דיבייט

במהלך 5 שנותיי במרכז הבינתחומי אני חושב שלקחתי חלק בחלק גדול מהפעילויות והאפשרויות שעומדות בפני סטודנטים. לשמחתי, יכולתי להרשות לעצמי להפוך את חוויות הלימודים לעשירה יותר. עכשיו שאני כאן, שוב בתור סטודנט, הפעם בארץ זרה, אני מנסה לעשות אותו דבר.
אחד הדברים שלא עשיתי בבינתחומי ותמיד הצטערתי על כך זה להצטרף למועדון הדיבייט. למי שלא מכיר מה זה, מוזמן לבקר בהגדרה בויקיפידיה. הנה התקציר משם:

דִּיבֵּייט (מאנגלית אמריקנית: debate) או דִּיבֵּייטִינְג (מאנגלית בריטית: debating) הוא פעילות תחרותית מאורגנת של ויכוח פורמלי בעל-פה. הוא נהוג בעיקר במוסדות להשכלה גבוהה ובבתי ספר תיכוניים, בדרך כלל ככלי לפיתוח יכולות הרטוריקה. בהתאם לסוג הדיבייט, שניים עד שמונה מתחרים מתווכחים בנאומים בעד ונגד נושא מוסכם מראש, על פי כללים המגדירים את סדר הנאומים, מספרם ואורכם, וכן את התוכן, המבנה והסגנון הרצויים בהם. התוצאות נקבעות על ידי שופטים.

לשמחתי, עכשיו יש לי הזדמנות להשלים את החסר. כל שנה הבית ספר שלנו עושה סוף שבוע של תחרויות נגד הבית ספר למנהל עסקים במלבורן. רוב התחרויות הם תחרויות ספורט (בכל מיני ענפי ספורט אוסטרלים מוזרים). בנוסף, יש תחרות דיבייט. אז אנחנו מתאמנים, כאשר בשלב ראשון כל מי שרוצה מנסה ואז המנחה שלנו (בוגר של הבית ספר שעושה את זה בהתנדבות כבר עשר שנים) בוחר את הטובים ביותר ומאמן אותם לקראת התחרות הרשמית.
אני לא בטוח שאני רוצה להשתתף בתחרות הרשמית, אבל בהחלט רציתי להתנסות. זה הולך בדרך כלל ככה. מתחלקים לשתי קבוצות. בכל קבוצה יש שלושה משתתפים. קבוצה אחת היא חיובית, קבוצה שנייה שלילית. הקבוצה החיובית מתחילה ואז עולים אחד אחרי השני לסירוגין. המטרה היא לטעון ולסתור את הטיעונים של הקבוצה השנייה. בתחרות לכל אחד יש שמונה דקות לדבר. אנחנו מתרגלים חמש. אני הייתי הדובר הראשון של הקבוצה השלילית (עליתי שני).
הנושא: "that excutives' bonuses should be slashed". נושא חם היום. היה לנו שעה להתכונן ואז עולים לדבר. שיצאנו מהחדר בסוף ההכנה, לא ממש היה לי מושג מה אני הולך להגיד. מלחיץ.
היה מאוד מעניין. הקבוצה שלנו ניצחה. לפני המנחה בנקודות. לדעתי (הלא אובייקטיבית), בצורה מוחלטת. כמובן, שהחוויה גרמה לי גם לחשוב על דברים אחרים. לא ברור אם אני אעשה את זה עוד פעם. כמובן, שאם זה יקרה, אתם תעודכנו.
אלעד

טווח קצר, קופות גמל וקפיטליזם

Photo by John-Morgan

כפי שכולם יודעים לפני מספר חודשים פרץ המשבר הכלכלי בעולם. המשבר הזה גרם לירידות שערים בכל בורסות העולם, מה שהביא להפסדים כבדים בחלק מקופות הגמל של הציבור. בזמן הירידות אנשים רבים הביעו תרעומת על ההשקעה של קופות הגמל בבורסות. אני אישית שמעתי אדם מבוגר ואינטליגנט טוען שהוצאת קופת הגמל מהבנקים על ידי ביבי כשר אוצר הייתה מהלך נוראי שתמיט אסון כלכלי על מדינת ישראל. מה הפתרון – המדינה צריכה לחזור למכור אג"ח ממשלתיות ולחייב את קופות הגמל להשקיע רק בהן, במקום לקחת את הכסף של האנשים ולהשקיע אותו בקניונים במזרח אירופה. צריך להחזיר את קופות הגמל לבנקים שתמיד ידעו לשמור על הכסף כמו שצריך ולא התפתו להרפתקאות משוגעות.
לא קניתי את הטיעונים האלה אז ואני לא קונה אותם עכשיו. מעבר לעובדה שהם מלאים בפופוליזם זול ((כאילו שביבי לבד החליט את ההחלטות וחוקק את החוקים ולא הייתה ועדה מכובדת שישבה חודשים רבים, ועדה שמורכבת מאנשים רציניים וכאילו שזה לא עבר בכנסת עשרה מדורי גיהינום) ושהם לא נכונים עובדתית (הבנקים בעצמם אשמים בכמה מהמפולות הגדולות שהיו לנו במדינה, כולל משבר מניות הבנקים). רוב הטיעונים הללו לא תופסים מים לדעתי וחשבתי אז כמו שאני חושב עכשיו, שנפילות זה חלק מהשיטה וזה משהו שצריך לצפות ולקבל. מה שאמרתי אז ואני טוען גם עכשיו זה ששיטה קפיטליסטית היא השיטה הכי פחות גרועה שאנחנו מכירים לייצר רווחה חברתית. אכן, היא לא מושלמת. אכן, צריך לחשוב היטב ולא ליישם אותה בצורה עיוורת. אבל בטח שאין שום צורך לקחת את החברה הישראלית אחורה.
מה שהכי הטריד אותי אז הייתה העבודה כולם היו מלאים ברחמים על האנשים המסכנים שאיבדו את כל חסכונותיהם. שכולם אמרו שאנשים איבדו את כל חסכונותיהם, חשבתי לעצמי – מה זאת אומרת? קופת גמל זה מכשיר שאפשר לפתוח אותו בעיקרון רק בפנסיה. איך אני יודע מה קרה לחיסכון שלהם עכשיו. סכום הכסף שיש שם עכשיו הוא לא רלוונטי. רלוונטי הסכום שיהיה שם שהם יצאו לפנסיה. זה הכול על הנייר. הרווחים וההפסדים. זה כמו לוח גיר. אפשר למחוק, אבל אפשר לכתוב מחדש. כנראה שבסוף נצייר תמונה או נכתוב משפט, למרות שבדרך נמחק חלק מהדברים שציירנו או כתבנו.
והנה, השבוע,

