אני וחוק פרקינסון

השבועות האחרונים היו מאוד מוזרים עבורי. בתור אחד שרגיל לחיות רוב הזמן בעבודה ב- 120% אחוז תפוקה או יותר, לפתע להיות מובטל (וגם רווק, אבל זה סוגייה אחרת לגמרי, למעשה, מעין תיבת פנדורה שאני לא ממש רוצה לפתוח כאן) תוך ידיעה שבחודשים הקרובים לא אחזור לתפוקה כזו משמעותית קשה עבורי מאוד.

היום, קראתי קצת מהבלוג הקורע הזה של חתן לעתיד שמדבר על ההכנות לחתונה (מומלץ ביותר). כמובן שההשוואה בעייתית, אבל זה גרם לי לחשוב, שאחת מהסיבות שבגללה אנשים שמתחתנים נכנסים לפעמים לסרט, היא שיש יותר מידי זמן לקראת זה. חוק פרקינסון אומר ש: "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן הפנוי עד להשלמתה". זה בין השאר גורם לכך שלא משנה כמה זמן יש עד לאירוע, כמו חתונה, הזמן שמתעסקים איתו הוא בדיוק הזמן שיש.

אז כמו הרבה חוקים שקשורים לניהול זמן, החוק הזה לא ממש חל עליי כנראה. אני מתחרפן מהסיבה ההפוכה. אני כל כך יעיל ומקדים את זמני (בצורה הכי צנועה שאני יכול להגיד את זה, כן?), שאני ממש מרגיש חסר מעש.
דוגמא קטנה: רציתי לברר לגבי אפשרות מגורים במעין מעונות פרטיים. משהו מגניב שנראה שיכול להתאים לצרכים ולדרישות שלי. פניתי אליהם. נראה לי הם התעלפו שם למטה. הם כתבו לי חזרה, שהם מתחילים לטפל במגורים של ינואר בתחילת נובמבר (!). אני, כמו שהבנתם, פניתי אליהם באמצע אוגוסט. מקדים את זמני, כבר אמרתי.

כיוון שתאריך היעד לנסיעה שלי, מסתמן כ- 23 בנובמבר, זה משאיר עוד הרבה מאוד זמן (כמעט שלושה חודשיים! הצילו!) לכל הסידורים, שאת רובם, אני לא ממש יכול לעשות עכשיו.

הבעיה היא, שבגלל שאין לי הרבה במה להתעסק, בגלל שכמות העבודה שיש לי בימים אלו היא בסופו של דבר, די מוגבלת ובגלל שאני לא בן אדם שבאמת יודע ליהנות ממצב כזה לאורך זמן, אני חושב המון על הנסיעה. כשיש לך פחדים מצעד כמו נסיעה לאוסטרליה לכמה שנים, לחשוב על זה, זה לא הרעיון הכי טוב בעולם. אז אני מחפש דרכים להעסיק את עצמי, אבל בסוף, גם לזה יש מגבלות.

מצד שני, יכול להיות שזה סתם היום שהיה היום. יש כאלה ימים. שאתה מרגיש לא בפוקוס. נעבור הלאה...

אלעד