סיום שנה

אני מודה שאף פעם לא הייתי אוהד גדול של ערב סיום השנה האזרחית. את זה הגדול, של סוף שנת 1999, ביליתי, במכוון, בתורנות בצבא (אם היה באמת אסון בבאג אלפיים, אתם חושבים על מקום יותר בטוח מבסיס צבאי באמצע המדבר?). בשנים האחרונות, ביליתי במסיבות שמחות ומהנות של חברים (שמתקיימת גם השנה, למי שמעוניין), אבל אני מודה, שאלו לא האירועים שבהם אני מרגיש במיטיבי. אולי זה קשור גם לעובדה שתמיד הייתי ללא בת זוג (דמעה, דמעה). אולי זה סתם אני.
השנה, מן הסתם, אני אמור לבלות את הערב בצורה קצת אחרת. בעוד כמה דקות אני מתכנן לצאת לכיוון מרכז העיר בסידני, לצפות בזיקוקים ולנסות לבלות ערב ייחודי, שלא בטוח שיש אפשרות שיחזור עוד פעם בקרוב.
אני לא אדם של סיכומי שנה והחלטות לקראת השנה הקרובה, אבל...
לגבי החלטות לקראת השנה הקרובה. אני לא מעריץ גדול כי הן לא עובדות בדרך כלל. בכל מקרה, אני מעדיף לקבל החלטות לגבי העתיד כל הזמן ולא לחכות לתירוץ של השנה החדשה. אבל בכל זאת, השנה הקרובה אמורה להיות מיוחדת ואמורה לפתוח לי אפשרויות חדשות. אני מקווה, שהדרך השונה שבה אבלה את הערב, תהיה פתיחה מצוינת לכך. אז ההחלטה שלי לשנה הקרובה היא לנסות לנצל יותר הזדמנויות בחיים.
לגבי סיכומי שנה. אני חושב שחבריי הקרובים, זכו למספיק סיכומים שלי השנה. היום זכיתי לשמחה גדולה. התגובה הספונטנית הראשונה לספר האלקטרוני שלי (תודה חגית). לא משנה מה קרה לי השנה, העובדה שאני יודע שלפחות אדם אחד קרא את הספר (ואני יודע שיש עוד ואני עדיין מחכה לשמוע מעוד), משמחת אותי מעבר למה שאני יכול לתאר. אל תפספסו את ההזדמנות. הנה הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות השנה. להצטרף לאלו שכבר קראו ולהחליט לכתוב לי מה אתם חושבים. יש לינק כאן בצד של הבלוג. טוב. אם אתם מתעצלים, הנה עוד לינק... אני לא חושב שיש סיכום טוב יותר של השנה מבחינתי.
שנה אזרחית טובה לכולם.
אני מאחל שהאירועים הטובים ביותר שקרו לכם השנה, יהיו הגרועים ביותר של שנה הבאה
אלעד

משהו שחסר

Photo by ReneS

אין ספק שכאדם שכותב שני בלוגים ועוקב אחרי יותר מ- 20 בלוגים באופן קבוע אפשר להגיד שאני אדם שמשתמש יותר מהממוצע באינטרנט. חלק גדול מצריכת המידע שלי וגם חלק לא קטן מצריכת הידע (ואני מקווה שברור לכם שזה לא דבר זהה), מגיע מהאינטרט.
לכן, לא מפתיע אותי לקרוא על כך שיש ירידה עולמית בקריאת עיתונים ונהירה לאינטרנט.
ובכל זאת...
היום הגיעו לסידני זוג חברים שמתחילים טיול באוסטרליה. יחד איתם הם הביאו לי מתנה, עיתוני סוף השבוע מהארץ. אני בסך הכל מעודכן על מה שקורה בארץ ועוקב אחרי האירועים באמצעות האינטרנט. ועדיין, יש משהו כל כך שונה בקריאת העיתונים בפועל. פתאום, הבנתי כמה אני מתגעגע לעיתון של הבוקר. להחזיק את הנייר, להעביר את הדפים.
אבל זה משהו שהוא יותר מזה, הציעו לי, כחלק מההכנה ללימודים, להתחיל לעקוב אחרי העיתונות הכלכלית המקומית, כדי שאוכל להבין טוב יותר את הדוגמאות. ניסיתי לעקוב אחרי זה באתרי אינטרנט מקומיים. אני לא מצליח. זה לא כמו לקרוא את הדה-מרקר כל בוקר בארץ. העיתון מאפשר לי יכולת סינון וריכוז גבוהה יותר שאני לא מצליח להגיע אליה באינטרנט.
שאני גולש באינטרנט, יש לי הרגשה לפעמים, שהכתבות, בעיקר באתרי החדשות, קצרות, לא מדויקות, ובעיקר שטחיות. הניסיון להיות כל הזמן עדכני מייצר שטחיות שמדכאת אותי. אני חושב שזה בולט יותר באתרים ישראליים, אבל לא רק. לא שהעיתונים בארץ מספקים עומק רציני יותר, בטח לא החינמונים. אני יודע שלפעמים הכתבות זהות, ויכול להיות שזה רק הרגשה, אבל בכל זאת, בעיתוני סוף השבוע לפחות, הרגשתי משהו עמוק יותר מהרמה הרגילה שצרכתי בשבועות האחרונים.
יכול להיות שאני לא דוגמא לעניין הזה, כי אני גם קורא ספרים באופן די קבוע ורציף, אבל עדיין אני לא רואה את המדיום הזה נעלם. לפחות לא עד שיהיה תחליף מתאים יותר.
אלעד

מאבקים אלקטרוניים

Photo by SideLong

בבלוג המצוין שלו, יהונתן קלינגר מוביל מספר מאבקים ציבוריים חשובים. בין המאבקים הללו, שניים שאני מנסה לעקוב אחריהם מקרוב:
1. המאבק נגד חוק הצנזורה באינטרנט.
2. המאבק נגד החוק בדבר תעודות זהות ביומטריות.
שני המאבקים מנוהלים על ידו בעקביות, ברהיטות ועם תשוקה ראויה להערצה.

בחודשים האחרונים עקבתי אחרי הכתיבה של קלינגר בנושא תעודות הזהות הביומטריות והרשומה האחרונה שלו בנושא הביאה אותי למסקנה שבהקשר למאבק הספציפי הזה, למרות שאני מתרשם מרמת הטיעון והתשוקה שבה הוא נטען, אינני יכול להסכים.

