מפגש של חברים טובים

אתמול נערך בביתי מפגש שאותי די ריגש. ביוזמה משותפת, הובלנו מפגש של כל האנשים ששירתו ב- 8 השנים האחרונות במחלקה הספציפית ביחידה הצבאית שלנו – הכש"מ (או חופ"ה). בביתי התכנסו אנשים שהתגייסו לצבא בשנת 1997 ועד אנשים שעדיין משרתים שלמעשה כולם עושים את אותו התפקיד פחות או יותר בשנים האחרונות. חלקם מכירים עקב שירות מילואים לאורך השנים, חלקם, מעולם לא נפגשו אחד עם השני. לא כולם הגיעו, אבל עדיין, הנוכחות הייתה מרשימה ומשמחת.

היה מאוד מעניין לראות את האינטראקציות בין האנשים, את השאלות שה- "ותיקים" שאלו את ה- "צעירים", את ההתרגשות מהפרטים הקטנים ואת הרגשת הנוסטלגיה שהייתה באוויר.

לי יותר מכל המפגש הזה הבהיר למה היה לי כל כך קשה להחליט על הנסיעה לאוסטרליה. האנשים שאני אמור להתנתק מהם. היו אצלי בערך כ- 20 אנשים אתמול, שכולם היו חלק מחיי לתקופות מסויימות ועם כולם אני נמצא בקשר ישיר או עקיף. כולם אנשים מעולים, איכותיים ורציניים, שאני בטוח שיצליחו מאוד בהמשך חייהם. אנשים שאני רוצה להיות חלק מהמשך חייהם. הנסיעה הזאת, שאני מגדיר אותה באופן מובהק כתקופה זמנית, שבסופה אחזור לכאן , גורמת לי להרגיש שאני הולך להתנתק מהאנשים הללו. שהסיכוי שלי לפגוש אותם, לתקשר איתם, להתחבר אליהם יקטן. זה חלק מהקושי של לנסוע לצד השני של העולם. זה כמובן נכון על כל החברים שלי, אבל הקבוצה של אתמול שדווקא עם רובה אינני נמצא בקשר טוב ביום יום, גרמה לי לחשוב עם זה ביתר שאת.

אני מקווה, שחידושי הטכנולוגיה והאינטרנט ואולי גם האתר הזה, יעזרו לי לשמור על קשר עם האנשים הללו, אפילו ברמה מאוד עקיפה, כדי שהם לא ייעלמו מחיי, גם שאהיה בצד השני של העולם...

במפגש עם כל כך הרבה אנשים ועוד שאתה המארח, קשה להתחבר לכל האנשים ובאמת לשוחח איתם. השיחות בדרך כלל קצרות ואתה קופץ מאדם לאדם. דווקא הטעימה הקצרה הזאת הבהירה לי כמה אני מתגעגע וכמה מעניינים האנשים. כמה אני רוצה זמן איכות עם כל אחד ואחת מהם. אבל אתם יודעים, המרחק, הזמן, העיסוקים השונים זה קשה. אני שם לי למטרה, לפחות, עד הנסיעה, להפגש בצורה יותר אינטימית עם לפחות מספר מהאנשים שהיו שם אתמול.

בכל מקרה, לי אישית, היה ממש כיף אתמול וזה, חלק גדול מהעניין!

ואי אפשר לסיים בלי כמה תמונות!

תבלו

אלעד