סיפור אהבה הודי, לימודים עצמיים ותודה

1. אתמול הקבוצה שלנו הוזמנה לארוחה אצל אחד מחברי הקבוצה ששמו אש (אשטוש). הוא במקור מהודו והוא ואשתו ארחו אותנו לארוחה צמחונית (הם לא אוכלים בשר ולא שותים אלכוהול). היה מרתק. אני מודה שאוכל הודי זה לא אני והיה לי אירוע מביך עם הקינוח שלא יכולתי לאכול והייתי חייב להגיד שזה לא טעים לי. אבל חוץ מזה, היה ממש חוויה. מעבר לעובדה שבילנו ערב עם הקבוצה מחוץ למטלות ולעבודות (למרות שדיברנו הרבה על הלימודים, קשה בלי), יצא לנו לשמוע את הסיפור של איך אש ואשתו ויני הכירו. זה כמו סיפור מהסרטים. הם הכירו באוניברסיטה שבהתחלה היא שנאה אותו כי הוא היה מאלו שיושבים מאחורה ועושים רעש והיא הייתה מהחנוניות מקדימה. לקח לו איזה שנה של חיזורים אחריה עד שהוא שכנע אותה שהוא בחור נורמאלי. אז, שהם החליטו שהם רוצים להיות ביחד, ההורים של אסרו עליה, מכיוון שהם ממדינות שונות בהודו (המשפחות אפילו לא דיברו אותה שפה). הוא חיכה שש שנים ולאט לאט זכה באמון של המשפחה עד שהם הסכימו לחתונה. מדהים.
2. הלימודים מתקדמים לאט לאט. בתור אחד שעשה כבר תואר ראשון במנהל עסקים, אני לא מרגיש שבשלב הזה, שהוא גנרי, אני לומד הרבה דברים חדשים. אבל בכל זאת, יש ללימודים כרגע ערך מעניין. אני מרגיש איך המבט שלי על כל דבר חדש שמלמדים שונה עכשיו לחלוטין מאשר הדרך בה הסתכלתי על דברים בתואר הראשון. אני מכיר את המגבלות של כל גישה, אני מבין שנקודת המבט של המרצה מוגבלת לתיאוריה שממנה הוא בא, אני מסוגל לחבר רעיונות בין דיסציפלינות שונות ואני מסוגל להביא מסקנות ורעיונות מהניסיון האישי שלי לתוך הלימודים, מה שהופך את החוויה לחזקה במיוחד. אני מתרכז כעת בלהביט על החומר בצורה שונה, בוגרת וביקורתית יותר. העובדה שיש שוני כל כך גדול בין הידע והניסיון של האנשים במסלול שלי, משמעה שהלימודים מנסים לפגוע היכן שהוא באמצע. אם אני רוצה להוציא ערך מוסף, הוא חייב להתקיים בראש שלי.
3. לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם חבר מהארץ ששאל אותי איך הולך ואיך בלימודים. היום התכתבתי עם דוד שלי במייל ששאל אותי פחות או יותר אותה שאלה. חשבתי על זה. אני אדם ביקורתי. אני מודה. יש לי סטנדרטים גבוהים ואני מצפה להרבה מאנשים. המשמעות של זה היא שאני מתאכזב הרבה. לא אשקר, דברים מסוימים בתוכנית הלימודים כאן גורמים לי לאכזבה. אבל אתם יודעים מה. זה לא צריך למנוע ממני ליהנות ממה שיש. יותר מזה. זה לא צריך למנוע ממני להגיד תודה ולהודות על ההזדמנות המדהימה שיש לי לעשות את החוויה הזאת. פעם ביום, אני צריך להזכיר לעצמי לקחת צעד אחורה ולהסתכל על התמונה הגדולה, מבלי לראות את היום יום ולהגיד לעצמי – ואוו. זה מדהים. תודה.
שבת שלום

מה הכי חשוב לכם ממקום העבודה שלכם?

כידוע, אחת המטרות המרכזיות מבחינתי לצעד ה- MBA הוא מציאת קריירה חדשה. אני חושב שזה אחד הדברים המשמעותיים ביותר והתוכנית הזאת צריכה להיות מנוף בשבילי להיכנס לקרירה חדשה בעמדה רצינית מספיק. לכן, בכל מה שקשור לפעילות של ההכוון התעסוקתי כאן (Career office) אני משתתף כמעט בכל אירוע ועושה כל פעילות שהם נותנים. לוקח את זה ברצינות כמו החנון שאני.
בין אשר הדברים, קיבלנו חוברת מלאה בשאלוני גילוי עצמי שונים ומשונים. זה תהליך מעניין שבו אתה צריך לשאול את עצמך מה אתה באמת רוצה ומה באמת חשוב לך ובעיקר, מה אתה מוכן להקריב. אחת הפעילויות המעניינות ביותר הייתה מה שאתם רואים בתמונה למעלה. 56 כרטיסים שעליהם מאפיינים של מקום עבודה. צריך לסדר אותם כאשר תחת כל קטוגריה (הכרחי, חשוב ביותר, חשוב מאוד וכו' עד ללא חשוב בכלל) צריך לשים 8 כרטיסים. אז צריך לסדר את הטור של ההכרחי לפי סדר חשיבות. נשמע פשוט. ממש לא. היה לי מאוד קל ב- 20-30 כרטיסים הראשונים, אבל ברגע שמתחילים להתלבט, החשיבות האמיתית של הדברים מתחילה להחשף. יש כרטיסים מעניינים במיוחד, כמו למשל לעבודה בחברה ששומרת על כללי האתיקה. המיקום הסופי שלו, הרבה יותר נמוך מהראשוני. מה זה אומר עליי? דוגמא נוספת, מהשמינייה העליונה. איזון בין עבודה לחיים (משהו שאני לא בטוח שאני מצטיין בו. חיים... :)). סיים במקום ה- 7 בשמינייה העליונה. חשבתי שהוא יסיים גבוה יותר.
אני מצרף כאן תמונה של השמינייה החשובה לי ביותר (ניהול, הישגיות, חניכה, קידום, אתגר, יישום יכולות, איזון עבודה-חיים, הכרה).

מה הכי חשוב לכם ממקום העבודה שלכם?

אלעד

חנינות, שקיפות, סרטים ואני רוצה לתת עוד

1. היום קראתי על היוזמה של משרד המשפטים להעניק חנינה למתנגדי ההתנתקות כתגובה לתהליך החקיקה שהתחיל בעניין. הדרך שבה מתכוונים לעשות את זה פחות מטריד אותי. מטריד אותי העיקרון. מדובר באנשים (ולפעמים נערים) שהתנהגו בצורה ברורה ומוחלטת בניגוד לחוק. מבלי לקשר לדעתי האישית בנושא ההתנתקות, אני חושב שהטיפול של המדינה במפונים היה בעייתי, לשון המעטה. יחד עם זאת, ההתנהגות העבריינית וההתנגדות לפעילות חוקית של המדינה היא משהו שאסור לנו לסבול. העובדה שחוננים אנשים שפעלו בניגוד לחוק בגלל שיקולים פוליטיים היא לא רק לא תקינה, היא מפחידה. צריך לחשוב על התרבות שצעד כזה מעודד. שלוש מילים: תיאוריית החלונות השבורים.
2. קשור ולא קשור. רביב דרוקר כותב היום בבלוג שלו על נושא השקיפות של נושאי משרה ציבוריים (במקרה הזה, חברי כנסת). שוב, עניין של תרבות. אדם שנכנס לשירות ציבורי זוכה להרבה זכויות ונושא בהרבה חובות. חובת השקיפות צריכה להיות הראשונה שבהם. אני מחכה לחבר הכנסת, כולל אלו שדרוקר מדווח שמקדמים הצעות חוק בנושא, יפעלו בנושא הזה עוד לפני החוק. התנהגות אפשר לשנות גם בנורמות ולא רק בחוקים. לא כל מה שחוקי הוא מה שחשוב. שוב, זה עניין של תרבות.
3. לפני כמה דקות חזרתי הביתה (קשה לי לקרוא לקופסה שאני גר בה, בית, אבל שיהיה) אחרי שראיתי את הסרט Slumdog Millionaire. האמת, לא ברור לי על מגיעים 8 פרסי אוסקר. ראיתי בחיים שלי סרטים הרבה יותר חזקים שלא זכו לכאלה יחסי ציבור ו/או פרסים (כמו V for Vendetta למשל). יחד עם זאת, לא מדובר בסרט רע בכלל. חלקים גדולים ממנו גורמים לך לחשוב. תוך כדי שאני כותב את הרשומה הזו, אני מקבל הערה על שורת המצב שלי ב- Facebook מחבר הודי מהכיתה שלי. אביא אותה כלשונה ואשאיר אתכם עם המחשבות:

Slumdog winning 8 oscars is just the ultimate example of racism. We have plenty of such movies and even better ones that are made in India and they never even make it to the nominations list at the oscars. And then a film like slumdog gets made by an International director and ends up winning so many oscars

4. יש לי עוד כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם, אבל אני עייף מידי ועמוס מידי. עדכונים נוספים בקרוב. דרך אגב, מומלץ לבקר בבלוג השני שלי. זה שב"נוצרית". כתבתי שם כמה רשומות לאחרונה שאני מאוד גאה בהם.