אם אני מבין נכון (ואני לא בטוח שאני מציג זאת נכון, ממליץ לקרוא את המקור בבלוג שלו), ההתנגדות של קלינגר נובעת מחשש שיצירת מאגר נתונים ביומטריים על בסיס תעודות הזהות שלנו, שיחובר למעשה למאגר נתונים כללי ולמאגרים אחרים שמציעים להקים, למשל, לתביעות אצבע של חשודים בעבירות לנתונים מקופות חולים ולמאגרים נוספים (למשל של בנקים), מהווה סכנה גדולה לפרטיות שלנו (ואני יודע שחיברתי כאן כמה נושאים ביחד, לרבות חוק נתוני התקשורת). הפחד הגדול הוא שמאגרים מהסוג הזה יהיו נתונים לפריצות ולגניבות ויביאו לסחר במידע. יתרה מזו, קיים חשש שמאגר כזה יאפשר זיוף של פשעים (שתילת טביעות אצבעות ונתונים אחרים) ולבסוף, פחד מטעויות של מאגרים ממוחשבים שיכולות להביא לטעויות בזיהוי עם השלכות מפחידות. קלינגר יוצא נגד הויתור של אנשים על פרטיות מתוך גחמות וויתור לפחדים כמו טרור ופשיעה. הוא טוען שהטרור נהיה תירוץ יפה, בארץ ובארה"ב, לרמוס את הפרטיות של האזרחים.

יהיה לי קשה להציג כאן רשומה רהוטה ומסוגננת כמו אלו של קלינגר. אין לי את הכישרון ואני מודה, שאני לא בטוח שיש לי את הידע המרשים שיש לו, גם בפרטי ההצעות וגם בתחומים משיקים הקשורים לנושא. על כן, האמור כאן, יהווה רק פיסות של מחשבות אקראיות בהקשר הזה.

כחלק מהסדר החברתי שבו אנו חיים, מה שנקרא בשפת היום יום, מדינה, אנחנו מוותרים על זכויות מסוימות ולוקחים סיכונים מסוימים. חלק מהסיכונים האלו מחושבים יותר וחלקם פחות. כך למשל, אנחנו מסכימים שהמדינה תיתן רישיון נהיגה לאנשים, למרות שאנחנו יודעים שחלק מהם יעשו בו שימוש לרעה, בדרך שעלולה לפגוע בנו פגיעה חמורה בהרבה מפגיעה בפרטיות שלנו. יחד עם זאת, היעילות והיתרונות שמכוניות ומתן רישיון לאנשים מאפשרים, עולים, לפחות בחשיבה קולקטיבית (ואין כאן כוונה לזלזל אף לא בפגיעה הקלה ביותר מתאונות דרכים), על החסרונות. לכן, כאשר באים להתייחס לתעודות זהות ביומטריות או למאגרים עם נתוני טביעות אצבע ו- DNA של חשודים, על אף שהפגיעה האפשרית בפרטיות צריכה להילקח בחשבון, היא לא יכולה להיות השיקול הבלעדי. לכל אמצעי טכנולוגי – ולא משנה עם זה מחשב, מכונית או מכונה במפעל – יש יתרונות וחסרונות.

ברשומה האחרונה מתייחס קלינגר לפסק דין במסגרתו עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד שר הפנים כיוון שזה רצה לחבר בין מרשם האוכלוסין לרשויות המס, עתירה שהתקבלה. עכשיו, אם אתם שואלים אותי, בתור אזרח פשוט, שומר חוק ומשלם מיסים, מאחרי מסך בערות, הייתי רוצה שהמאגרים הללו יהיו משותפים. ושהם יהיו משותפים גם עם אלו של הרשויות המקומיות ושל הביטוח הלאומי ושל המע"מ. למה? כדי למנוע רמאויות שכולנו יודעים שקיימות. שוויון בפני החוק ונשיאה שווה בנטל, מבחינתי חשובים לא פחות מאשר השמירה על הנתונים באופן פרטי, בטח כאשר השמירה על הפרטיות משמשת כעלה תאנה לפגיעה בכלל. אני לא בטוח שחיבור של כל המאגרים הללו לא יביא לקידום פתרונות של כמה מהנושאים הבוערים יותר בחברה שלנו (רווחה, חינוך, פשיעה וכו'). למיטב זכרוני, העתירה שם התקבלה, כי הדרך שבה הציעו לעשות זאת, אפשרה להרבה מאוד גורמים פרטיים (באותו מקרה פקידים בבנק) גישה למידע. אז נכון, גם ליעילות יש גבול ואמצעים מהסוג הזה צריכים להיות מופעלים בזהירות ובמחשבה (שהרשויות אצלנו לא מצטיינות בהן) ולא צריך מראש לבנות את ההסדר בצורה שיאפשר לכל אחד להיכנס אליו.

[מחשבת ביניים: מה היה קורה לו היינו יודעים שכל דברים שאנחנו עושים, יהיה ידוע ונגיש לכולם, מה המשמעות החברתית של משהו כזה. מה היתרונות? מה החסרונות? איזה דברים אתם הייתם מסכימים שכולם ידעו? – סוף מחשבת ביניים].

אבל, וכאן נעשית הקפיצה המחשבתית, הניסיון לומר שעצם העובדה שאין מקום ליצור מערכות מעין אלו בגלל שהיא תאפשר שימוש לרעה וגניבות מידע, זו לדעתי הגזמה. גניבת מידע הייתה תמיד ותהיה תמיד. גם שימוש לרעה בכוח. מכל הסוגים. הגנבים תמיד יהיה חכמים יותר מהמערכת. אנשים תמיד ימצאו דרך להשתמש לרעה בכוח שהם מקבלים. אני יודע שגם היום דולף מידע בדרכים כאלו ואחרות לגורמים שלא אמור להיות להם את המידע. זו התופעה שבה צריך להלחם. לכן, ההבנייה של המערכת צריכה לעשות הכול כדי למנוע דליפות, אבל צריך להבין, שעצם קיומו של סיכון לגניבת מידע או שימוש לרעה, הוא סיכון שצריך לקחת כדי לקבל יתרונות אחרים שמערכות מהסוג הללו יאפשרו.

לא בכדי ציינתי בתחילת הרשומה את המאבק השני שמנהל קלינגר כנגד חוק הצנזורה באינטרנט. יש הבדל מאוד משמעותי בין שני הנושאים שמביא אותי לתמוך לחלוטין במאבק נגד חוק הצנזורה ולא להבין עד הסוף את ההתנגדות החד משמעית לחוק תעודות הזהות הביו-מטריות. חוק הצנזורה מביא להתערבות אקטיבית של המדינה (באמצעות סוכנים פרטיים, אבל עדיין המדינה) בהתנהגות שלנו, במידע שיהיה פתוח לנו ומכאן במחשבות שלנו. זוהי לדעתי פעולה אנטי-דמוקרטית שיכולות להיות לה תוצאות הרסניות על העושר הגנטי של הידע ועל חופש הביטוי במובן שוק הרעיונות (וכרגיל, קלינגר מציג זאת הרבה יותר טוב ממני – אני ממליץ ללחוץ על הלינק למעלה ולקרוא). לעומת זאת, הפחד מפני תעודות הזהות הינו פחד מפני שימוש לרעה שיעשו גורמים פרטיים, באמצעי שהמדינה אמורה ליצור, שהמטרה הראשונית שלו אינה בפני עצמה "רעה", ואף ההפך הוא הנכון. לדעתי, ההבדל בין השניים הוא עצום. בעוד שבראשון, המשמעות היא חוק שמנסה לשלוט במחשבות שלנו, בשני, מדובר בחוק שבא לקדם את טובת האזרחים, שצריך להיבנות בצורה שתמנע את ניצולו לרעה. אבל הטענה שבגלל שיש אפשרות תיאורטית (גם אם מעשית ביותר) שהמאגר ישמש לרעה אז צריך להימנע מליצור אותו, תהיה שווה לטענה שאין לתת רישיונות נהיגה, מכיוון שנהגים יעשו תאונות ויהרגו אנשים.

דבר אחרון, לגבי הפחד מטעויות של מערכות אוטומטיות ומחשבים. גם זה תמיד נכון. אבל, ראשית, גם אנשים טועים, אינני יודע אם פחות או יותר ממחשבים, אבל טעויות קורות ובימים אלו אנחנו רק מתחילים להבין כמה אנשים פועלים בצורות לא רציונאליות. אם ניתן לאפשרות לקיומה של טעות למנוע מאיתנו לנסות ולקדם דברים, לא נגיע לשום מקום. צריך להלחם בטעויות ובתוצאות שהם גורמות, אבל לתת לזה לשתק אותנו. שנית, הפתרון לא צריך להיות בהימנעות אלא בהבנה שמדובר במערכות עזר ולא במערכת מוחלטות, וכי צריך לתכנן את המערכות לאפשר בדיקות נוספות, אם צריך אנושיות. זהו פתרון שניתן להבנות לתוך התהליכים.

אלעד

סנטה קלאוס

כפי שאתם בטח יודעים, בימים אלו חוגגים נוצרים ברחבי העולם את חג המולד. לי אישית, לא יצא מעולם לבלות חג מולד במדינה זרה. יחד עם זאת, אני יודע שהחג קיים והכרתי, בדרך זו או אחרת, את אחד המנהגים הידועים ביותר שלו. סנטה קלאוס. מה שאף פעם לא הבנתי ולמעשה, מעולם לא תהיתי לגביו, זה מהו סנטה קלאוס. עכשיו, שלא נתבלבל. לא תהיתי, כמו בסרטים, עם סנטה קלאוס קיים. אני יודע שהוא קיים. סתם. J אני מכיר את הרעיון של המתנות והסבא הטוב שמגיע מהצפון הרחוק עם איילים לחלק מתנות לילדים טובים וכו'. מה שלא הבנתי, זה איך הסבא הטוב הזה קשור לדת כמו הנצרות ולחג שאמור לחגוג את לידתו של ישו. הרי הדת הנוצרית, למיטב ידיעתי, היא דת מונותיאיסטית. מכאן, אמונה ביצורים קסומים, אפילו במסווה של סבא חמוד, לא ממש הסתדרה לי. אז החלטתי לברר איך סנטה נכנס לתוך הקאנון הנוצרי.
אז זהו ילדים, שהוא לא. התחלתי את חיפושיי, איך לא, בהגדרה של המונח סנטה קלאוס באתר Wikipedia בעברית. שלא במפתיע, הערך מאוד קצר, אבל הוא התחיל לאשש את החשש שלי, שאין ממש קשר בין סנטה לבין אמונה נוצרית. הערך האנגלי (שמה אומר, כמנהגו של השופט בדימוס מישאל חשין, נוצרי) של Wikipedia ל- Santa Claus, כבר אישש את חשדותיי. לא רק שלא מדובר בדמות מהמקורות הנוצריים, אלא מדובר בדמות שיש עליה מחלוקת ולדעת נוצרים רבים היא מייצגת את תרבות הצריכה האמריקאית (שבימים אלו, לא ממש צריכה עוד התקפות נוספות, אבל נו...). באחד מהמקורות שקראתי נידונה טענה שעלתה שזו בכלל המצאה של חברת קוקה-קולה. אז כנראה שלא, אבל אין ספק שמדובר בגימיק שיווקי מעניין ביותר (וראו ספין אוף – מה המילה הראויה בעברית לביטוי ספין אוף? – של הרעיון של סנטה לעניין שיווק ולעניין הצגת תוכנית למשקיעי הון סיכון).
טוב, כבר אמרתי שאני כאן בשביל ללמוד דברים חדשים, לא?
חג מולד וחג חנוכה שמחים.
אלעד

הרים כחולים, זמן קצר, ו"תגליות"

אתמול הרחבתי את אזור הטיול שלי ונסעתי לבקר במקום שנקרא Blue Mountains, אזור באמת מדהים ביופיו לא רחוק מסידני. שוב נדהמתי מהכמות האדירה של ירוק שיש מסביב והמצב הבתולי שבו נשארים המון מהאזורים כאן ברגע שיוצאים קצת מהעיר.
לאחר מכן, המשכתי (עם הסיור המאורגן...) למקום שנקרא Jenolan Caves, שם יש מערות של אבן גיר (ובעברית צחה, מערות נטיפים). אני יודע שיש כאלה גם בארץ וביקרתי בהם, אבל בכל זאת, נוכח הדרך שבה המקומות הללו מתפתחים, כל מקום הוא ייחודי ומרשים. שנית, האתר כאן הוא ענק. ושלישית, הסיור כאן מלווה באורות ותצוגות קול מרהיבות. ממש מגניב.
לתמונות משני הביקורים, לחצו כאן.
בכל מקרה, הביקור הזה (ובמקומות אחרים) גרם לי לחשוב. טוב, זה לא חדש J, אבל שתי מחשבות עיקרית שמסתובבות לי בראש בעקבות הטיולים של בזמן האחרון:
1. אני יודע שזה נדוש, אבל שאתה מסייר במקומות כאלה, שבהם הנוף התעצב במשך מיליוני שנים או מסתובב ולומד על אבולוציה, אתה מקבל תחושה מדהימה של ענווה אל מול איתני הטבע ומול העובדה שהחיים שלנו וכל הדאגות שלנו הן כל כך קצרות מועד. אני זוכר שלמדתי פעם שהסיבה שהנוצרים בנו את הכנסיות שלהם כל כך גדולות, זה כדי לגרום לתחושה של השפלה וענווה מול האל ואני אשאיר את המחשבות שלי על הרעיון הזה למקום אחר). לא צריך לבנות בשביל זה כלום. זה פשוט שם בחוץ וזה די מדהים.
2. אחד הדברים שחוזרים על עצמם (ומטריד את מחשבתי בזמן האחרון ואני עוד בטח אכתוב על זה משהו) זה הניכוס האירופאי של העולם. אתה מסתובב פה ולומד על ההיסטוריה של אוסטרליה שבעצם מורכבת הרבה מ"כיבוש" של "ארץ חדשה" ש"גולתה" על ידי האירופאים, השמדה (מכוונת ולא מכוונת) של התרבות המקומית ולאחר מכן צעדים של חרטה ושל ניסיונות לפיוס עם האוכלוסייה המקומית. זה מדהים כמה כל המוצגים כאן מנסים מצד אחד לפאר את ההיסטוריה האירופאית של אוסטרליה והקמתה ומתוך כך להציג בצורה פוליטקלי קורקט את העובדה שהייתה כאן (ועדיין יש) תרבות מקומית. אנחנו יודעים היום שדברים דומים קרו במקומות אחרים בעולם (מישהו אמר מדינות אמריקה...?). שאתה מנסה להסתכל על זה בצורה אובייקטיבית אתה מבין כמה הרס הביאו מדינות אירופה לאזורים שונים בעולם מצד אחד ומצד שני, כמה התהליכים שקרו לפני 300, 200 ואפילו פחות מ- 100 שנה דומים לתהליכים שקורים היום במקומות שונים בעולם, לרבות אצלנו. ההיסטוריה חוזרת על עצמה? אני מניח שגם תהליכים מהסוג הזה מושפעים מהעובדה שתקופות משתנות הרבה יותר מהר בימים אלו...

אלעד

ירוק בעיניים

אתמול החלטתי לצאת קצת מסידני וכדי לפשט את העניינים, לקחתי מעין סיור מאורגן. נסענו צפונה מסידני וראינו המון דברים מעניינים. זה התחיל על פארק הזוחלים האוסטרלי, שם אפשר לראות המון חיות מסתובבות חופשי ולהאכיל קנגורואים. אני כמובן לא האכלתי (לא נוגע בדברים כאלה :(), אבל בכל זאת, היה נחמד לראות אותם מקרוב ולא דרך כלוב. כמו כן, משם התמונה שלמעלה עם הקאולות שזה היצור היחיד שראיתי שנראה באופן טבעי כאילו הוא התמוטט שיכור על עץ. לאחר מכן נסענו למקום שנקרא פורט סטיווינס ושם עלינו על קרוז במפרץ המדהים וראינו גם דולפינים שמסתובבים שם בכמויות. למרות ניסיונות רבים, לא הצלחתי לצלם דולפנים (צריך לתפוס אותם בדיוק שהם קופצים מהמים), אבל בכל זאת, היה מגניב לראות אותם קופצים בסביבתם הטבעית. היום הסתיים בדיונות חול ענקיות שם התנסיתי ב- Sandboarding, שזה בגדול, לשבת על חתיכת פלסטיק ולהחליק על החול מאוד מהר. זה כיף כמו שזה נשמע.
תמונות משם ומעוד מקומות, ניתן למצוא כאן.
אחד הדברים העיקריים שנהניתי ממנו היה עצם הנסיעה. כל הדרך (ואני מדגיש את כל), מהרגע שיצאנו מפרברי סידני, הכול היה ירוק ולא ירוק של דשא כמו בארץ, אלא ירוק של עצים. קילומטרים על קילומטרים של עצים. כן, אני יודע שבצפון הארץ גם אצלנו הכל ירוק, ובכל זאת, זה הרגיש לי שונה.
יש פה כל כך הרבה פארקים מוגנים, שאתה פשוט רואה ירוק בכל מקום. למעשה, גם בתוך סידני עצמה יש כל כך הרבה ירוק וכל כך הרבה פארקים, אפילו באמצע העיר ממש. פתאום שאתה רואה דברים כאלה את מבין מה זה תרבות ירוקה ותכנון סביבתי וכמה זה משפיע על האווירה. אני כמובן לא משווה מבחינת הצמחייה והתשתית הבסיסית ביננו לבינם, אבל עדיין, זה גורם לך לחשוב.

הסברים

באמת שאני לא מצפה למצוא הסברים מלומדים ואקדמיים בכתבה ב- Y-net, אבל, בכל זאת, אפשר לצפות שלפחות ההסברים יהיו בעלי היגיון פנימי.
אתמול קראתי את הכתבה הזאת, תחת הכותרת: "בישראל אין תרבות של חסכון ארוך טווח". באופן כללי אני מסכים עם הנאמר בכתבה וחושב שקיימת בעיה של חסכון טווח ארוך בישראל, שנוכח התארכות אורך החיים הממוצע ועלות המחייה הממוצעת הופכת להיות בעייתית יותר ויותר. ההשפעה של כל אדם שלא חוסך על כלל החברה בעקבות נטל התשלומים שהוא מטיל עליה, הולכת וגדלה, שלא לדבר על כך שאיכות החיים שלו נפגעת.
לכן, קראתי את הכתבה באופן מעמיק כדי ללמוד דברים חדשים ואולי לשנות את דעתי או למקד אותה. קריאה מעמיקה של הכתבה מלמדת כי הכותב המלומד נותן ארבעה הסברים להעדר תרבות של חסכון ארוך טווח בישראל:
1. הסבר היסטורי הקשור לתרבות הגלותית.
2. חוסר האמון שחשים הצעירים כלפי המוסד השלטוני בארץ.
3. שנאת סיכון גדולה מאהבת רווח.
4. ריבוי תוכניות המבלבלות את האוכלוסייה עד להעדר בחירה.
ילדים, אני מצאו את יוצא הדופן...

מישהו מוכן להסביר לי מהו "חוסר האמון שחשים הצעירים כלפי המוסד השלטוני בארץ"? איך הוא בא לידי ביטוי? איך הוא נמדד? מה זה אומר? אני חושב שאני נחשב לדי צעיר (באופן יחסי...) ואני לא זוכר חוסר אמון שכזה שהשפיע על ההחלטות הכלכליות שלי.
עכשיו, אני מבין שלא כל ההסברים שנותנים במסגרת כתבה מעין זו צריכים להיות מדויקים או מדעיים. אבל אם תקראו היטב את הכתבה, תראו שהסבר מספר 2, הוא היחיד שלא זוכה להרחבה. אני מוכן גם לקבל הסברים קלושים. אני חושב שהסבר מספר 1 אינו משכנע במיוחד. אבל ההסבר השני רק מצוין כהסבר, בלי הרחבה. אפשר היה לכתוב גם "חוסר הרצון לשלב זיתים ופטריות על פיצה פצצה". זה בערך באותה רמת הסבר והרחבה.