דיווח ב- YNET, מגלה שחלק ניכר מקופות הגמל חזרו לאותם רמות שהיו לפני המשבר. אכן, כמה מהן עדין לא חזרו, אבל הן בדרך לשם. השווקים עולים ויורדים. חברות עולות ויורדות. אבל בגדול, יש מגמת עלייה. למרות שהעבר אינו תעודת ביטוח שבאמצעותה אפשר לצפות את העתיד, נראה שזה מה שיקרה גם בעתיד. אבל זה לא אומר שבטווח הקצר לא יהיו נפילות. גם בעתיד.
אכן, יש כמה אנשים שנקודת הפרישה שלהם נפלה בדיוק על המשבר. ויכול להיות שהם הפסידו הרבה כסף. אבל אתם יודעים מה. הם גם היו צריכים להיות אחראים מספיק כדי לדאוג שב- 5 השנים האחרונות לפני הפרישה לפנסיה, הכסף שלהם ימצא בקופת גמל סולידית שלא משוקעת בכלל במסלול מסוכן. אם הם לא עשו את זה, אין להם להלין אלא על עצמם.
אני מתעב את הפאניקה הפופוליסטית ואת ההצהרות הבומבאסטיות שמבוססות על תוצאות קצרות טווח. המבקרים של השיטה הקפיטליסטית נופלים פעמים רבות למה שמכשיל את הקפיטליזם – ראייה קצרת טווח.
אלעד

מהר, מהר, לפני שזה מתחיל...

זהו, נגמר שבוע 10 של הסמסטר הראשון. מחר מתחיל שבוע 11 וכיוון ששבוע 13 זה שבוע בחינות הסיום, המרקחה מתחילה לרתוח. השבועיים הקרובים יעסקו בסיום עבודות והגשות ובהכנה לקראת הבחינות. כולם מתכוננים לתהליך הקוקוניציה שלהם. אז מהר לפני שזה קורה, ניצלנו את סוף השבוע האחרון לקצת בילויים בחוץ.מזג האוויר, שהיה גרוע כל השבוע, היה הפעם לטובתנו. היום התחיל בעל האש (או BBQ בשפת המקומיים), בפארק. יש כאן פארק ענק ומדהים ממש באמצע העיר. פשוט קילומטרים על גבי קילומטרים. אנשים רוכבים שם על אופניים, סוסים, מחליקים ועוד ועוד. קצת בשר (האוסטרלים מתים על נקניקיות משום מה), קצת ספורט, שמש וירוק.

לאחר מכן, כמה מאיתנו הלכו לקאריאוקי. כן, שמעתם נכון. מה שמעניין כאן, זה שזה לא נעשה בחדר גדול, אלא זה מן קומפלקס שבו אתה יכול לשכור חדרים קטנים (אנחנו היינו בין 8 ל- 10 ביחד באותו חדר). זה ממש מגניב. מסתבר שבחלקים גדולים מהמדינות באסיה, ככה הם מבלים. מקום ללכת לבר לשתות בירה, הם הולכים, שוכרים חדר, שרים ומבלים. מגניב ביותר. האווירה המצומצמת התאימה לי ועיניתי את חבריי בכישרון השירה שלי (ושאני אומר כישרון, אני מתכוון למילה הכי הפוכה מכישרון שיש... לא ידעתי מהי...).
אז תמונות: אני חייב לכם תמונות מהאירוע ההרצאות שהיה בתחילת השבוע. תוכלו למצוא אותן כאן בשני חלקים: חלק 1, חלק 2. תמונות מיום הכיף אפשר למצוא כאן.
שיהיה לכולם שבוע נפלא!
אלעד

