עוד אחד נגמר

זהו. הסמסטר השני נגמר. לא יאומן איך הזמן כאן טס. לא הספקתי להשלים עם העובדה שאני באוסטרליה ואני כבר בחצי הדרך לסיום התואר.
השבוע האחרון היה עמוס ולא הספקתי לכתוב יותר מידי. השבוע התחיל בקייס המסכם. ביום שני בבוקר הגענו וקיבלנו קייס שעסק בבית חולים לטיפול בעיניים בהודו של 1992. מדובר בבית חולים שהוקם מחזון של אדם אחד שביקש לטפל בעיוורון בעולם. מסתבר שאוכלוסיית הודו שסובלת מעיוורון זמני בגלל שהם לא יכולים להרשות לעצמם טיפולי קטרקט. הרעיון היה ליצור בתי חולים שיערוך ניתוחים לאנשים שיכולים להרשות לעצמם ובכך יסבסד את הניתוחים לאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם את הניתוח. המודל עבד כמה שנים והתחיל לגדול אבל התעוררו כל מיני בעיות. המטרה שלנו הייתה לזהות את הבעיות ולהציע תוכנית כיצד להרחיב את המודל ולנסות להגשים את החזון – להביא את המודל לכל מקום בעולם בו יש אנשים שזקוקים לניתוח עיניים, אבל לא יכולים להרשות לעצמם. הקבוצות השונות הציגו לחבר שופטים פנימי ושלוש קבוצות מנצחות הציגו בפני חבר שופטים חיצוני (ומכובד). היה מעניין ומאתגר.
ביום רביעי וחמישי, התקיים האירוע המסכם של הסמסטר ושל החוויה האינטגרטיבית. כמו שסיפרתי בשבוע שעבר, היה קייס בחסות חברת התעופה האוסטרלית, Qantas. הקייס עסק בתוכנית הנוסע המתמיד שלהם שהיא אחת המוצלחות והרווחיות בעולם. למעשה, Qantas דיווחה לפני שבוע כי היא הפסידה מילוני דולרים ברבעון האחרון בגלל המשבר העולמי. רק שתי מחלקות הצילו אותם. JetStar –חברת הבת שלהם שטסה במחירים נמוכים ב"אוטובוסים מעופפים" ותוכנית הנוסע המתמיד שהכניסה כחצי מהרווח הנקי של החברה. גם כאן, הצגנו בקבוצות בכמה אירועי משנה ואז שלוש קבוצות עלו לגמר. לצערי הקבוצה שלנו לא עלתה לגמר, למרות שאני חושב שהמצגת שלנו הייתה טובה בהרבה מכל הקבוצות שעלו לגמר. התנחמנו (מעט) בעובדה שהקבוצה שלקחה את הגמר, הייתה אחת הקבוצות שהתמודדנו מולם בסיבוב הראשון.
תמונות מהאירוע (מלבד זאת שלמעלה), אפשר למצוא כאן.
זהו, מחר אני נוסע להונג קונג. לא יודע כמה גישה תהיה לי לאינטרנט, אז אולי הדיווחים יבואו רק ביום חמישי הבא שאני חוזר. סוף שבוע נפלא לכולם.
אלעד