אלעד

מה שיש

photo by aussiegall

היום סבתי חוגגת יום הולדת 80. התקשרתי לברך אותה. אני מודה שהיא מאוד התרגשה ושמחה מה שכמובן שימח אותי.
העניין הזה גרם לי לחשוב על מה שיש לנו היום. 80 שנה. שסבתא שלי נולדה, לא הייתה אפשרות למישהו בחו"ל להתקשר להגיד מזל טוב. לפני 80 שנה, לא הייתי מסוגל לעשות את מה שאני עושה עכשיו. כותב את הרשומה הזו.
אבל יותר מזה, לפני 80 שנה, רוב האנשים אפילו לא דמיינו את ההיתכנות של דברים מעין אלו.
מדהים כמה העולם השתנה ב- 80 השנה האחרונות. סבתי זכתה לראות כמה מהשינויים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית. ב(כמעט) 30 שנה שאני חי, ראיתי כמה שינויים בעולם. חלקם רדיקליים. חלקם פחות. מעניין איך יראה העולם עוד 50 שנה. איזה דברים שהיום רובנו בכלל לא יכולים לדמיין יהיו קיימים אז. איזה יופי שיש לנו את כל מה שיש לנו.
שבוע נפלא
אלעד

מודל לחיקוי, ניסיונות לייצר שגרה, טיוטה ואמריקאים שמנסים להשתלט על העולם

1. ההרצאה הזאת של בארי שוורץ היא הרצאה שקראתי עליה בכל כך הרבה מקומות באינטרנט שהייתי חייב לראות אותה. והיה שווה. מומלץ בחום לראות ולהאזין לכל מילה ברצינות. לא ארחיב. מי שרוצה, יכול לקרוא קצת על מה אני חושב על ההרצאה הזו בבלוג השני שלי (באנגלית, כמובן). בכל זאת, לשם הגיוון בשפת הקודש, הערה אחת. השבוע כתבתי שוב על נושא החינוך. החלק האחרון של ההרצאה מוקדש להשלכות של מה שבארי מכנה:" תבונה פרקטית" (התרגום שלי) למחנכים. מורים צריכים דמויות מופת. עכשיו תחשבו אחרו על המורים שלכם. כמה מהם היו דמויות מופת? לא כל הזמן, חלק מהזמן או רק באירועים מסוימים? מכמה מהם אתם יכולים להגיד שבאמת למדתם משהו שהוא מעבר למערכת הלימודים הרשמית? אני מרשה לעצמי לנחש שיחסית למספר המורים אליו נחשפתם בחייכם, המספר שחשבתם עליו בתשובה לשאלתי קטן מאוד. לכו לרשומה שלי מהשבוע בנושא חינוך: "איתור אנשים מוכשרים".
2. השבוע השני של הסמסטר הראשון עומד להסתיים (נשאר עוד שלוש שעות של חשבונאות מחר בבוקר, אבל מי סופר?) והדברים מתחילים להתייצב. השבוע הזה הוקדש לייצוב השעות המוקדשות ללימודים (בעיקר צריך להתמודד עם כמויות אדירה של קריאה), לעיצוב תוכנית העבודה לסמסטר של הקבוצה ולהמשך היכרות עם חברי לספסל הלימודים.
3. השבוע הייתה לנו הרצאה די מעניינת של האדם בטיוטה שאחראי על פיתוח מוצרי העתיד של החברה. חלק גדול מההרצאה הוקדש להבדלים התרבותיים בין התרבות היפנית לזו המערבית (כולל צפייה בצילומים של אנימה, סרטונים ועוד) והמשמעות של הבדלים אלו על העיצובים העתידיים של טיוטה. הוא הציג לנו את המודלים שטיוטה מפתחת (לא כולם הם ממש של מכוניות) ל- 5 עד 10 שנים הקרובות. היה מעניין מאוד. חבל רק שרוב האנשים, כולל אני, הגיעו להרצאה במחשבה שמדובר בהרצאה של חברה שמחפשת לגייס בוגרים. המחסור בתיאום ציפיות גרע מההנאה מההרצאה, אבל אין ספק שהחשיפה התרבותית ממשיכה להיות התוצר המרכזי בינתיים מהתוכנית.
4. בשבוע הבא מתקיימות בחירות לאגודות הסטודנטים של הבית ספר שלנו (רק מתוך ה- 65 תלמידים). יש מספר תפקידים כללים (נשיא, סגן נשיא, מתאם אירועים, גזבר, אחראי תקשורת ועוד) וכ- 12 נשיאים של המעודנים השונים. מצחיק שכל האמריקאים בכיתה שלנו מתכננים לרוץ לתפקיד נשיא הכיתה (מישהו מנסה לשלוט בעולם???). לאחר מחשבה עמוקה, החלטתי שלא לרוץ. אני אמצא איפה לתרום מזמני וניסיוני מבלי להיות בעל תפקיד רשמי (כבר יצרתי קשר עם כמה מועמדים). אני לא באמת צריך את התפקיד הזה בקורות החיים שלי בשביל להראות מנהיגות ואני יכול לשמור על גמישות וזמן להשתתף בפרויקטים אחרים, מעניינים יותר.
עדכונים נוספים בקרוב,