AGSM DELPHI Event

עייפות, חובות, רעיונות, כלכלה וסופי שבוע

1. מחר מסתיים השבוע הראשון מאז החזרה מחופשת הפסחא. אני מודה, שלמרות ההיי שחוויתי בתחילת השבוע (ואולי בגללו), הייתי מותש במיוחד השבוע. עייפות פיזית ונפשית. יכול להיות שזה מזג האוויר (היה די אפור, גשום וקר בימים האחרונים), יכול להיות שזה עייפות החומר ויכול להיות שזו סתם תקופה. אני מקווה שזה יעבור בקרוב.
2. אני יודע שאני עדיין חייב לכם תמונות וסרטי וידאו מהאירוע שהיה ביום שני. תאמינו לי, שבין שאר הדברים, אני עובד גם על זה. בינתיים, עוד תמונה אחת שלי, שמתקשרת, לפחות ויזואלית, לנקודה הבאה.
3. השבוע והתקופה האחרונה היו כל כך עמוסים שלא היה לי זמן לחשוב. היום, אחרי כמה זמן שלא עשיתי את זה, נסעתי באוטובוס ללימודים. כיוון שבדיוק פספסתי את האוטובוס ולא הבאתי איתי את ה- IPOD שלי היה לי זמן פשוט לעמוד בשקט ולחשוב. ואז התחילו הרעיונות לזרום. פשוט לא יכולתי לעצור את זה. רעיונות לרשומות לשני הבלוגים, רעיונות לספר האלקטרוני שאני עובד עליו, רעיונות ללימודים ועוד סתם מחשבות. באיזשהו שלב לא הייתה לי ברירה אלא להוציא את הפנקס שאני סוחב איתי תמיד מהתיק ולכתוב את כל הדברים. החשיבות של זמן שקט למחשבה מעולם לא הייתה לי ברורה יותר.
4. רציתי לשתף אתכם בתיאור מעניין של המרצה שלי לכלכלה. התחלנו בשבועות האחרונים לדבר על מאקרו כלכלה ועל הדרך שבה ממשלות מנהלות את הכלכלה. המרצה שלנו אמר שניהול כלכלה של מדינה זה קצת כמו לנהוג ברכב רק עם המראה האחורית (כלומר שהחלונות חסומים). את לא יודע מה יקרה בעתיד ואני לא יכול לראות את התוצאות של מה שאתה עושה מייד. יותר מזה, בדרך כלל מה שאתה עושה (לוחץ על הבלמים, מזיז את ההגה), לא מביא לתגובה מיידית, אלא משפיע על הרכב רק אחרי תקופה לא ידועה. חשבתי על זה היום שקראתי על התוכנית הכלכלית החדשה שהציגו ראש הממשלה ושר האוצר.
5. תקופת המבחנים מתקרבת. סוף השבוע הזה ככל הנראה יהיה היחיד הנורמאלי שיהיה בתקופה הקרובה. אני מקווה לנצל אותו כראוי. עדכונים, כרגיל, בקרוב.

אלעד

קח סיכון

כל כך הרבה פעמים בחיים קראתי על החשיבות של לקחת סיכון. על זה שמי שמעז מנצח. על העובדה שאם אתה יושב ולא עושה כלום, זה אולי נראה בטוח, אבל זה הכי מסוכן שיכול להיות. זה נכון בעסקים, זה נכון בחיים.
מי שמכיר אותי, יודע שאני לא בדיוק אחד שחי על הקצה. אומנם קשה להגיד שאני הולך עם הזרם, אבל בטח שאי אפשר להגיד שאני נוהג לקחת סיכונים. אני כמובן לא מדבר על לעשות קפיצית בנג'י (מה שלא עשיתי) או צניחה חופשית (מה שכן עשיתי), אלא על דברים מוחשיים יותר.
לפני כמה שבועות סיפרתי כאן בבלוג שבעקבות העובדה שהרגשתי שאני לא לומד מספיק על האנשים ועל התרבויות כאן, החלטתי ליזום ערב שנקרא AGSM DELPHI Talks. מה שהתחיל כ- Email חולמני לחברי הקורס שלי, התגשם היום למציאות. ערב שלם של הרצאות של חברי הקורס על נושאים שונים. היה מרתק. רק כדי שתקבלו מושג על הלו"ז, הנה רשימת המרצים:

Ashutosh Saxena: Lessons About Diversity: Experiences From Eight Countries Outside My Home Country
Phillip Whatmore: My View of the Chilean Military Coup (a Chilean culture/history session)
Elad Sherf: A Few Lessons About Humanism I Learned From Reading The Bible
Mark van Beuningen: Experiences and Pictures From Travelling Around 12 African Countries
James Aylward: Employee Ideas Are Free and Valuable - How to Make the Most of Them

כפי שאתם רואים, הרשימה מגוונת. חדי העין שביניכם בוודאי הבחינו שההרצאה שלי הייתה על התנ"ך. כן. פרויקט שאני עובד עליו ואני מקווה למסור פרטים נוספים. כמו כן הנחיתי את הערב (פתיחה וסיכום של כמה דקות). כל הערב הוקלט ואני מקווה שלאחר עריכה אוכל להעלות סרט של ההרצאה שלי ולהפנות אתכם להרצאות של אנשים אחרים. בינתיים, תצטרכו להסתפק בתמונה אחת (אני מקווה שבימים הקרובים יהיו עוד תמונות).
אלעד

שי אגאסי והמכונית החשמלית - הרהורים

ואוו.
ההרצאה הזאת של שי אגאסי כל כך מטעינה אותי שקשה לתאר את זה במילים.
כמה מילות הקדמה. לפני כמה ימים כתבתי כאן שישבתי בהרצאה על אנרגיה סולארית כאשר המרצה ציין שחברת Betterplace שעל הקמתה שמעתי עוד מישראל פתחה סניף גם מאוסטרליה. המרצה דיבר עליהם בצורה כל כך חיובית, מה שגרם לי לקצת גאווה בלב. כמובן שהוא הציג את כל הפרוייקט בצורה לא כל כך ריאליסטית. זה היה נשמע כאילו בישראל כבר יש מכוניות חשמליות.
בכל מקרה, כתבתי על העניין הזה כאן בבלוג ולידידי היקר גבי, קפץ כנראה איזה פיוז. בהתחלה הייתה תגובה בסגנון של... "חכה חכה עד שאבא יגיע הביתה... אתה לא רוצה לשמוע מה הוא חושב על שי אגאסי". לאחר מכן, עם קצת הפצרות, הוא פירט:

Well, seeing a monopoly created just in front of my eyes, with the support of the entire administration isn't something good. Lots of stinking things in the way they operate around here - you will only be able to charge your batteries at their stations (not at home or other stations), and they managed to recruit the ex head of the standards institute to be their VP in charge of standards. Guess her contacts will probably be useful to block competition and stuff. And to top it all - it seems that the entire government and president Peres are doing everything they can to help them create this monopoly. Apart from that, no one is even considering alternatives such as natural gas or hydrogen vehicles. It's as if the pied piper of hamelin showed up around here, and everyone's just
following him without a shred of criticism. that's scary. So I guess that's a
bad "don't get me started"...

אני מודה שנשארתי חסר מילים. כל מה שיכולתי להגיד זה משהו כמו: "אבל מכוניות חשמליות זה טוב, לא?", שלא נשמע אינטליגנטי במיוחד.
ואז גיליתי את ההרצאה הזאת. לא שהיא נותנת תשובות חד משמעיות לדאגות שמעלה גבי. אני אסתכן בלעורר את חמתו של גבי ואציין כמה מחשבות:
1. שמעתי הרבה סיפורים על כמה שי אגאסי הוא בחור כריזמטי. ראיתי פעם אחת ראיון איתו בטלוויזיה מייד אחרי שהוא התפטר מSAP. אבל שם היה קשה להתרשם. ההרצאה הזאת נותנת תמונה יותר בהירה. אפשר להגיד מה שרוצים, אבל לפחות ברמה החיצונית הבחור מרשים. לא שאני בעד החלטות שמבוססות על כריזמה טלוויזיונית (ראו את שיטת הבחירות שלנו), אבל חייבים להגיד שיש כאן משהו.
2. אם יוצאים מנקודת ההנחה שכל מה שהוא אומר נכון (ואני יודע שזו נקודת מוצא בעייתית) אין ספק שמדובר בפרויקט מרשים. יכול להיות שנזכה לראות את העולם משתנה מול העיניים שלנו בשנים הקרובות. אפילו אם נקח את כל מה שהוא אומר עם גרעין מלח ונוריד את התחזיות ב- 50%, אני עדיין חושב שזה מרשים. הגיע הזמן שגם בישראל יתחילו לחשוב סביבתי. העתיד טמון שם.
3. מהמעט שקראתי על הפרויקט עד היום גם אני הוטרדתי מכמה מהשאלות שגבי מעלה, בעיקר לגבי עניין המונופול וההתערבות של המדינה בעניין הזה. זה הטיעון הרציונאלי. אבל לפעמים, וזו רק מחשבה שאני מודה שלא חשבתי עליה עד הסוף, אני חושב שמה שאנחנו צריכים במנהיגות שלנו, זו קצת התנהגות לא ראציונלית. קצת לקחת סיכונים. קצת מחשבה של המטרה מקדשת את האמצעים. משהו בסגנון הבן גוריוני של: אני לא אעשה מה שהעם רוצה, אני אעשה מה שהעם צריך. פעילות מהסוג של בניית הכור בדימונה או הפצצת הכור בעיראק. כן, אז יהיה מונופול. כן, אז לא חשבנו על אופציות אחרות. אבל אנחנו מנסים להיות מיוחדים, מובילים, חדשניים.
4. אני חושב שבטווח הארוך אפשר לפתור את הבעיות של המונופול ואת הבעיות של עמדות ההטענה. בסופו של דבר מדובר בשאלה חברתית ואני לא בטוח שהתועלת החברתית קטנה מהיתרונות. מונופול זה לא תמיד מילה גסה. לפעמים, בטח בשלבים ראשוניים של הקמה של פרוייקטים לאומים, מונופול יכול להיות רעיון טוב (וזה ניתוח שגם כלכלנים יסכימו לו).
5. כמו שחלק מהקוראים הנאמנים יודעים, בצעירותי הייתי מעורב בעמותה שנקראה דגם. מבלי לעורר פרטים בלי רלוונטיים ממשכבם, הרעיון המרכזי של העמותה סבב סביב פרויקט לאומי שיעזור להמריץ את הכלכלה ולאחד את העם. אולי זה מה שאנחנו צריכים כאן. לא שאני משווה. אבל בכל זאת. נקודה למחשבה.