פנייה נרגשת ליו"ר הכנסת רובי ריבלין

באמת רובי? זה מה שאתה, יו"ר הכנסת, צריך להתעסק בו? מה אמר איזה עיתונאי כזה או אחר בתוכנית רדיו כזו או אחרת? ועוד קופמן? אז הוא כינה את חברי הכנסת בשם כזה או אחר. אז מה? אנשים בכל רחבי המדינה סובלים כל יום מעוולות שונות ומשונות, אבל לכמה כינויים של עיתונאי אחד "הכנסת לא תוכל להישאר אדישה". כל יום בכל רחבי המדינה, אנשים מדברים על הכנסת ועל חבריה ומכנים אותם ואותה בשמות שונים ומשונים. מה התוצאה של הכינויים הללו? האם זה גרום לנזק אמיתי? לא ממש.
שלא תבין אותי לא נכון. אני לא חושב שהאמירות ראויות. ההפך. אני חושב שהם מייצגות גסות רוח. בשום מקרה לא צריך לעודד אותן. ההתעסקות בהן, נותנת להן יותר פרסום ובמה מאשר מגיע להן באמת.
איזה מן מסר שולחת הכנסת כאשר היא תובעת אנשים תביעות דיבה? האם זה סוג החברה שבה אנחנו רוצים לחיות? אתה אומר שיש קווים אדומים ושהם נחצו. האומנם? מה קרה שהוא כל כך נורא? מה הנזק האמיתי שנגרם? אתה חושב שמישהו שינה את הדעה שלו על חברי הכנסת בגלל האמירות האומללות הללו?
עצרת לחשוב שאולי הבעיה היא אצלכם. חברי הכנסת. לא שאני חושב שאתם ראויים לכינויים הללו (אולי כמה אחרים). אבל, בכל זאת. מה המקור של הכינויים הללו? האם חברי הכנסת לא אשמים בכך קצת. האם זה מה שיו"ר הכנסת בוחר ללמד אותנו – למצוא את האשם תמיד באחרים?
קטונתי מלפתור את בעיותיה של הכנסת. ובכל זאת, רעיון.
במקום לשלוח מכתב במסגרתו הכנסת מאיימת בתביעת דיבה, שלח למר קופמן מכתב בו אתה מזמין אותו לבקר בכנסת ולבחון את עבודתה מקרוב. להכיר את האנשים. להבין את העשייה. את התרומה. לדון בקשיים, בטענות וברגשות של האנשים כלפי הכנסת. להבין את המקור שלהם ואיך אפשר להתמודד איתם. אולי במקום להיות נגטיבי ולעודד תרבות של מריבה, הכנסת, תיצור תרבות של דיון ופתיחות. של קירוב לבבות.
ואולי רובי, במקום להתעסק במה אומרים על הכנסת ברדיו, חברי הכנסת ינצלו את הזמן לעשות את עבודתם.
אלעד

אנחנו פה בשביל ללמוד (למרות שבאמת רצינו לנצח)

אני יודע שאלפי המעריצים שעוקבים אחרי הבלוג (:-)) מתים לדעת מה קרה בסוף התחרות עם החברה שלנו... אז, לצערי, לאחר התחלה נוראית, התאוששות יותר ממרשימה הגיעו כמה טעויות (התמקדות ביותר מידי מותגים והתאהבות במותג מאוד מוצלח מבלי להקדיש יותר מידי תשומת לב לשינויים בשוק), שהורידו את מחיר המנייה שלנו ואת התקציב שלנו. הצליח להגיב ולהתאושש, אבל אז הודיע לנו שהמשחק קוצר בסיבוב אחד, ככה שהתוצאות הסופיות לא היו מרשימות כמו שרצינו.
היום הציגו כל הקבוצות את החברות שלהם למשקיעים, וכצפוי, לא זכינו במקום הראשון בתחרות. יחד עם זאת, אין ספק שהיו שבועיים מעניינים ביותר, ולמדתי מהם הרבה מאוד, גם על עסקים וגם על עבודת צוות.
בתמונה, ניתן לראות אותי מציג את החברה שלנו ל"משקיעים".
ציינתי לא מזמן בבלוג שאנחנו ככל הנראה נרשם לתחרות דומה בקנה מידה בינלאומי ואכן שבוע שעבר הודיעו לנו שהבית ספר יממן שלוש קבוצות בתחרות. תיאורטית קבוצות מכל אוסטרליה מתמודדות במשך חמישה שבועות החל מתחילת אוקטובר ושמונה הטובות ביותר מתכנסות ליום אחד של גמר. הקבוצה שתנצח בגמר, תוטס על חשבון התחרות לרוסיה במאי שנה הבאה להתחרות עם כל הקבוצות המנצחות מכל העולם... אז לא רק שהתהליך הזה היה למידה נהדרת, אלא שזה גם היה הכנה טובה לתחרות הזאת.
שבוע הבא זה שבוע של "קייסים". בימים שני ושלישי אנחנו הולכים לקבל מקרה ולהציג פתרונות בקבוצות בהן עבדנו לאורך כל הסמסטר. ביום חמישי יש תחרות שפתוחה לא רק לסטודנטים מהתוכנית שלנו אלא גם מתכניות אחרות ובוגרים. התחרות ממונת על Qantas, חברת התעופה האוסטרלית. הקייס עוסק בשירות הלקוחות שלהם ותוכנית הנוסע המתמיד. התחברתי לקבוצה מעניינת ואני מצפה לשבוע מעניין.
ובסוף השבוע הבא, אני בדרך להונג קונג...!
תבלו, סוף שבוע נפלא!
אלעד