אני אישית חושב שהבעיה העיקרית בישראל היא מחסור בחינוך לאוריינות פיננסית ולצערי הסיבה הזו לא מופיעה בכתבה. חוסר הידע וההבנה של הצעירים את הרעיון הפנסיוני והחשיבות שלו, מונע מהם להתחיל לחסוך בגיל צעיר, כאשר במקרה של חסכון פנסיוני, להתחלה המוקדמת יש השפעה אדירה. לכן, זו לא בעיה של משרד האוצר, אלא של משרד החינוך. אבל זה, כבר נושא אחר לגמרי...
אלעד

שינויים

היום ראיתי את הקטע הזה (תודה לרן שפרסם אותו בפייסבוק). אני מניח שכל אחד רואה בקטע (הדי מדהים הזה לדעתי) משהו אחר. אחד המשפטים החזקים ביותר בקטע מדבר על זה שאנחנו מלמדים היום ילדים (וסטודנטים) ידע וכישורים של העולם של היום, כאשר רוב הסיכויים שהם לא יוכלו לעשות בהם שימוש כאשר הם יצטרכו בעתיד. הבעיה היא, שאנחנו לא יכולים באמת לדעת מה יהיה בעתיד. לכן, במקום להתרכז רק בידע (עדיין צריך ידע, כי הידע הבא מתבסס עליו) צריך להוסיף וללמד מיומנויות בסיסיות שאני לא בטוח שמלמדים היום:
1. התמודדות עם שינוי – אנחנו חייבים לקבל את העובדה ששינוי הוא חלק מהחיים. יותר חשוב, להבין שהיכולת להתמודד עם שינוי ולחיות שינוי כל יום הוא אחת המיומנות החשובות של העתיד. פעם, שינויים היו לוקחים הרבה מאוד שנים. האבולוציה לקחה מיליוני שונים. ההמצאות הגדולות ששינו את העולם הישן באו פעם בכמה אלפי שנים, לאחר מכן במאות ה- 18 וה- 19 כל כמה מאות שנים. בימים אלו, זה עניין של שנים וחודשים וחוקים כמו חוק מור קובעים שהקצב רק יגדל. שאתם קוראים את הקטע הזה, העולם משתנה. מי שרוצה להצליח בעתיד חייב להיות מסוגל להתמודד עם שינוי באופן יום יומי.
2. היכולת ללמוד באופן עצמאי – בעולם שמתקדם בצורה כל כך מהירה, שבה מה שמלמדים היום כבר אינו רלוונטי מחר, היכולת ללמוד באופן עצמאי הופכת להיות חשובה יותר. יש לנו את הכלים, צריך לפתח את ההרגלים ואת המיומנויות ללמידה עצמאית. בין השאר, זה אומר חזרה לקריאה (עדיף של ספרים).
3. הכרה של תרבויות חדשות – העלייה של החשיבות של סין והודו בעולם מלמדת היא המשך של הנושא הקודם. אבל, במקום לפחד מתרבויות חדשות, אנחנו צריכים ללמוד ולהבין אותם. היום זה סין והודו. מחר זה אפריקה. חלק מההתמודדות עם הכפר הגלובלי יחייב את היכולת להכיר תרבויות חדשות, להבין אותן, לדבר בשפה שלהן ולקבל אותן על המאפיינים הייחודיים שלהם.
אלו הדברים הראשונים שעולים לי לראש. מה דעתכם? מה אתם חושבים על הקטע?
אלעד

לדבר בשפה התרבותית שהם מבינים

Photo by Alex Osterwalder

שאתה לבד בארץ זרה (סוג של זרה לפחות) יש לך הרבה זמן לחשוב. מבחינתי זה דבר טוב כי אני בן אדם שמאוד אוהב את השקט ואת הזמן לעצמו. נכון, אחרי כמה זמן צריך בכל זה איזשהו סוג של תקשורת עם אנשים, אבל לי, לפחות לתקופה, הבידוד עושה רק טוב.
כמובן, שצריך להזין את המחשבות במשהו. אצלי, התזונה העיקרית זה ספרים. לפני כמה ימים סיימתי לקרוא את אחד הספרים הכי מעוררי מחשבה שקראתי עד היום. קוראים לו Outliers.
בגדול, הספר מדבר על כך שהדרך שבה אנחנו מודדים הצלחה אינה נכונה, או אם לדייק יותר, אינה מדויקת לחלוטין ונותנת משקל גדול מידי לכישרון ולתכונות אישיות. על ידי עיון נרחב בסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר מכל הסוגים – מהאנשים החכמים ביותר, למצליחים ביותר בכל התחומים, לארגונים המצליחים ביותר, הוא טוען שההצלחה בנויה בחלקה הגדול מהזדמנויות ומורשת תרבותית. למעשה, חלק חשוב בהצלחה הוא מאיפה באת ומתי באת.
כתבתי על הספר בהרחבה בבלוג השני שלי. כפי שיראו החרוצים שילחצו על הלינק ויקראו שם, אני ממליץ עליו בחום רב. מי שרוצה, כחלק מתהליך של קריאה עמוקה יותר, אני מכין לספרים כאלה מעין סיכום של הנקודות העיקריות. מי שאין לו זמן להשקיע בכל הספר או רוצה טעימה כדי להחליט מוזמן לכתוב לי למייל ואני אשלח לו את הסיכום שהכנתי.
בכל זאת, נקודה אחת שהשארתי רק לקוראי הבלוג בשפת הקודש (לעומת הבלוג בנוצרית :)). כפי שאמרתי, אחד הדברים המרכזיים שהספר מדבר עליהם הוא על החשיבות של מורשת תרבותית. הכותב מנסה לטעון שהניסיון שלנו להתעלם מההבדלים התרבותיים בין תרבויות שונות (בעיקר הוא משווה את זאת האמריקאית לזאת האירופית ויותר מזו, לזו האסיאתית), ומהמורשת התרבותית של עמים שונים ושל אנשים מאזורים שונים באותו עם (שמחקרים מגלים שהיא משמעותית ביותר) בניסיון להיות יותר מנומסים או נכונים פוליטית היא מסוכנת, כי היא עלולה לגרום לאסונות (לרבות התרסקות מטוסים – ותצטרכו לקרוא את הספר כדי להבין את המשפט הזה עד הסוף).
בכל מקרה, זה גרם לי לחשוב על משהו ששמעתי פעם את מאיר שטרית אומר ושלא ידעתי כל כך איך לאכול אותו ששמעתי אותו. באחד הראיונות איתו, הוא אמר שלדעתו את המשא ומתן עם הפלסטינאים או המדינות הערביות בכלל צריך לנהל בערבית. לא במובן שהשיחות יהיו בשפה הערבית, אלא שצריך לדבר בשפה התרבותית שלהם. נוכח מה שקראתי בספר, אני חושב שיש באמירה הזאת המון חוכמה ואם אני הייתי אחראי על המשאים ומתנים שמנהלת מדינת ישראל, הייתי מנסה לחשוב איך לנצל את העניין הזה (ואני בטוח שיש מספיק מומחים שידעו להגיד זאת).
שבת שלום
אלעד

יהדות פאגנית

Photo by kalandrakas

אריאנה מלמד כותבת היום על התגברות תופעת ההשתטחות על קברי צדיקים. ציטוט נבחר:

"עוד מעט, כשיתחילו למכור צלמיות חסרות-פרצוף של צדיקים גליליים ידועים ועתירי כוח, תושלם האבולוציה ההפוכה הזאת, ויגדל כאן דור של מאמיני-אוטובוסים שעסוקים בנסיעות חסודות מהכא להתם, כתחליף נורמטיבי לגמרי לעבודת-אלוהים מפרכת ותובענית, שאין בה מאגיה ואין בה הבטחה שאו טו טו החיים ישתפרו אם רק נשתטח, אין בה פרנסה לתיירני אוקראינה ול"מסיעי הגליל" – אבל יש בה, או היה בה, בזמנים טובים משלנו - מונותואיזם צרוף"

אני לא בדיוק אחד מאלו שמאמינים ב"עבודת-אלוהים מפרכת ותובענית" או ב"מונותיאיזם צרוף" (אני מניח שלפחות לא בצורה שאריאנה מלמדת מתכוונת אליה), אבל אני בהחלט יכול להזדהות עם הגישה הכללית של שאט נפש מהמנהג. מבחינתי, לא רק ההשתטחות על קברי צדיקים היא פאגניות, אלא בכלל הקדושה שמיוחסת לחתיכות אדמה מסוימות או לקברים של אנשים שנפטרו מזמן (ולא לרעיונות שלהם).