אלעד

מלבורן – חלק שני – על הבדלים, עמימות, חופשה מושלמת, ספרייה וספר

אז זהו. אני חזרה בסידני והחלק החופשתי של חופשת הפסחא שלי די נגמר. אני הולך לנסות לנצל את הימים הקרובים לעוד טיולים באזור סידני וסתם לבילויים, אבל בגדול, אני חוזר ללימודים ולהכנות לקראת יום שני בערב, אז יתקיים הערב שיזמתי במסגרתו אני מרצה.
אם אני מנסה לסכם את הביקור הקצר שלי במלבורן עולות כמה מחשבות:
1. ביום הראשון שלי כאן חשבתי שאין הרבה הבדלים בין סידני למלבורן. אחרי כמה ימים כאן, אני חושב שיש. זה משהו שקשה לי להסביר. מלבורן פחות תיירותית מסידני. למרות שיש הרבה דברים לראות, וממש לא ראיתי את הכל, בהשוואה לסידני, העיר פחות מגוונת מבחינה תיירותית. אבל, האווירה ברחובות אחרת. מסוג הדברים האלה שנמצאים באוויר וכולם יודעים שהם שם, אבל אף אחד לא יכול לשים את האצבע שלו על מה בדיוק מדובר. ביום שני בערב נפגשתי עם יונתן ושרון, חברים מהתיכון שנמצאים כאן במלבורן כבר שלוש שנים ואירחו אותי כאן כיד המלך (ראו תמונה). שוחחתי איתם על העניין הזה. לא הגענו למסקנות חד משמעיות. כנראה שבחיים אין תשובות חד משמעיות...
2. אם כבר מדברים על חד משמעיות, לפני הנסיעה הערתי לחברתי לספסל הלימודים סטייסי, שאני נוסע למלבורן בלי תוכנית של ממש. זה לא מתאים לי. אבל באופן מפתיע, זה לא הטריד אותי. אחת הסוגיות שתמיד הייתי צריך להתמודד איתם זה הקושי שלי להתמודד עם עמימות וחוסר וודאות. אני לא חושב שזה השתנה בהרבה. אבל אם יש דבר אחד שהנסיעה לאוסטרליה לימדה אותי, זה שעמימות וחוסר וודאות הן חלק גדול מהחיים. אני לא יכול להגיד שנוח לי עם זה. אבל אני יכול להגיד שהשלמתי עם זה. לא השתנות, השלמה.
3. אני בסך הכול בן אדם שדי יכול לבדר את עצמו. תנו לי ספר טוב, ארוחות סבירות, וכמה שעות של פעילות ביום, בעיקר עם הפעילות כוללת למידה מסוג כלשהו ואני מרוצה. בטיול הזה לא ניסיתי לראות את כל מה שיש במלבורן. החלטתי שזה חופשה ושאני אקח אותה ככזאת. הסתובבתי הרבה ברחובות, הקשבתי למוסיקה ולפודקאסטים ב- IPOD שלי וקראתי הרבה. מבחינתי, זו החופשה המושלמת. תשלבו את זה עם ביקור בכמה מוזיאונים וארוחה במסעדה או שתיים כל יום, ואתם יכולים להבין שדי נהניתי בימים האחרונים.
4. היום, כחלק מהסיורים המוגבלים שלי הלכתי לספרייה הגדולה בעיר. האמת, ספריות זה לא משהו שאתה נתקל בו הרבה בחיי היום יום, בטח לא בקנה מידה ובצורה הזאת. חלק מהאולמות בספרייה מזכירים תקופה אחרת. שולחנות עתיקים, אולמות עם תקרה מאוד מאוד גבוהה, פסלים ותמונות בכל מקום. אווירת קודש. עם כל האינטרנט והעידן הדיגיטאלי, איבדנו משהו מהיראה ממידע בצורה הפשוטה ביותר שלו. ישבתי שם היום באחד האולמות הגדולים וקראתי. אפילו שקראתי ספר שהבאתי איתי מהבית, עדיין הרגשתי חלק ממשהו גדול יותר. הספריות שביקרתי בהן בחיי היו ספריות אקדמיות או ספריות קטנות. מקומות כאלה גורמים לך לחשוב, איך זה היה לבקר במקום כזה, כאשר ידע, ספרים וקריאה היו משהו לא ממש שכיח. איך זה הרגיש לשבת ולקרוא לפני מאות שנים בספרייה הגדולה באלכסנדרייה?
5. בימים האחרונים אני קורא ספר של העיתונאי A. J. Jacobs שנקרא "The Year of Living Biblically – One Man's Humble Quest to Follow the Bible as Literally as Possible". אני קורא אותו לאחר שראיתי הרצאה שלו וכחלק מ"מחקר" שאני עושה עבור משהו שאני עובד עליו. אני בערך ב- 2/3. מומלץ ביותר.
6. כמובן, שאי אפשר לסיים בלי תמונות. לפני יומיים קישרתי למה. עכשיו מגיעות שאר התמונות ממלבורן.
תבלו
אלעד

מלבורן

אתמול הגעתי למלבורן. הרבה אנשים מדברים על ההבדלים בינה לבין סידני. מהמעט שהייתי כאן, לא שמתי לב להבדלים גדולים. מצד שני, ההבדלים שאנשים מדברים עליהם, לא ממש נוגעים לי (משהו על בתי קפה וברים... :)). יחד עם זאת, אני חייב להודות שיש כאן איזה הרגשה אחרת באוויר. אולי זה העובדה שיש פסטיבל הומור. בערב הראשון הסתובבתי קצת ברחובות, לקבל הרגשה. צילמתי הרבה תמונות, אבל אני אחכה איתן לאלבום שלם של מלבורן שאני אעלה אחרי שאני אסיים כאן ביום שלישי.
יחד עם זאת, אני לא יכול לאכזב אתכם. יש תמונות. היום נסעתי עם כמה חברים מהלימודים לנסיעה מחוץ למלבורן על מה שנקרא "Great Ocean Road". היה נחמד. שוב נדהמתי מהמרחבים, והשילוב בין הירוק והים. תמונות, ניתן למצוא כאן.ן.
הנסיעות הרבות והזמן ה"לא מנוצל" ביניהם, גרמו לי לחקור משהו חדש. Podcasts. כן, אני יודע שחלקכם אומרים לעצמכם – ברוך הבא לעולם. כן, אני יודע שהחלק השני אומר, מה זה לעזאזל Podcast? אז בשביל לרצות את שני הצדדים אני אתעלם מהסוגייה. מה שכן, כרגיל, אירועים היסטוריים כאלה (בחיי שלי לפחות) גורמים לי להרהורים. אז אותם כתבתי בבלוג הלועזי שלי. לעיונכם.
חג שמח
אלעד

חופשה, מסיבה על ספינה, ציונים, ואנרגיה סולארית

Photo by futureshape

היום התחילה חופשת הפסחא ויצאנו לחופשה של כ- 10 ימים. חוזרים ללמוד ביום שני, ה- 20 באפריל. אני חייב לציין שהחופשה הזאת באה בדיוק בזמן. השבוע האחרון היה השבוע העמוס ביותר שהיה לי עד עכשיו, עם בחנים, מצגות בכיתה, פעילויות בכל המועדונים, מסיבות, ליל סדר, עבודה על מטלות להגשה ועוד ועוד.
אתמול בערב יצאנו למסיבה של ארבע שעות על גבי ספינה ששטה בנמל סידני. היה מאוד נחמד. בירות ללא הגבלה, שכמובן הוביל לכמה שיכורים. החבר'ה שלא השתכרו על הספינה המשיכו לבר ושם דאג כל מי שלא השתכר עדיין להשתכר. אני? יחד עם עוד חבר לקחנו חבר שיכור הביתה במונית. אם אני לא יודע "לבלות", לפחות אני אעזור לחברים, לא? קצת תמונות, אפשר למצוא כאן.
מחר אני נוסע למלבורן, לשנות קצת אווירה ולראות חלקים נוספים מאוסטרליה. עדכונים ותמונות משם, בקרוב.
עדכונןן אחרון. השבוע קיבלנו חזרה את מבחן האמצע האחרון שעוד לא חזר. תודה לאל (דמיינו שלוש דפיקות על משהו מעץ) בינתיים אני מצליח לשמור את הראש מעל המים. 97. לא יודע כמה זמן אני יצליח לשמור על 100% פעילות וציונים טובים.
אתמול אחד מהמועדונים ארגן הרצאה של אחד מהחוקרים הבכירים באוניברסיטה בנושא אנרגיה סולרית ותאים פוטווולטאיים. אומנם חלק גדול מההרצאה היה טכני (קצת מעל לראש שלי), הייתה הרצאה מעניינת. אין ספק שהעולם בדרך לשינוי מבחינת ייצור האנרגיה. אני חושב שזה אחד המקומות להיות בהם בשנים הקרובות. אחד הדברים שהוא דיבר עליהם זה שי אגאסי וחברת Betterplace שמתברר שפתחה סניף באוסטרליה. את הסניף ינהל איזה פוליטיקאי מאוד ידוע לשעבר. מעניין. לא ידעתי שהם מתרחבים לאוסטרליה.
מקווה שכולם מבלים יפה בחג. לא לאכול יותר מידי מצות!
אלעד

הרהורי חירות, פסח 2009

photo by italolemus

בחגי פסח האחרונים פיתחתי לי מסורת של הרהורים במושג החירות. הרבה פעמים אני מרגיש שאנחנו כל כך עסוקים בריטואל של הסדר שאנחנו שוכחים את המטרה המרכזית שלו. הדיון בסיפור של יציאת מצריים ובהשלכות שלו על חיינו. חשוב להבהיר, השאלה אם אנחנו מאמינים בסיפור יציאת מצרים או לא, אינה רלוונטית כלל. באותה צורה שבה אנחנו יכולים לדון במוסרי השכל או השלכות מוסריות של סיפורים מהמיתולוגיה היוונית או מכל יצירה ספרותית אחרת, אנחנו יכולים להתייחס לסיפור של יציאת מצרים ולשאול את עצמנו מה המשמעות שלו עבורנו.
היום כבר איננו עבדים כמו שהיו אבותינו במצרים. המגבלה על החירות בצורה של עבדות אינה רלוונטית עוד לחיי היום יום שלנו (לפחות לא שלי ומכריי הקרובים, אני מכיר בכך שיש אנשים שזה מאוד רלוונטי אליהם). אז מה בכל זאת רלוונטי בסיפור.
1. חירות זה משהו שתמיד צריך לשאוף אליו ותמיד צריך להלחם עבורו. אכן, איננו עבדים יותר, אבל עבדות או היעדר חירות, מופיעה בכל מיני דרכים. אני מכיר כל כך הרבה אנשים שהם עבדים לעבודה שלהם. קראתי היכן שהוא שהרבי נחמן אמר פעם שאנשים פשוטים אוכלים בשביל ללמוד תורה. אנשים חכמים לומדים תורה כדי לדעת איך לאכול. מה שאני לומד מסיפור יציאת מצרים זה העובדה זה שאנחנו צריכים להמשיך לשאוף להסיר את הכבלים ולהגיע להגשמה עצמית אמיתית.
2. מצד שני, הלקח המרכזי מסיפור יציאת מצרים, שהוא גם המסר של ארוחת הסדר: בכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. הרעיון המרכזי הוא של הכרת תודה על מה שיש לנו. אנחנו לא עבדים. יש לנו היום חירויות שרוב האנשים יכלו לחלום עליהם לפני כמה עשרות שנים. כולנו מכירים את המשפט: "הדשא של השכן ירוק יותר". יש לנו נטייה אנושית להסתכל על מה שאין לנו ולהתלונן. אני חושב שמה שאנשים שוכחים זה שבדרך כלל, אם אתה מסתכל על הדשא של השכן, בצד השני יש עוד שכן. ומאוד יכול להיות, שהדשא שלו, פחות ירוק. בואו ונגיד תודה על מה שיש לנו. בואו נפסיק לקחת דברים כמובנים מעליהם.