דיווחים

הבטחתי ולכן אקיים.
אתמול, העברתי את ההרצאה על הסכסוך לחבריי לכיתה. אני מודה שהתהליך, גם ההכנה וגם הדיון, היו אתגר. לא דווקא כי היה קשה או הייתה התנגדות (ההפך), אלא כי הנושא עצמו הוא לא קל גם מול קהל אוהד. אני חייב לציין שלמדתי הרבה דברים רק מההכנה וכמה דברים על איך הסכסוך נתפס על ידי אנשים שבמשך רוב חייהם ראו את זה רק כידיעה מידי פעם בחדשות במשך 30 שניות.
ההרצאה כולה הייתה בערך שעתיים. שעה אני דיברתי (והראיתי קטעי וידאו ותמונות) ושעה היה שאלות ודיון. אני חושב שהעובדה שרוב האנשים (אני מעריך שהגיע בערך כ- 25) נשארו לכל השעתיים מעידה על ההצלחה של האירוע.
לקחתי כמה מהעצות שחברים טובים שלחו לי והתחלתי מהסיפור האישי שלי. הסברתי, שלא משנה מה אני אעשה, להציג תמונה אובייקטיבית של המצב אני לא אצליח. לכן, אני אציג את נקודת המבט האישית שלי, שאינה אובייקטיבית ואולי גם אינה מייצגת. ידעתי שאני מתעסק עם קהל חכם ולכן לא ניסיתי לתאר מצב שכולו דבש או שכולו אשמת הצד השני. אני לא מאמין בזה ולא מרגיש שאני צריך לשקר רק כי אני נמצא בחו"ל וצריך להיות פטריוט. זה כמובן לא אומר שהייתי נציג הפתח בקהל, רחוק מזה, אבל הצגתי את המצב, לרבות הבעיות, לרבות ההשלכות שמפחידות אותי.
אם היה מוצלח או לא רק האנשים שהיו יכולים להעיד. אבל מהעובדה שרבים מהם ניגשו אליי אחרי ההרצאה ובמהלך היום והודו לי על ההרצאה, אני חושב שאפשר להגיד שהיה די מוצלח. אתמול בערב ניסתי לבדוק את הלך הרוח ועדכנתי את שורת המצב שלי בפייסבוק. אלו התגובות. תשפטו בעצמכם:

אלעד

פיטורים, דמעות והכנה להרצאה

היום במסגרת החוויה האינטגרטיבית עברנו שני אירועים מעניינים.
בחלק הראשון, כחלק מניהול ה"חברה" שאנחנו מנהלים לאורך השבוע, התבקשנו לפטר עובד. קיבלנו סיפור על כך שהחברה עושה צמצומים ושיגיע לשיחה עובד שלמרות ההדרכה, האימון והתמיכה, לא עומד בדרישות ולא "מספק את הסחורה". היינו אמורים לפטר אותו.
אני חייב לציין שהשחקן שיחק היטב. השיחה התחילה והוא האשים אותנו בכל מיני דברים. אחרי שהודענו לו שהוא מפוטר הוא נכנס לאטרף והתחיל להגיד לנו שאנחנו לא יכולים לפטר אותו בלי שיהיה עד נוכח; בלי הליך תקין על פי הכללים; ושהוא פונה לייעוץ משפטי. כמובן שלא ידענו ו.או חשבנו על העניין הזה והוא תפס אותנו, כפי שאומרים, עם המכנסיים למטה.
אני חושב שהחבר לצוות שלי שניהל את השיחה התנהל יפה מאוד, לא התרגש ואמר לו שאם הוא רוצה לתבוע, הוא יכול לתבוע. בכל מקרה, כל השיחה צולמה ואני חושב שבימים הקרובים אנחנו אמורים לעבור על זה. מעניין ביותר.
אחה"צ עברנו פעילות מעניינת אחרת. כל אחד היה צריך לחשוב על משהו שהוא חושב שהוא צריך לשמר ומשהו שהוא צריך לוותר עליו מחשבתית. אז חלק מהאנשים עמדו מול כל הקבוצה וסיפרו את הסיפורים שלהם. היה סיפורים ממש מרגשים. מישהו שמרגיש אשם על חברה שנהרגה בזמן טיול, מישהי שמרגישה שהיא לא מצליחה ליהנות מההצלחות שלה, חבר אחר שסיפר על כך שאמא שלו נהרגה בגיל צעיר ומאז הוא לא מצליח להתחבר לרגשות של אנשים ועוד. אני מודה, העיניים שלי קצת דמעו. מרגש.
לסיום, ישבתי הערב וקראתי קצת חומרים שאספתי לקראת ההרצאה שאני עומד להעביר מחר בערב על הסכסוך. ההכנה לעניין הזה לימדה אותי הרבה דברים. אני חושב שמחר אני אאותגר בשאלות מעניינות. כמובן, שדיווחים בבלוג יבואו בהתאם.
אלעד

