מקשיי הבירוקרטיה של המובטלים

את החודש האחרון, בנוסף לחיפוש העבודה והראיונות (שעכשיו במבט לאחור נראים קצת כמו בזבוז זמן – אבל זה בסדר, למדתי מהם הרבה) הקדשתי, בין השאר, למילואים. לא הרבה, אבל 8 ימים החודש, שמתווספים ל- 8 ימים שעשיתי מוקדם יותר השנה מהווים כמעט את המכסה השנתית שמותר לי כרגע (כן, אנחנו הגוב'ניקים, החיים שלנו קלים יותר גם אחרי השירות – לא יותר מ 24 ימים בשנה מותר לנו מאז החוק החדש).

בכל מקרה, כיוון שאני במילא לא עובד, נראה היה לי שזה זמן נוח וטוב לעשות מילואים. "לפחות נעשה כמה גרושים" חשבתי לעצמי. "לא יזיק, בתקופה של אבטלה, כאשר אתה לא לוקח דמי אבטלה".

ההיגיון אומר שכאשר אתה עושה מילואים כמובטל, המדינה תקל עליך לקבל את התגמול. אז אתה צריך את זה הכי צריך את התשלום והכי מהר. אז זהו. שבכל הקשור למדינה - או לפחות לביטוח לאומי – ההיגיון לא ממש נוכח (המשפט הידוע בצה"ל אומר שהוא השתחרר... אולי כמוני הוא עבר לאוסטרליה).

שעבדתי, כל מה שהייתי צריך לעשות זה לתת את האישורים למעסיק, ולהמשיך לקבל משכורת כרגיל. אבל עכשיו, שאני לא עובד, לא רק שאני צריך להגיש את התביעה באופן עצמאי (ולהגיש תביעה בביטוח לאומי, זה כמובן למלא טופס), אלא שאני צריך להוסיף לטופס אישורים מהמעבידים האחרונים שאני לא עובד אצלם יותר ושישה (כן, שישה) תלושי משכורת אחרונים.

עכשיו למישהו כמוני, שהיו לו שני מעסיקים מתחילת השנה (רק, לשמחתי) זה יוצר בירוקרטיה לא מועטה. בעיקר שאחד המעסיקים זה המרכז הבינתחומי, שהוא ארגון גדול שאני לא בדיוק מהווה בו גורם משמעותי. רק הנסיעות, הזמן והצילומים שנדרשו ממנו כדי להגיש את התביעה הזאת לביטוח לאומי נראה לי עלתה יותר מאשר מה שאני אקבל... הבירוקרטיה בשיאה!

לפחות הייתי מרוצה שאני יכול לסמן בטופס בקשה לקזז את השכר מהמילואים מהחובות שלי לביטוח לאומי, אולי לפחות הם יחסכו לי את הכאב ראש שנוצר מהעובדה שבחודש יולי לא קיבלתי משכורת... האם הבירוקרטיה הצליחה לחסוך לי קצת בירוקרטיה...