כתבתי בעבר שאני לא מבין מתי הדת שלנו הפכה לדת שמקדשת אדמה על פני אדם (כמה פעמים, כאן וכאן – אם מדברים על נבואות שלוקח להן זמן להתגשם, למשל). אני חושב שזה הדבר העיקרי שמטריד אותי בדיון הפוליטי. כמו שאומרים, אין CLASH.אני מרגיש שצד אחד מדבר על קדושת האדמה וצד שני מדבר על קדושה של חיים.

בספר "ראשית" של מאיר שלו, שהוא ספר מרתק, יש פסקה אחת מרתקת במיוחד. לאחר שהוא סוקר את נישואי יעקב, הוא מעיר הערה מעניינת. כיוון שאנחנו נחשבים לצאצאים ישירים של שבט יהודה ויהודה היה בנה של לאה אימנו ולא של רחל אימנו, האם לא מוזרה החשיבות המאגית שאנחנו מייחסים לקבר רחל אימנו?

הדת היהודית, כמו שאני מבין אותה, עוסקת במנהגים. התפילות והכללים אמורות להזכיר לנו איך אנחנו צריכים להתנהג, כבני אדם. מה שנקרא, בין האדם לחברו. עבודת השם בפני עצמה אינה שווה דבר ללא יחסים מוסריים והתייחסות ראויה ושווה לכל בני האדם. כן, גם לזרים וגרים, כי היינו כאלה במצרים.

אלעד

אבולוציה

בימים האחרונים ביליתי הרבה מאוד במוזיאונים. בגלל שבין השאר, חלק גדול מהמוזיאונים מוקדשים לחיות מסוגים שונים, נחשפתי להמון הסברים על תורת האבולוציה. ליד כל חיה, מדינוזאור ועד קנגורו, היה ניתן למצוא הסבר אבולוציוני על איך אותה חיה פיתחה את התכונות שהיא פיתחה, לאיזה משפחה אבולוציונית היא משתייכת ועוד.
יכול להיות שלא הייתי שם לב לעניין הזה, אם בנוסף לכך, לפני כמה ימים שודר כאן בטלוויזיה הסרט "פארק היורה" שעוסק, גם עם בצורה שטחית באבולוציה ובנוסף, יצא לי לראות באחד הערבים הראשונים שלי כאן (שעוד היה לי בעיות ג'ט לג) סרט דוקומנטרי על המאבק בארה"ב לגבי הלימוד של תורת האבולוציה בבתי הספר מול גישת הבריאתנות או גישת התכנון התבוני.

כל הדברים הללו ביחד גרמו לי לחשוב – האם אני למדתי בבית ספר את תורת האבולוציה?

אני יודע שאני מכיר את קיומה. אני גם מכיר את דרווין ופחות או יותר מה הוא עשה. זה מעולם לא הוסתר ממני. אבל אני לא זוכר בשום שלב שבבית הספר דיברנו עליה תורת האבולוציה באופן ממוקד. אני לא זוכר שהסבירו לנו מה היא אומרת או מה הממצאים שקיימים לתמוך בה. זה נראה לי די מוזר.
יכול להיות שאני טועה או שהיום תוכנית הלימודים שונה, אבל לא ברור לי למה ב- 12 שנות לימוד, לא נחשפתי מעולם לתיאוריה הזו לעומק. האם גם אצלנו זה עניין של לחץ של גורמים דתיים או שזה נובע מסיבות אחרות? לא נראה לי כי בשום שלב לא ניסו להגיד לנו באופן פוזיטיבי שהעולם נוצר לפי מה שכתוב בספר בראשית או על ידי גורם עליון מתכנן. האם זה רק זכרוני שמטעה אותי או שבאמת זה נושא שפשוט לא מדברים עליו במערכת החינוך בארץ.

אשמח לשמוע אם למישהו יש תשובה או אם מישהו יודע מה קורה היום בבתי ספר.
אלעד

ימינה פנה

Photo by Ross Goodman

תסלחו לי על כך שהתחלתי לכתוב טורים פוליטיים ממרומי מושבי בסידני, אבל הרשימה שנבחרה אמש בבחירות של הליכוד מעוררת בי חלחלה ומפחידה אותי. כבר כתבתי כאן שאין שום סיכוי בעולם שאני הייתי מצביע ליכוד אז לכאורה, הרכב הרשימה לא ממש אמור לשנות לי.
זו בדיוק הבעיה. שההרכב ממש משנה לי. אם באמת יתאמתו תוצאות הסקרים (ויש לי ספקות לגבי כך, אבל אין ספק שיש כאן מגמה), הרי שהרשימה של הליכוד תרכיב בין 20 ל- 30 אחוז מהכנסת. הבעיה היא שבסרט הזה כבר היינו. יש מן אמירה כזו, שאני עדיין לא החלטתי מה אני חושב עליה, שרק הימין יכול לעשות צעדים מדיניים גדולים מהשלטון. אז הנה, עם רשימה כזו, אין חשש שתרחיש כזה יקרה.
הבעיה היא, שכולנו יודעים מה יקרה – בגלל סיבות כאלו ואחרות או פשוט בגלל שאלו החיים, נתניהו ילך לתהליך מדיני מסוג כלשהו ואז יתחיל הבלאגן. סוג כזה של מפלגת שלטון היא לא רק פתח לבלאגן פוליטי ושיתוק מדיני, אלא גם לסחטנות פוליטית מהסוג הגרוע ביותר. הרשימה של נתינהו מורכבת בחלקה הגדול (בעיקר בין המקומות ה- 20 ל- 30) מאנשים שכבר הוכיחו שאין להם שום בעיה ללכת נגד ההחלטות של הממשלה ושל היו"ר שלהם. כאשר הכוח של ראש הממשלה בסיעה שלו לא מספיק רציני, אז הוא צריך להישען על סיעות אחרות וכולנו יודעים איזה סיעה זו תהיה.
בקצב הזה, סיכוי לא רע שאחד הפחדים הגדולים ביותר שלי יתממש וש"ס תקבל את תיק החינוך. נתניהו, כרגיל, כבר בלחץ. עצם ההכרזה שלו (שהוא מנגן עליה כבר הרבה זמן) שהרשימה לא תקבע את מינוי השרים היא אבסורדית. אם המינוי של השרים הוא צעד מקצועי (כמו שאני חושב שצריך להיות, אבל זה נושא לרשומה אחרת), אז אפשר למצוא מינויים הרבה יותר טובים מחוץ לרשימת חברי הכנסת. אני גם ככה חושב שחברי כנסת צריכים להתמקד בתפקיד שלהם והמינוי שלהם לשרים רק פוגע בתפקיד הזה. אבל אם המינוי הוא בהגדרה פוליטי, מתוך הרשימה, אז למה המיקום ברשימה לא קובע. נתניהו יורק לבאר שממנה הוא שותה ובמצב רגיל לא היה אכפת לי. הבעיה, שכנראה שהבאר שממנה הוא ישתה בקרוב זה הבאר של כולנו.
אני לא אחד שתומך בתיאוריות קונספירציה בדרך כלל, אבל נוכח הפרשנות הזאת של אטילה שומפלבי, אולי יש תקווה. בהנחה שהליכוד וקדימה יקבלו פחות או יותר אותו מספר של חברי כנסת ברשימה, נראה עריקה של הגורמים המאוכזבים בליכוד (ע"ע סילבן, לימור לבנת וכו') לקדימה. מצב כזה יכול להטות את המאזן לחלוטין. לא שאני מאמין (או מקווה) שדבר כזה יקרה. מצד שני, אולי זה עדיף מאשר לראות את ש"ס במשרד החינוך ומבחירות נוספות בעוד שנתיים.
אלעד