הזמן שעובר, התאוששות החברה, מסקנות, הבדלי תרבות ותזכורת שכוונות ותוצאות אינן תמיד זהות

הזמן שעובר
עוד שבוע עבר והחוויות יחד עם התובנות ממשיכות להצטבר. רעיונות ממשיכים להופיע בראש. חלומות חדשים נוצרים ונעלמים. תקוות ותשוקות נוצרות וכבות וגעגועים מתעוררים ונעלמים. עוד שבוע עובר בחיים בארץ נוכרייה, בניסיון לייצר עתיד מלא משמעות והשפעה. המסע רק באמצעו (או בתחילתו) ויחד עם זאת, כל כך הרבה כבר קרה והצטבר.

התאוששות החברה
כפי שסיפרתי, השבוע האחרון כלל חלוקה לקבוצות וקבלת חברות בעולם סימולציה ממוחשבת. ההתחלה הקשה, הפכה, בשלב הזה, באמצע התחרות, להתעוררות מרשימה לאחר שלקחנו מספר הימורים מוצלחים. מהמקום האחרון כמעט בכל הפרמטרים, אנחנו ממקומיים עכשיו במקום השני בשוק, עם פוטנציאל טוב מאוד לסיים את הסימולציה במצב הטוב והמבטיח ביותר.

מסקנות
המון מסקנות ותובנות זורמות מהסימולציה. חלקן על עולם העסקים (חשיבות אסטרטגיה, סיכונים, חשיבה משולבת) וחלקם, על עבודת צוות (הכללה של חברי הקבוצה, יצירת תהליך מסודר לקבלת החלטות, ניהול מידע ועוד). אין ספק שהעשייה תורמת להבנה.

הבדלי תרבות
השבוע גם חוויתי (שוב) כמה הבדלי תרבות חשובים וכמה אנחנו מניחים שמה שטוב לנו יהיה טוב גם לאחרים. היה לנו אירוע רשמי השבוע שבו אני ואחד מחבריי למועדון חברות הייעוץ, אש, שוחחנו עם נציג של אחת החברות המגייסות שהגיע כבר כמה פעמים לאירועים שלנו. במסגרת השיחה, החבר שלי הזכיר את ה- AGSM DELPHI Talks, האירוע שיזמתי ושמתחיל לייסד את עצמו כמסורת (האירוע השלישי והרביעי כבר מתוכנן). הנציג התלהב וביקש שנשלח לו קישור להרצאות שהועלו לאתר. שמח וטוב לב יום לאחר מכן שלחתי לנציג הודעת דואר אלקטרוני עם קישור לכל הסרטונים. במסגרת ההודעה, המלצתי על ההרצאה של אש, הבחור שהזכיר אותי בשיחה יום קודם. שלחתי העתק של ההודעה לאש. כמה דקות אחר כך אש ניגש אליי ושאל אותי למה שלחתי לו העתק של ההודעה. אמרתי לו, אנחנו שוחחנו עם הנציג ביחד, זה נראה לי ראוי ורציתי לפרגן לך. אז הוא אמר שאולי זה הבדלי תרבות, אבל הוא חושב שזה נראה כאילו הוא הזכיר את הנושא בשיחה אתמול כדי שיהיה לי תירוץ לקדם אותו וזה נראה אגרסיבי ופולשני. הייתי די בשוק. משהו שעשיתי בשמחה ומתוך כוונה טובה, התקבל בצורה אחרת לחלוטין. למרות שאני חושב שהסיכוי שההודעה תתקבל בדרך הזו קטן, התנצלתי והסברתי לו שלא זו הייתה הכוונה.

תזכורת
אני לא יודע איך באמת התקבלה ההודעה, אבל אין ספק, שזה שיעור חשוב: לפני שאנחנו עושים משהו, חשוב לעצור שנייה ולחשוב איך זה האנשים המעורבים יתפסו את הפעולה שלנו ולבחון את ההנחות שלנו לגבי מה נכון לעשות. שיעור, שלמדתי בעבר, אבל כנראה שלא מזיק ללמוד אותו שוב ושוב.