סוף שבוע נפלא

אלעד

נ.ב.
מזל טוב לידידי שמחה שהתחתן השבוע. חיכיתי לרגע הזה כ- 8 שנים. אני לא מאמין שלא הייתי שם....

שינוי שיטת הממשל

אני מסתכל על תוצאות הבחירות (אומנם מרחוק) ומתאכזב עד עמקי נשמתי. בשביל זה הופעל כל המנגנון? מה ההבדל מהמצב שהיה לפני כמה חודשים שציפי לבני ניסתה להרכיב ממשלה? כלום ושום דבר. לא משנה מי יעמוד בראש הממשלה, נתניהו או לבני (או איזה פחד: ליברמן), אני בטוח בדבר אחד – שוב תהיה לנו ממשלה לא יציבה. שוב תחלופת השרים תהיה מהירה יותר מתחלופת גרביים ממוצעת.
שיטת הבחירות שלנו, שמובילה לבחירות כל שנתיים וחצי בממוצע ומביאה לכנסת אנשים לא ראויים, מתסכלת אותי. מאז שאני זוכר את עצמי חושב פוליטית (אתם זוכרים את הרגע הזה שבו נהייתם מודעים פוליטית?) אני מאמין שהשיטה צריכה להשתנות. הימים האחרונים הגבירו שוב את הדיונים על השינוי הנדרש הזה.
אני יודע מה יגידו אנשים – תראה מה קרה לנו פעם קודמת עם שיטת הבחירה הישירה! זה מה שאתה רוצה. עדיף השטן שאנחנו מכירים מזה שאנחנו לא מכירים. אז זהו. זו בדיוק הבעיה. הבחירה הישירה היא תוצאה ישירה של שיטת הבחירות הקיימת. כאשר מנסים לשנות את השיטה, יוצרים פשרות מוזרות כדי לרצות את כולם. יכול להיות שקיצוניות אחד לא תבוא למישהו אחד והקיצוניות השנייה לא טובה למישהו אחר. אני מקבל את זה. הבעיה היא, שלפעמים, פשרה הא לא WIN-WIN, אלא היא LOSE-LOSE. הממוצע זה לא תמיד הפתרון הכי טוב. הרבה פעמים הוא הכי גרוע.
אני מקווה שהשיטה תשתנה. אבל אני מקווה (או רוצה, מקווה חזק מידי כאן), שהפעם תתקבל תוכנית מלאה המבוססת על רציונאל ואיזונים ולא חלקי תוכנית, שיוצרים מערכת לא מאוזנת. סיכוי יותר טוב שעוד שנתיים וחצי נלך שוב לבחירות.
אלעד

חינוך פרטי – כי כל מה שהמערכת עושה היום הוא לא נכון

ההרצאה הזאת של ביל גייטס היא אחת המרתקות שראיתי כבר הרבה זמן. החלק הראשון שלה, עוסק בתופעת המלריה באפריקה, נושא חשוב כשלעצמו, אבל אני מודה, אחד שקצת קשה לי להתחבר אליו.
הנושא השני לעומת זאת, חינוך, קרוב לליבי. גייטס נוגע בצורה מדויקת בכמה מהבעיות הכי רציניות של מערכות חינוך ואני חושב שהרעיונות שהוא מדבר עליהם חלים בארה"ב בצורה זהה לתחולה שלהם בישראל.
למי שמתעצל שתי מסקנות עיקריות שגייטס מדבר עליהם:
1. אין קשר בין איכות המורה לשנות הניסיון שלו. למעשה, השיפור של רוב המורים לאחר שלוש השנים הראשונות הוא מינימאלי, אם בכלל קיים.
2. אין קשר בין איכות המורה לבין ההשכלה שלו. כלומר, תארים מתקדמים לא הופכים מורים לטובים יותר.