אז מה המשמעות של חג הפסח ושל חירות עבורכם?

חג שמח
אלעד

אנגלית

אחד הדברים המרכזיים שאני מנסה להשיג בעזרת ה- MBA זה שיפור של יכולות התקשורת המילולית שלי באנגלית. אני חושב שרמת הקריאה והכתיבה שלי די גבוהות (בכתיבה יש עוד מקום לשיפור), אבל כאשר אני צריך לדבר, אני מתחיל לגמגם ולהיתקע.
הבעיה הכי גדולה שלי היא שזה משפיע באופן חמור על אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות ושאני מרגיש טבעי איתם – דיבור בציבור, הוראה, פרזנטציות וכו'. מה שיכולתי בארץ לעשות ברמה מאוד גבוהה כמעט בלי הכנה, מעמיד בפניי קשיים רציניים כאן. המילים נתקעות, אני לא מצליח למצוא את הניסוח הנכון, אני תמיד חושב שיש מילה טובה יותר ומתאימה יותר והתקינות הלשונית של המשפטים שלי מוטלת בספק (למרות שזה גם קורה לי בעברית).
האמת, שאין דרך טובה להתמודד עם זה. פשוט לדבר הרבה. אני, כידוע, לא דברן גדול. לשמחתי, אני אוהב לעזור וללמד. אז בסוף שבוע, עזרתי לכמה אנשים ללמוד לקראת הבוחן שהיה לנו היום. עמדתי ודיברתי בערך 3 שעות, עם הסברים על תיאוריות בסטטיסטיקה. באנגלית (!) והלך לי לא רע בכלל. אפילו קיבלתי כמה הודעות דואר אלקטרוני של תודה.
היום, הקבוצה שלי הציגה את ניתוח המקרה בקורס בהתנהגות ארגונית. החלק שלי היה בערך 8 דקות מתוך ה- 20 של הקבוצה. אני מודה, תרגלתי את החלק שלי הרבה והיה לכך תרומה, אבל היום זו הפעם הראשונה שהרגשתי שאני מתחיל להיות טבעי יותר ומתחיל להראות מה אני מסוגל לעשות מבחינת דיבור בציבור. לשמחתי זה הלך טוב. אנשים ניגשו אליי אחרי המצגת שלנו ואמרו לי כמה הם התרשמו. זה היה חשוב לי מאוד. חלק גדול מהעניין הזה הוא עניין של ביטחון עצמי ואני צריך כרגע כל חיזוק שאני יכול. ב- 20 באפריל מתקיים האירוע שיזמתי של הרצאות פנימיות של אנשים מהקורס על כל מיני נושאים ואני הולך לדבר כ- 20 דקות. אני ממש מחכה לזה ורוצה שזה יצליח. המשוב החיובי שקיבלתי היום יכול רק לעזור.
בינתיים, אני ממשיך לנסות לדבר, בפגישות, בכיתה, עם חברים באופן כללי וממשיך לנסות לשפר את דרכי התקשורת ואת השליטה שלי בשפה האנגלית. אם אני באמת רואה את עצמי חי כמה שנים בחו"ל, בטח עובד כאן, יש עוד מקום לשיפור משמעותי. אבל אני בדרך. שזה כמובן, חיובי.
שבוע טוב (שבוע קצר הוא תמיד טוב).
אלעד

ריטה

חזרתי לפני כמה דקות מהופעה של ריטה בבית האופרה בסידני. היה מדהים. מהרגע הראשון היא חישמלה את הקהל. בשיר השני, כבר הקהל שר במקומה. אפילו שהיה לה תקלה באוזנייה והיא הייתה צריכה להפסיק שיר באמצע, היא עשתה את זה בנונשאלנט נושא חן. פשוט כיף. תמונות, ניתן למצוא כאן.
האולם היה מלא בישראלים. הבנתי שלפני כמה ימים במלבורן, היא גם כן הופיעה בפני אולם מלא בישראלים. לפעמים אני חושב שעם כל הישראלים שנמצאים בכל העולם, לא ברור מי נמצא בארץ. איך אומרים, "שהאחרון שעוזב את נתב"ג שיכבה את האור".
האמת, היה מוזר ללכת לבית האופרה בסידני ולשמוע כמעט אך ורק עברית. לראות פרצופים שנראים מוכרים, למרות שאני לא באמת מכיר אותם. האווירה הייתה מעניינת וגרמה לי להרגיש לרגע, גם אם לא בבית, אז לפחות, שונה. הגיוון גם הוא חשוב.
לילה טוב
אלעד