שבוע נפלא לכולם,
אלעד

משוב

Photo by

Nate Steiner

היום היו לי שתי הזדמנויות מעניינות לקבל משוב.
בצהרים, ישבנו כל הקבוצה ודיברנו על הסמסטר האחרון ונתנו משוב אחד לשני. עלו כל מיני דברים והיה מעניין. הדבר העיקרי שרוב האנשים אמרו לי קצת בלבל אותי ואני עדיין מעכל אותו.
זה הולך ככה. אתה מגיע מוכן מידי. נשמע מוזר, נכון? מסתבר שהעובדה שאני מגיע יותר מוכן מכולם לדיונים מפחידה חלק מהאנשים. חלק אחר חושב שזה גורם לי להיות יותר נעול ואגרסיבי לגבי הדעות שלי ושאני יותר פתוח כאשר אני מגיע לא מוכן.
מבולבלים? גם אני...
אני באמת מנסה לקבל משוב בצורה פתוחה, אבל ההערה הזאת פשוט לא הגיונית מבחינתי. לאורך הסמסטר הרגשתי שחלק מהאנשים לא מגיעים מספיק מוכנים לדיונים. אני מאמין בלהגיע מוכן לישיבות, כי אחרת מבזבזים זמן או מדברים על דברים שטחיים. כאשר לאף אחד אחר אין את הנתונים (לא קרא לעומק, לא עשה את החישובים, לא העלה השערות), לא פלא שנראיתי כיותר תוקפני, כי הייתי היחיד שיכל לגבות את הגישה שלו...
אני מודע לזה שעצם העובדה שאני נתפס כתוקפני ושהם מרגישים את זה, היא סיבה מספקת לחשוב על הנושא הזה ולנסות לשנות את הדרך שבה אני מתנהל, אבל עדיין... קצת קשה לי... נישן על זה ונחשוב לעומק.
בכל מקרה, חלק מהשבועיים שאנחנו עוברים, מלבד התחרות בקבוצות שסיפרתי עליה אתמול, אנחנו עוברים סדנה על מנהיגות אדפטיבית. לא חשוב מה זה אומר, אבל חלק מהעניין הוא שכל אחד התבקש לכתוב דילמה שהוא התלבט בה בעבר והוא חושב שהוא נכשל בהתמודדות איתה. בתחילת השבוע כתבתי את הדילמה שלי (משהו שקשור לצבא, אני לא אפרט, כיוון שחלק מהקוראים מכירים את הדמויות בהן עסקינן). היום, הגיע המרצה ושאלה אותי אם אכפת לי להיות הדוגמא לתהליך שיוצג בפני כל הכיתה. מצאתי את עצמי יושב במשך כשעה בכיתה מול 60 אנשים, מסביר להם את הדילמה ושומע אותם מתדיינים עליה ומנסים להציג פתרונות ומסקנות שאפשר ללמוד... היה תהליך מרתק, למרות שאני לא חושב שקיבלתי רעיונות חדשים, היה מעניין לשמוע את עצמי מספר על זה (באנגלית, אחרי כל כך הרבה זמן), להבין שאני סוחב איתי את ה"כשלון" הזה כל כך הרבה זמן ולהיזכר בשיעורים שלמדתי מהסיפור הזה (למרות שאני לא בטוח איך הייתי נוהג אם אותו מקרה היה חוזר היום).
חלק מהעניין של לבוא לפה זה הסתכלות עצמית. אי אפשר להגיד שאני לא מנסה.
עוד שבוע מתקרב לסיומו. שיהיה לכולם סוף שבוע נפלא!
אלעד

