יהדות פאגנית

Photo by kalandrakas

אריאנה מלמד כותבת היום על התגברות תופעת ההשתטחות על קברי צדיקים. ציטוט נבחר:

"עוד מעט, כשיתחילו למכור צלמיות חסרות-פרצוף של צדיקים גליליים ידועים ועתירי כוח, תושלם האבולוציה ההפוכה הזאת, ויגדל כאן דור של מאמיני-אוטובוסים שעסוקים בנסיעות חסודות מהכא להתם, כתחליף נורמטיבי לגמרי לעבודת-אלוהים מפרכת ותובענית, שאין בה מאגיה ואין בה הבטחה שאו טו טו החיים ישתפרו אם רק נשתטח, אין בה פרנסה לתיירני אוקראינה ול"מסיעי הגליל" – אבל יש בה, או היה בה, בזמנים טובים משלנו - מונותואיזם צרוף"

אני לא בדיוק אחד מאלו שמאמינים ב"עבודת-אלוהים מפרכת ותובענית" או ב"מונותיאיזם צרוף" (אני מניח שלפחות לא בצורה שאריאנה מלמדת מתכוונת אליה), אבל אני בהחלט יכול להזדהות עם הגישה הכללית של שאט נפש מהמנהג. מבחינתי, לא רק ההשתטחות על קברי צדיקים היא פאגניות, אלא בכלל הקדושה שמיוחסת לחתיכות אדמה מסוימות או לקברים של אנשים שנפטרו מזמן (ולא לרעיונות שלהם).

כתבתי בעבר שאני לא מבין מתי הדת שלנו הפכה לדת שמקדשת אדמה על פני אדם (כמה פעמים, כאן וכאן – אם מדברים על נבואות שלוקח להן זמן להתגשם, למשל). אני חושב שזה הדבר העיקרי שמטריד אותי בדיון הפוליטי. כמו שאומרים, אין CLASH.אני מרגיש שצד אחד מדבר על קדושת האדמה וצד שני מדבר על קדושה של חיים.

בספר "ראשית" של מאיר שלו, שהוא ספר מרתק, יש פסקה אחת מרתקת במיוחד. לאחר שהוא סוקר את נישואי יעקב, הוא מעיר הערה מעניינת. כיוון שאנחנו נחשבים לצאצאים ישירים של שבט יהודה ויהודה היה בנה של לאה אימנו ולא של רחל אימנו, האם לא מוזרה החשיבות המאגית שאנחנו מייחסים לקבר רחל אימנו?

הדת היהודית, כמו שאני מבין אותה, עוסקת במנהגים. התפילות והכללים אמורות להזכיר לנו איך אנחנו צריכים להתנהג, כבני אדם. מה שנקרא, בין האדם לחברו. עבודת השם בפני עצמה אינה שווה דבר ללא יחסים מוסריים והתייחסות ראויה ושווה לכל בני האדם. כן, גם לזרים וגרים, כי היינו כאלה במצרים.

אלעד