כמו דג מחוץ למים

אני לא כל כך אוהב יצורים שקשורים במים. לא לאכול אותם, לא לגעת בהם, לא להיכנס לסביבת המחייה שלהם. בדרך כלל גם לא להסתכל עליהם.
למרות זאת, היום שביקרתי באקווריום המפורסם של סידני מאוד נהניתי. כנראה שיש מראות שאפילו שונא דגים ידוע כמונים, לא מצליח להתעלם מהם (לכמה תמונות משם ועוד כמה תמונות, ראו כאן). כבר כתבתי על זה לפני כמה ימים, לפעמים זה טוב לגלות כמה מדע ומידע יש בעולם וכמה תחומי העיסוק שלנו, כל אחד מאיתנו, צרים וממוקדים.
בחסות הביקור ככל הנראה, עלה במוחי הקודח הביטוי שבכותרת. בימים האחרונים (היום אני חוגג שבוע פה), אני מרגיש קצת כמו דג מחוץ למים. זה לא רק שאני לא מכיר מה הולך מסביבי, שאני בתהליכי למידה, שיש קצת קשיים עם השפה וכו'. זה קצת יותר מזה. עקב כל מיני סיבות, בעיקר כאלו שקשורות לסביבת המגורים הנוכחית (והזמנית שלי) אני לא מצליח להרגיש בנוח בפעילויות שאני רגיל אליהם – קריאה ואינטרנט. זה מתסכל, כי שתי הפעילויות האלו הם כמו אוויר לנשימה עבורי. אז אתם יכולים להבין למה אני מרגיש קצת כמו דג מחוץ למים.
לא שאני מתלונן (חס וחלילה). אני במצב שרוב האנשים יקנאו בו. אבל אני חושב שזה אנושי. אנשים מתנהגים כמו חוקי התנועה בפיזיקה. הם מתנגדים לשינויים, ברגע שמזיזים אותך ממה שמוכר לך ומה שאתה רגיל אליו, יש לך קצת התנגדויות. בעיקר אדם כמוני שבשבילו הרגלים ושגרה היו החיים עד עכשיו. אני מניח שגם זה חלק מהחוויה הכוללת עבורי.
אלעד