חוויה אינטגרטיבית

אז התחיל השבוע הראשון של החוויה האינטגרטיבית שלנו כאן. הרעיון הוא פשוט. כל קבוצה מקבלת חברה שלה שני מוצרים. יש תוכנת מחשב שמנהלת את כל השוק וכל זמן מוקצב אנחנו אמורים לקבל החלטות מסוימות במגוון נושאים של תפעול (כמה מוצרים לייצר, כמה מוצרים יהיו במצאי במחסן) שיווק (כמה תקציב הפרסום, דרך איפה משווקים), פיתוח (איזה מוצרים, איזה מאפיינים של מוצרים, איזה שווקים ועוד). כיוון שמדובר בתוכנה שמתוכננת להדגים בעיקר שאלות של שיווק, אנחנו אמורים לכתוב חיבורים על ההחלטות שאנחנו לוקחים ולהצדיק אותם גם מבחינת אסטרטגיה, מימון ותפעול. למשל, אנחנו יכולים לבקש הלוואה. כדי לקבל אותה, אנחנו צריכים להציג תוכנית עסקית שמבוססת על עקרונות שלמדנו בקורס במימון. שורה תחתונה – מגניב ביותר.
היום התחלנו ובכל תעשייה יש שש קבוצות שמתחרות. הקבוצות מתחילות במיקומים שונים, עם מוצרים שונים ותקציבים שונים אחד מהשני. הקבוצה שלנו התחילה במצב מחורבן וההחלטה הראשונה שלקחנו (על השנה הראשונה) הייתה הימור גדול. מחר נקבל את התוצאות וביום חמישי אנחנו לוקחים החלטות על השנתיים הבאות. נראה מה יוליד יום.
מה שכיף זה שלמעט כמה חריגים, השבוע הזה הוא מתשע עד חמש וחצי והערבים פנויים. היום למשל, ארגנו פה החברה ערב, משחקים משחקי חברה, יש כאן Wii וקצת אוכל ועושים כיף.
בערבים, בינתיים, התחלתי להתכונן ולכתוב את מכתבי הפנייה לחברות ולהתאים את הקורות חיים לחברות שאני עומד להגיש מועמדות אליהם. אני מודה שזה חלק שאני פחות אוהב. זה ממש קשה. שאתה עושה את זה, אתה מגלה כל מיני ניואנסים תרבותיים על דרך הפנייה, מושגים (מדברים פה אנגלית אחרת, לא אמריקאית ולא אנגלית). כמובן, שכל דבר שלך נראה חשוב, ככל הנראה לא באמת חשוב בעיני מי שיקרא את זה, אבל אין באמת דרך לדעת. נקווה לטובה.
יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות ופרויקטים (במובן הרשמי והפחות הרשמי) שאני רוצה לפתח. אבל, ניהול זמן זה בעיקר עניין של תעדוף, אז עד שנגמר עם הראיונות בסוף ספטמבר, הכול מוקפא.
אעדכן עוד בקרוב,
תבלו
אלעד

חופש, מצלמות אבודות, אופניים, ומחשבות לקראת העתיד

כנראה שזה לא החודש שלי. אחרי שלפני שבועיים איבדתי את התיק שלי באוטובוס (אירוע שלשמחתי נגמר בשמחה, כאשר התיק חזר לחיקי), אתמול איבדתי את המצלמה שלי (שרק נקנתה לפני חודשיים). איך? מקרה שהיה כך היה...
ביום שישי עשיתי את הבחינה האחרונה של הסמסטר השני. יש לנו עוד שלושה שבועות בסמסטר במסגרתם אנחנו הולכים לעשות פעילויות שאמורות לסכם את הסמסטר במסגרת אינטגרטיבית. בכל מקרה, יום שישי חגגנו (בפאב, איך לא?). אני עזבתי יחסית מוקדם וסתם ישבתי עם כמה חברים וקשקשנו. מבחינתי זה עדיף מאשר לשתות...
יום שבת בבוקר, החלטנו לנסוע לחלק של סידני שעוד לא הייתי בו, בגדה הצפונית, חוף שנקרא MANLY. שם שכרנו אופניים ועשינו נסיעה לאורך גדת המפרץ, עד לקצה ומשם יש נוף די מדהים.
טיפ: אם לא נסעתם מזה זמן רב על אופניים, על תשכרו אופניים במסלול שרובו בעלייה. לא נעים. בלי לספק יותר מידי אינפורמציה מיותרת, בואו נגיד שהישבן שלי עדין רגיש.
בכל מקרה, הגענו לקצה ונהינו. כמובן, שבשלב הזה עוד המצלמה הייתה ברשותי. אני יודע את זה, כי... נו טוב, צילמתי. בכל מקרה, ירדנו את הדרך חזרה (הדרך חזרה הייתה קלה יותר). אחרי שהחזרנו את האופניים בחנות ממנה שכרנו אותם, לפתע גיליתי שהמצלמה נעלמה. אחת משתי אפשרויות. או שהיא נפלה לי (שמתי בצד של הכיס) או שמישהו הרים אותה. בכל מקרה, אין מצלמה.
לא כיף. התמונה למעלה והתמונות בכלל, כולם ממצלמות של אנשים אחרים. אבל איך אומרים, העיקר הבריאות. לא באמת, אני מתפלא שסיימתי את האירוע בחיים. כן. נפלתי לפחות פעם אחת...
בעוד שלושה שבועות אני נוסע להונג קונג. החבר שאני נוסע איתו הבטיח לי שהוא ייקח אותי למקומות הנכונים לקנות בהן מצלמות. איך אומרים, אולי הכול לטובה.
הבעיה היחידה שלי כרגע זה שצרות באות בשלשות. אני כל הזמן בפחד מה הדבר השלישי שאני אאבד... נקווה שזה לא יהיה את השפיות.
בכל מקרה, השבועות הקרובים בטח יהיו מעניינים, אז אשתדל לעדכן יותר.
שיהיה לכולם שבוע נפלא!
אלעד