בהלה, שיחות לעומק, דואר אלקטרוני

בהלה
ביום שלישי המרצה שלנו לחשבונאות שלח מייל שאמר שהמבחנים נבדקו ויוחזרו ביום רביעי. במייל, הוא ציין שהציון הגבוה ביותר בכיתה הוא 92 (מישהו אחד קיבל אותו), שהממוצע הוא בערך 70 ושיש כמה נכשלים. עד כאן נשמע לא רע.
אנחנו לא לומדים ביום רביעי, אז הגעתי היום בבוקר לקחת את המבחן. בינתיים כבר שמעתי על מישהו שקיבל את ה- 92. חשבתי שהיה לי מבחן לא רע וקיוויתי לקבל את ה- 92, אבל הייתי מוכן להסתפק בציון בין 80 ל- 90.
הלכתי למזכירות שלנו לקחת את המבחן. אני מקבל את המבחן חזרה ופותח אותו וביחד איתו נפתחות לי העיניים. 28 גדול ואדום עומד שם. לרגע נבהלתי. אני? 28... יש לי בעיות של ביטחון עצמי אחרי מבחנים, אבל מאז ה- B בויק (תודה אמיתי שהזכרת לי את זה) וה- 59 בעבודה אחת בניהול התפעול (עם שני "המצטיינים אלק" ידידיי שמחה וצחי), לא התקרבתי לציונים כאלו. הפכתי את הדף, אולי זה 82 ואני קורא את זה לא נכון?
אז שמתי לב שיש ציון על הדף הראשון לכל אחת מהשאלות. על השאלה הראשונה קיבלתי 28 (מתוך 30) ועל שתי השאלות האחרות היה כתוב N/A. פתחתי את המבחן לחפש את המבחן המודפס שלי (בכלל ליקויי הלמידה שלי אני מדפיס) ולא מצאתי אותו. אז הבנתי שמשהו לא בסדר.
מתברר שהמרצה איבד את ההדפסה שלי ובדק רק את השאלות האמריקאיות. בגלל שקשקשתי משהו במחברת ומחקתי את זה, הוא חשב שלא עניתי על השאלות הרגילות ובדק רק את האמריקאיות. לשמחתי, זאת ששמרה עליי בזמן המבחן שמרה את המבחן שלי על המחשב שלה. היא הדפיסה מחדש והמבחן שלי נבדק. עבר עליי יום של ציפייה. לשמחתי, היה למה לחכות. קיבלתי 94 :).
אז שלושה מבחנים מהמבחני אמצע חזרו (בכלכלה קיבלתי 19/20) ונשאר רק אחד שאולי יחזור שבוע הבא. בינתיים, התוצאות לא רעות ואני שמח. נקווה שזה יימשך. אני עובד קשה לדאוג שזה יקרה.

שיחות לעומק
אתמול בערב הלכתי עם שני חברים מהקורס לארוחת ערב. שלושתנו החלטנו שנמאס לנו מהעבודה שתמיד באירועים חברתיים השיחות רדודות והחלטנו להקים מעין מועדון "אלטיסטים". להפגש פעם בשבוע ולדבר על "דברים רציניים". האמת, היה מרתק. אני הסברתם להם קצת על ישראל, איך היא הוקמה ומה הרעיון של הסכסוך. חבר אחד מסינגפור סיפר לנו על הבעיות שיש בסינגפור והשווה את החוויה הצבאית שלו (יש להם גם גיוס חובה) לחוויה שלי. החבר השלישי, סיפר לנו על נפאל ועל איך היא השתנתה ב- 20 השנים האחרונות (ממלוכה לדמוקרטיה) והתהליכים החברתיים שעוברים שם. דיברנו גם על קפיטליזם לעומת סוציאליזם על הכוח של המדינה לעומת הכוח של הפרט ועוד. היה פשוט מרתק. זו חוויה תרבותית אמיתית. אני מקווה שנהפוך את זה למשהו קבוע.

דואר אלקטרוני
אני יודע שחלק מכם רשומים לאתר דרך עדכוני RSS (אם אתם לא יודעים מה זה, אל תרגישו רע). אני רוצה לעזור גם למאותגרים טכנולוגית לעקוב אחרי האתר ללא צורך להיכנס כל פעם. אז אתם יכולים להירשם לאתר ולקבל הודעה לדואר האלקטרוני שלכם כל פעם שאני כותב רשומה חדשה. בצד שמאל של המסך, מתחת לתמונה שלי, תראו לינק שעליו כתוב: Subscribe to The Other Side of the World by Email. לחיצה עליו תעביר אתכם לאתר, שם אפשר להכניס את הכתובת האלקטרונית שלכם, לכתוב את המילה שאתם רואים בתמונה ובכך להירשם לקבלת עדכונים מהאתר.
מקווה שזה יעזור לכם לעקוב אחריי ביתר קלות.

היה לי אחד הימים הארוכים ביותר שהיו לי כאן עד עכשיו. אז אני אפסיק עם העדכונים כאן. עוד בקרוב.

תבלו וחג שמח!

אלעד