מבחר

כמו שכתבתי לפני כמה ימים נכנסתי לשגרה נחמדה מאוד. במסגרתה היום ביליתי ב- "Sydney Wildlife World" ומשם התמונה החמודה ביותר למעלה. אפילו אדם שלא אוהב חיות כמוני נכנע לקנגורואים ולקאולות. הם פשוט כל כך חמודים. ובכל זאת, שהציעו לי ללטף איזה לטאה, סירבתי. גם לי יש גבולות!
אחד הדברים שמדהימים אותי כאן (ואני מניח שזה לא רלוונטי רק לאוסטרליה, אלא בכלל תופעה שנחשפים אליה במדינות מערביות בעולם) זה המבחר. כל צהריים לוקח לי שעה לבחור מה אני אוכל. יש פשוט כל כך הרבה מבחר. המקום שבו נחשפתי לזה בצורה המשמעותית ביותר זה בחנות הספרים. מי שמכיר אותי יודע שאני תועלת ספרים לא קטנה, אם כי אני בדרך כלל קורא ספרים משני ז'אנרים עיקריים. ספרי ניהול, מנהיגות והתנהגות אנושית וספרי פנטזיה אפית. בכל חנות שהייתי נכנס בארץ, אפילו הגדולות ביותר, בדרך כלל ניתן היה למצוא מדף של הספרים מסוג זה. במקרה הטוב, ניתן היה למצוא ארון שלם. כמעט אף פעם לא יותר. שנכנסתי לחנות כאן לקנות לעצמי ספרים (את המעט שהבאתי איתי סיימתי די מהר) נדהמתי מהמבחר. עכשיו אני יודע שיש הרבה ספרים, כי אני בדרך כלל קונה ב- AMAZON וגם שם קיים את כל המבחר הזה. אבל שאתה רואה את זה בעיניים שלך, מדפים על מדפים של ספרים בכל קטוגריה, אתה מבין את העוצמה של המבחר ואת העוצמה שיש ליכולת לקרוא באנגלית. מצאתי את עצמי מבלה בין חצי שעה לשעה בכמה חנויות ספרים, רק מסתכל על המבחר העצום. נכון, יש הרבה זבל והרבה מאוד כותרים לא איכותיים, אבל עדיין, המבחר האיכותי (או מה שנראה לכאורה איכותי) הוא מרשים ביותר. מזל שעשיתי קורס קריאה מהירה ואני יכול לנצל את המבחר בצורה טובה יותר...:)
אני אמשיך להיות המום מהמבחר. אתם תמשיכו לבלות בארץ הקודש.
אלעד

שגרה זה רע?

Photo by Ciscai

בימים האחרונים נכנסתי למעין שגרה. בבוקר אני מסתובב ומטייל (כל פעם משהו אחר – מוזיאון, אזור מפורסם, אזור קניות, חוף ים וכו') ובצהריים אני בעיקר קורא, רואה קצת טלוויזיה ומנסה להתחבר לסביבה באמצעות האינטרנט. בין לבין אני מנסה כל יום לאכול במקום אחר, ליהנות מהטעמים השונים ולבחון את הסוגים השונים של האוכל שקיימים כאן.
האמת, אני מתחיל להתרגל לשגרה הזאת ולהנות ממנה. לאט לאט אני מתחיל להכיר את הסביבה שלי ואת השיגעונות הקטנים שלה. כמובטח, אני מנצל את הזמן הן להיכרות והן למנוחה שלי עצמי. אתמול אפילו הלכתי לסרט (4 holidays – מאוד מומלץ... :)).
היום, שאמור להיות היום האחרון היפה בשבוע הקרוב, ביליתי על חוף הים וניצלתי כדי לסיים את הספר הנהדר של אמיל זולה, "The ladies' Paradise". מי שמעוניין לשמוע את דעת עליוי, יכול לקרוא עליה בבלוג השני שלי.
זהו, אני שמח שאין לי דיווחים מרתקים מידי. בשבילי זה טוב. בשבועות הקרובים אמורים להתחיל להגיע אנשים שאמור ללמוד איתי ואז אנצל את זה קצת למפגשים חברתיים יותר. בינתיים, אני נהנה בחברת עצמי.
אלעד