מבחן בית

Photo by lilivanili

היום, לראשונה מזה זמן רב, ביליתי את כל היום בבית (מלבד גיחה קצרה לסופר – בן אדם צריך לאכול משהו). הסיבה, הייתי צריך לכתוב מבחן בית באסטרטגיה. מה זה אומר? שאלה טובה. החלטתי קצת להעמיק בהסבר היום כדי לתת לכם חלק ב"חוויה".
השבוע, כידוע, זה שבוע המבחנים של הסמסטר השני. ביום שני היה המבחן הראשון במימון. יום שלישי, ניהול התפעול. אז ביום שלישי, לאחר המבחן השני, בשעה 13:00 (שלוש, שתיים, אחת – גדול) קיבלנו חמש שאלות על קייס שקיבלנו עוד ביום שישי האחרון (זה ממשיך הקטע הזה עם המספרים). אנחנו צריכים להגיש את זה עד יום חמישי בשעה 13:00 (לכל דבר טוב יש סוף). מותר לדבר עם מי שרוצים, רק צריך לכתוב את זה לבד. אז אתמול כל חברי הקבוצה שלי נפגשו בשעה 16:00 אחרי שלכולם הייתה הזדמנות לקרוא ולחשוב וניסנו לנתח ביחד את הקייס.
האמת, הקייס מאוד מעניין. הוא עוסק בשוק הגלידות ברוסיה בשנת 2002 וההתמקדות היא על חברה רוסית בשם Ice-Fili שהייתה ב- 2002 מובילת השוק אבל נמצאה בתחרות אדירה גם מ- Nestlé ובעיקר מיותר מ- 300 יצרנים מקומיים שצצו ברוסיה כמו פטריות אחרי הגשם. המצב של החברה מסובך וזה ממש לא ברור מה היא צריכה לעשות.
בכל מקרה, אנחנו צריכים לענות על שאלות כלליות על התעשייה, שאלות על המתחרים ושתי שאלות על החברה עצמה ומה היא צריכה לעשות. דוגמא קצרה לאיך כרגע (זה עדיין טיוטה) נראית הפסקה הראשונה שלי:

On its face, the Russian ice-cream market is not structurally attractive. A five porter force analysis reveals that expect one, suppliers, all the forces are high or medium. But, this kind of analysis is not an accurate account as there are major differences in the internal segments of this market. Even the fact that currently the market leader, Ice-Fili, is gaining 16% return on equity begs to differ. Coupled with the changeability and unpredictability of the Russian economy, and socio-economic changes the nation is undergoing, the conclusion is that parts of the market are highly attractive, while others are not attractive at all.

היי, זה טיוטה. אני עדיין לא בטוח לגבי זה. נא לא לשפוט!

