היום, כמנהגי ביום שישי, ישבתי לצפות בתוכנית "שישי" עם דרוקר ושלח. שתי כתבות מעניינות במיוחד היו בתוכנית. האחת, על ציפי לבני. למרות חיבתי היתרה לתוכנית ולפומרט שלה, הכתבות של שלח ודרוקר עצמם, תחת הכותרת "בדרכים", הינן בדרך כלל רדודות ולא מציבות בפני האנשים אותם הם מלווים שאלות מאתגרות ואמיתיות. למעט מספר מקרים חריגים, אני תמיד מצפה לגלות יותר ומתאכזב.
הכתבה שהרשימה אותי יותר והותירה אותי מוטרד יותר היא הכתבה שכונתה "החוק בידיהם" של מואב ורדי, ועסקה בפרשת ה"עבריינים במדים" או "השוטרים הנוקמים". למי שלא מכיר, מדובר ב- 5 שוטרים מנהריה, שהניחו מטעני נפץ בביתם של עבריינים בתגובה לסדרה של איומים על חייהם, שבאה לידי ביטוי בהנחת מספר רימוני נפץ בדלתות בתיהם. למעשה, בכתבה צוין, כי ב- 8 השנים האחרונות בנהריה, הושלכו כ- 42 רימונים. כן. 42! מספר בלתי נתפס.
הנתונים הללו העלו אצלי מספר מחשבות:
1. על פי מה שהבנתי מהכתבה, לא הצליחו לקשר אף אחד מ- 42 השלכות הרימונים לפושע ספציפי. את הנחת המטען על ידי השוטרים עצמם, פיצוח, אומנם בעקבות הלשנה, אבל בכל זאת, זה גורם לך לתהות.
2. אני חושב שהסיטואציה שמתוארת בכתבה, היא אחת הסכנות הקיומיות הגדולות ביותר למדינת ישראל. לשמחתי, עוד לא עסקתי בשום מקצוע שהביא איתו לחיכוך עם העולם התחתון. אבל מצער אותי לחשוב, שבמדינה שלנו, יש כמות לא קטנה של אזורים, בעיקר בפריפריה, שנשלטים על ידי כנופיות ומאפיות. ששוטרים מגיעים למצב שבו הם מרגישים שהם להם ברירה אלא להלחם בפשע על ידי ביצוע מעשים פליליים, זה סף תהום שאנחנו לא רוצים לעבור. לפני כמה ימים
3. אני מאמין גדול בהקפדה על פרטים קטנים. מה שנקרא, תיאוריית החלונות השבורים (וראו לינק נרחב יותר באנגלית, טור של סבר פלוצקר בנושא). הפשעים הגדולים מתחילים מזלזול בפשעים קטנים. זהו בדיוק המצב במדינת ישראל. ודרך אגב, זה לא רק בפשיעה. אלא גם בזלזול בהתנהגות פשוטה הרבה יותר. תכנסו לתאי שירותים בכל מקום ציבורי ותראו את זה. אם הייתי יכול לעשות שינוי אחד בתרבות הישראלית, זה היה זה, הקפדה ואכיפה של הפרטים הקטנים.
שבת שלום.
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה