יום שני, 4 באוגוסט 2008

מתחילים שוב, ביותר מובנים מאחד

שלום לכולם,
בימים האחרונים (למעשה מאז יום שישי ה- 25 ביולי) אני מוצא את עצמי חוזר ומתלבט.
כולנו מתלבטים כל יום לגבי כל מיני דברים, אבל ההתלבטות הזאת הייתה גדולה יותר. היה לה פוטנציאל משמעותי יותר על החים שלי מאשר הבחירה בין במבה לביסלי (באמת שלא הצלחתי לחשוב על דוגמא יותר פשוטה ויום יומית להתלבטות, אבל הבנתם את הכוונה).
להתלבטות שלי היה פוטנציאל השפעה על השנתיים הקרובות בחיים שלי וכנראה על הארבע שנים הקרובות.
הייתי צריך להחליט האם לקבל הצעה לעשות MBA בסידני ב- AGSM (Austrlian Graduate School of Managment).

לחלק מכם זה בטח נראה כמו החלטה קלה. אולי זו באמת הייתה צריכה להיות החלטה קלה. אבל עבורי היא הייתה קשה מאוד. בשום שלב של התהליך, לא הצלחתי להבין ולמקד מה באמת מפריע לי. ממה אני מפחד. עד שהבנתי שזה פשוט זה. פחד. פשוט.בניגוד לאופי שלי ואולי דווקא בגלל שאני כזה פחדן, החלטתי ללכת על זה. לנסות לקחת סיכון, אומנם מחושב, אבל עדיין סיכון. איך אמר רוזוולט: "The only thing we need to fear is fear itself". בכל ספרי העצות לחיים אומרים לך: "תעשה כל יום משהו שאתה באמת מפחד ממנו". אז לעשות כל יום משהו שאתה מפחד ממנו זה קצת קשה ולא עצה ממש פרקטית. אבל לקחת החלטות מפחידות בשלבים מכריעים בחיים, זו עצה פרקטית מאוד. החלטתי לשמוע בעצת חבריי הטובים ובעצת האינסטינקט הפנימי שלי שאמר לי שאם אני לא אעשה את זה אני אתחרט והחלטתי ללכת על זה.

באותה נשימה, החלטתי לחזור ולעשות משהו שאני מאוד אוהב והפסקתי לעשות אותו כי הוא נהיה קשה. לכתוב. בבלוג. באינטרנט. ככה בפני כולם. אני יודע שיש כמה אנשים שעקבו אחרי הבלוגים הקודמים שלי (הראשון והשני) שנקראו באותו שם: "Is anyone here a marine biologist?". אז עבור כל אותם אנשים שעקבו אחריי וקראו מה שאני כותב (תודה לכם) וכיוון שאני מתכוון בעוד כמה חודשים לנסוע ממש רחוק, החלטתי על דרך חדשה לשתף את כל מי שיהיה מעוניין בחוויות שלי בדרך לשם ובעיקר משם. לא שאני לא רוצה שתבואו לבקר. אבל אני יודע שזה יהיה קשה.

אז בבלוג הזה, שקיבל שם חדש, אני אכתוב את אותם דברים שכתבתי בבלוגים הקודמים. מחשבות, דעות, ציטוטים ושאר רעיונות שעולים לי בראש. כמו גם חוויות יום יום שלי. אבל, אני אנצל את זה גם לספר על התהליך שעובר עליי עד הנסיעה ובעיקר, בשביל להעביר חוויות משם, מהצד השני של העולם. בשפת הקודש (בעיקר). ב- On-line.

אז אם אתם מחבריי הקרובים והייתם קוראים נאמנים של הבלוג הקודם (אני יודע מי אתם ואני מודה לכם מקרב לב), אשמח אם תמשיכו ללוות אותי. אם משהו מצא חן בעינכם, תעבירו הלאה. אם אתה חדשים, אשמח לשתף אתכם בחוויה. אשמח לשמוע את דעתכם ולקבל תגובות.

יום נפלא

אלעד

5 תגובות:

Unknown אמר/ה...

מה אגיד.. הלוואי עלי..
בהצלחה ובהצלחה

אנונימי אמר/ה...

בהצלחה, תמשיך לכתוב "ואל תשלח את המכתבים דרך הצלב האדום, הם גונבים את הבולים" (קונסטנטה)

נ.ב.
תשכח מכל שטויות ה-NEW AGE וספרי החוכמה למינהם. החלטות טובות מתקבלות לא בגלל שקראת מי הזיז את הגבינה שלי

Jono Barel אמר/ה...

סחטיין על ההתחדשנות, ובהצלחה בדרך.
אפשר לשאול למה בחרת דווקא בפלטפורמה של גוגל-בלוגר?

אנונימי אמר/ה...

מרתק, מרתק. אולי זה לא פחד, אלא משהו אחר. לא יודעת להגדיר. וכן, גם אני מהסבורים שאם לא תאסוף מיד את ההזדמנות הזו, אתה עלול להתחרט.
ראה אותי מעתה כמנויה קבועה בבלוג.

Elad Sherf אמר/ה...

תודה לכל המגיבים.
tommer, אין לי ספר שעוד כמה חודשים זה יהיה גם אצלך... מי יודע, אולי תצטרף אליי שם... זה יכול להיות מגניב.
אנונומי, את ההערות שלך אני תמיד יכול לזהות :). לא אמרתי שאני מקשיב לספרי New age, אבל זה נחמד להתסכל בהם לפעמים. בדרך כלל יש תמונות יפות. אני אישית חושב שמי הזיז את הגבינה שלי זה ספר מפגר.
j.b., באמת שאני לא יודע. קראתי על זה לא מזמן, ורציתי משהו פשוט. פתחתי והתחברתי לאופציות ולפשטות וגם לעובדה שזה מתחבר לי היטב עם חשבונות ה- google הקיימים שלי.
כנרת, יש משהו במה שאתה אומרת, אולי אני מתחיל לפתח מנעד חדש של רגשות ואני לא יודע לתת להן עדיין שם. הגיע הזמן להתפתח ביותר מובנים מאחד כנראה.

אלעד