אז היום ביליתי את רוב היום בהכנת הנספחים וכתיבת התשובות לארבעת השאלות הראשונות. את השאלה האחרונה (והכי קשה) אני משאיר למחר בבוקר. יש לי עד 13:00 להגיש את זה. עכשיו 10:12 ואני כבר לא מסוגל לחשוב. אז אני עובר לצפייה בטלוויזיה ושינה. יום ארוך מחר. אחרי ההגשה, עוברים ללמוד למבחן בשיווק ביום שישי בבוקר.
שבוע טוב ולילה טוב,
אלעד

מובן מאליו

Photo by kevindooley

היום צעדתי לי לקמפוס והאזנתי לאחת התוכניות האהובות עלי בזמן האחרון. Planet Money. זו תוכנית שמדברת על מושגים בכלכלה ומנסה להסביר אותם במונחים יום יומיים וכמובן סוקרת את החדשות האקטואליות ממבט יותר פשוט ומפוכח. פעמיים שלוש בשבוע בין 15 ל- 20 דקות. מומלץ ביותר. בכל מקרה, התוכנית ששמעתי היום דיברה על איך פעלה המערכת הכלכלית באירופה של ימי הביניים. הם תיארו כמה מדובר במערכת שונה שלא מבוססת בכלל על העקרונות שמרכיבים את השיח הכלכלי של היום. באחד הרגעים בתוכנית המראיין שאל את הפרופסור שתיאר את המצב בימי הביניים – "אז רגע, אף אחד מהם לא חשב לשנות את המבנה ולנסות למכור כמות גדולה יותר במחיר נמוך יותר, כי יכול להיות שזה משתלם יותר?". את התשובה לשאלה, אני אתן לכם לשמוע. אבל זה גרם לי לחשוב על משהו אחר לגמרי.
יש כל כך הרבה דברים בעולם הזה שברורים לנו לחלוטין, יחד עם זאת באותו הזמן, לא תהיה לנו שום יכולת להסביר אותם למישהו אחר. תארו לכם שהייתם עוברים עכשיו לימי הביניים במעין תקלה קוסמית בממדי הזמן והמרחב. אתם נוחתים בימי הביניים. המון דברים שלכם נראים טבעיים לחלוטין, לא מובנים לאף אחד אחר. הבעיה היא, שהידע שלכם לא באמת מורכב מכל הידע שהוביל לתגליות הללו, אלא אתם יודעים רק את קצה הקרחון. קחו למשל את העובדה שכדור הארץ הוא עגול ושהוא סובב סביב השמש. כולנו יודעים את העובדה הזו, אבל אני לא בטוח שהייתי מסוגל להסביר את זה למישהו בימי הביניים. דוגמא אחרת – חשמל. כולנו יודעים מה זה חשמל ואיך זה עובד, אבל להסביר למישהו שלא מבין מה זה חשמל... זו כבר מטלה אחרת. שלא לדבר על משהו כמו טלפון סלולארי (תחשבו על זה. כמה מושגים. אנטנות, גלי רדיו, תרגום של קול לגלי רדיו ועוד אלף פרטים שאנחנו לא יודעים וזה מבלי להיכנס לפרטים כמו דור שלישי או שלוש וחצי. אני לא בטוח שאת המושג של חצי, אדם ממוצע בימי הביניים יבין כל כך בקלות).
בעוד כמה חודשים (בתקווה), אני עומד לסיים תואר שני במנהל עסקים. האם אני מסוגל להסביר לאדם בימים הביניים את חוקי הכלכלה הבסיסיים של היצע וביקוש. של איך מחירים נקבעים בשוק? של הקשר בין תשואה לסיכון. ועוד ועוד ועוד... לא יודע. כל אלו עקרונות שמבחינתי עובדים ואני מבין אותם ומכיר אותם. אבל אפילו אחרי שלמדתי אותם כמה פעמים, אני לא בטוח שהייתי מסוגל להסביר אותם למישהו כל כך שונה ממני.
עכשיו אני מכיר בכך שקו הטיעון שלי לא חזק מאוד. יש דברים שיהיה יותר קל להסביר ויש כאלה שפחות. עם פרופסור לכלכלה או לפיזיקה ישלח במרחבי הזמן, אולי הוא יוכל להסביר. אבל מה שאני מנסה להגיד זה שיש כל כך הרבה דברים מסביבנו שאנחנו לוקחים כמובן מאליו. שאנחנו לא טורחים לחשוב עליהם בכלל. וזה לא פועל רק על איך דברים מסביבנו עובדים. גם על דברים פשוטים יותר. הבריאות שלנו, שהיא טובה בהרבה ממה שהייתה לפני שנים לא מעטות. היכולת שלנו לנוע, ללמוד ולהבין דברים. היכולת שלנו לתקשר עם אנשים אחרים. צריך מידי פעם, עם כל הבלגאן שמסביב (לרבות שבוע מבחנים) לעצור ולהעריך את כל מה שיש. לנשום עמוק ולהתפלא.
שבוע נפלא
אלעד