, אבל אם מדינות האזור היה נשלטות יותר על ידי נשים, יש לי הרגשה שהמצב פה היה טיפה יותר טוב. שוב, זה נובע מזה שקבלת החלטות בנושא ביטחון לא מחייבת הבנה בביטחון אבל כן מחייבת שקילת שיקולים נרחבים ויכולת לתקשר עם הסובבים אותך.