לילות בוגי

יש בחיים תחושות שלא תמיד אתה יכול להסביר. הדבר נכון בעיקר לגבי דמויות ואנשים. למרות שזה לא יהיה פוליטקלי קורקט, יש אנשים שנתקלתי בהם בחיים שמהרגע הראשון לא אהבתי. בלי סיבה נראית לעין. משהו לא הרגיש לי טוב. במנגינה של הדיבור, בדרך העמידה, בהתייחסות לאנשים אחרים או בכל מיני תכונות אחרות. וזה בסדר. אתה לא צריך לחבב את כל מי שאתה פוגש בחיים.
התופעה הזאת לא מוגבלת לסביבתי הקרובה אלא מתגלה גם בדמויות מפורסמות ומשפיעות יותר, כמו פוליטיקאים. בוגי יעלון הוא דמות כזאת. עוד מהזיכרונות העמומים שלי מימי הצבא, כאשר הוא היה סגן הרמטכ"ל, אני זוכר את התחושה הזאת של, בהעדר מילה אחרת, רתיעה. אומרים על בוגי שאנשים נרתעים ממנו כי הוא בוק. אני לא חושב שזה זה אצלי. אני די בוק ויודע להעריך בוקים בעיקר בכל הקשור לאמירות שלו נגד השחיתות והפוליטיזציה של הצבא וההחלטות המדיניות. זה משהו אחר שהיה קשה לי לשים עליו את האצבע ועדיין הוא לא ברור לי לחלוטין.
דווקא בגלל התחושה הזאת, הקפדתי לנסות ולהקשיב לבוגי ולדעותיו ככל שהתקרב מועד כניסתו לפוליטיקה. קראתי ראיונות איתו, ראיתי אותו מתראיין, בעיקר אצל לונדון וקירשנבאום (אני מודה שלא קראתי את הספר שלו). כל פעם שראיתי אותו תחושת המיאוס הכללית הפכה לרתיעה כללית ואפילו לפחד. המחשבה שהאיש הזה יהיה שר ביטחון מפחידה אותי. אני מודה שיש לי רתיעה כללית מאנשי צבא שנכנסים לפוליטיקה בכלל ולתפקידים ביצועיים בפרט. אבל אצל בוגי זה יותר חמור.
היום קראתי בבלייזר באינטרנט (כן, יש שם כתבות רציניות), כתבה מרתקת של יואב לימור על בוגי. ככל שקראתי יותר, הרגשתי שיואב לימוד מצליח לתאר בצורה די מדויקת את הרתיעה שלי.
בכל פעם ששמעתי את בוגי ניסתי לשמוע מה כן אבל בעיקר שמעתי מה לא. שאני מקשיב לי, אני מקבל הרגשה של טחינת מים. בוגי מצוין בלהצביע על טעויות של אחרים או על כשלים בתפיסות העולם שלהם. אבל להגיד מה כן, מה נכון, מה ראוי, להסתכן בלהציג תוכנית אמיתית, את זה, לא ראיתי ממנו. יואב לימור מספר בכתבה על כך שבוגי תומך בנסיגה מהגולן, עובדה שככל הנראה לא ידועה לציבור הרחב (ובעיקר למצביעי הליכוד). זו רק דוגמא אחת לעניין הזה.
יותר מזה, שאתה מקשיב לבוגי, חלק גדול מהשיח שלו עוסק בנושא מאוד חשוב לדעתו – בו עצמו. אני אני אני. הוא כל הזמן מדבר על עצמו ועל כמה הוא היה מוצלח (אומרים שככה זה גם בספר). אין לי את הכלים להעריך אם זה נכון או לא. הגישה הכללית הזאת מחליאה אותי. זה סימפטום לתופעות רחבות בהרבה. כבר כתבתי כאן (יותר מפעם אחת, הקישור הזה הוא רק דוגמא) שפוליטיקאי, בטח ראש ממשלה או שר ביטחון, צריך לדעת לקבל החלטות יותר מכל דבר אחר. המשמעות של זה היא בעיקר היכולת להקיף את עצמך ביועצים טובים ולהקשיב להם. העובדה שבוגי מתואר כאדם שלא יודע לקבל עמדות אחרות משלו רק מלמדת לדעתי על אי ההתאמה שלו לתפקיד פוליטי.
המסר העיקרי בכתבה של לימור כמו שאני מבין אותה הוא שבוגי נמצא במקום הלא נכון. דעותיו יותר קרובות לזו של מפלגת העבודה. מפא"ניק אמיתי. השילוב הזה של שמאל כלכלי-חברתי וימין מדיני (גם אם חלקי) הוא פשוט ההפך מרוב מה שאני אישית מאמין בו. כבר הרבה זמן אני מקווה שתוקם מפלגה עם תפיסת עולם ימנית-כלכלית ושמאלנית מדינית. המחשבה על השילוב ההפוך לא עושה לי טוב.
ואחרי כל זה, בכל זאת, יש סיכוי לא רע שהאיש הזה יהיה שר הביטחון הבא. אין ספק, יכול להיות גרוע יותר. שאול מופז מעורר בי תחושות לא שונות בהרבה ואולי אפילו גרועות יותר. לפחות יעלון לא יהיה שר מושחת שיעדיף ג'ובים על טובת הציבור. תמיד צריך לחפש משהו חיובי...
אני לא אוכל להצביע בבחירות הקרובות. זה מאוד מפריע לי. אני אחד שמאמין בזכות ההצבעה ובחשיבות המימוש שלה. לא שלפני זה היה סיכוי שהייתי מצביע לליכוד. לא ששאר הסחורה טובה בהרבה. אבל אם אני צריך עוד סיבה אחת למה לא להצביע לליכוד, אז הנה לכם הסיבה.
אלעד

כמו דג מחוץ למים

אני לא כל כך אוהב יצורים שקשורים במים. לא לאכול אותם, לא לגעת בהם, לא להיכנס לסביבת המחייה שלהם. בדרך כלל גם לא להסתכל עליהם.
למרות זאת, היום שביקרתי באקווריום המפורסם של סידני מאוד נהניתי. כנראה שיש מראות שאפילו שונא דגים ידוע כמונים, לא מצליח להתעלם מהם (לכמה תמונות משם ועוד כמה תמונות, ראו כאן). כבר כתבתי על זה לפני כמה ימים, לפעמים זה טוב לגלות כמה מדע ומידע יש בעולם וכמה תחומי העיסוק שלנו, כל אחד מאיתנו, צרים וממוקדים.
בחסות הביקור ככל הנראה, עלה במוחי הקודח הביטוי שבכותרת. בימים האחרונים (היום אני חוגג שבוע פה), אני מרגיש קצת כמו דג מחוץ למים. זה לא רק שאני לא מכיר מה הולך מסביבי, שאני בתהליכי למידה, שיש קצת קשיים עם השפה וכו'. זה קצת יותר מזה. עקב כל מיני סיבות, בעיקר כאלו שקשורות לסביבת המגורים הנוכחית (והזמנית שלי) אני לא מצליח להרגיש בנוח בפעילויות שאני רגיל אליהם – קריאה ואינטרנט. זה מתסכל, כי שתי הפעילויות האלו הם כמו אוויר לנשימה עבורי. אז אתם יכולים להבין למה אני מרגיש קצת כמו דג מחוץ למים.
לא שאני מתלונן (חס וחלילה). אני במצב שרוב האנשים יקנאו בו. אבל אני חושב שזה אנושי. אנשים מתנהגים כמו חוקי התנועה בפיזיקה. הם מתנגדים לשינויים, ברגע שמזיזים אותך ממה שמוכר לך ומה שאתה רגיל אליו, יש לך קצת התנגדויות. בעיקר אדם כמוני שבשבילו הרגלים ושגרה היו החיים עד עכשיו. אני מניח שגם זה חלק מהחוויה הכוללת עבורי.
אלעד