מישהו מופתע?

עכשיו, תחשבו על הדרך שבה מערכת החינוך שלנו בנויה. קביעות וייחוס חשיבות לתארים מתקדמים. בדיוק הפוך ממה שכל המחקרים מראים.
הבעיה המרכזית שגייטס מדבר עליה מתוארת גם בכתבה המרתקת הזו (קריאת חובה) של מלקולם גלדוול. אי אפשר באמת לדעת אם מישהו הוא מורה טוב עד שהוא לא מתחיל ללמד. שמצרפים את זה למסקנות שגייטס מדבר עליהם, אנחנו מבינים מה המקור הבעיות במערכת החינוך שלנו.

מכאן, כמה עקרונות בסיסיים שאני מאמין שכל מערכת חינוך צריכה להיבנות עליהם:
1. איתור אנשים מוכשרים – כישרון ללמד, בלי קשר לניסיון, תואר או השכלה. אלו באים להשלים את הכישרון הבסיסי. בגלל שאי אפשר באמת לדעת מי יהיה מורה מוצלח ומי לא, צריך לנסות ולבדוק. בצורה בסיסית ועקבית. בהרצאה, גייטס מספר על כך שיש בתי ספר בארה"ב שבהם במסגרת החלטה על קביעות אסור להעלות את ההצלחה של המורה עם התלמידים. יותר מזעזע לדעתי, הוא העובדה שבניו-יורק, אסור, על פי החוזה, למנהל של בית הספר לבקר בשיעור של מורה, יותר מפעם בשנה וגם זה ללא הודעה מראש. יש מושג שנקרא רפואה מתגוננת. מישהו אמר מערכת חינוך מתגוננת. אז החלק השני של מוכשרים, זה רצון לקבל משוב ולהיבדק על פי הצלחה.
2. פיתוח מערכת תומכת – תפקידו של המורה ללמד. תפקיד המערכת מסביב היא לתמוך בכל דרך אפשרית. מהרמה שבה אני מכיר את בתי הספר בארץ (ואני מודה שזה לא רמה גבוהה) וגם את מערכת ההשכלה הגבוהה, באף אחד מהם אין מערכת מסודרת שמעריכה את המורים, נותנת להם משוב, עוזרת להם לפתח אמצעי למידה מתקדמים, ממשבת אותם באופן קבוע וחושפת אותם לטכניקות למידה וטכנולוגיות מתקדמות באופן קבוע. זה התפקיד הכי חשוב של המערכת התומכת של בית הספר ואני לא חושב שהיא נעשית. ראו את הדוגמאות של גייטס בהרצאה וזה כמובן רק קצה הקרחון.

תוסיפו לזה שני אמצעים שאני חושב שצריכים להיות מיושמים מיידית – הארכת שעות הלימוד וקיצור החופשות, ותקבלו מערכת חינוך משופרת. זה פשוט בתיאוריה. עכשיו, לכו תמכרו את זה לארגוני המורים... אז נוכל לעשות דברים כמו ללמד יצירתיות, אוריינות פיננסית וחינוך יהודי.

הפתרון היחיד הוא מערכת חינוך פרטית. במסיבת הפרידה שלי, דיברתי על החלום שלי להיות מנהל של בית ספר תיכון פרטי. הרעיונות דלעיל מסבירים למה. רק ברגע שנתחיל להתייחס למערכת החינוך כמו לעסק, לא מבחינה כספית, אלא מבחינת מדידת תוצאות ותגמולים (לתלמידים ומורים) בהתאם, לא נראה שינויים במערכת החינוך. הדרך היחידה לעשות זאת היא לעקוף את ארגוני המורים שיש להם אינטרס להאריך בדיוק את הדברים שלא עובדים.

אלעד

כמה סיפורים

כרגיל, כמה סיפורים/מחשבות ללא סדר מסוים:
1. השבוע הזה הלימודים התחילו באמת. בסמסטר הזה יש לנו 4 קורסים חשבונאות, כלכלה, התנהגות ארגונית וניתוח נתונים וקבלת החלטות. כל נושא נלמד כשלוש שעות בשבוע. מעבר לזה השלושה שבועות הראשונים כוללים שיעורי חזרה במתמטיקה. כמות הקריאה משיעור לשיעור היא עצומה כמו גם העבודות שאנחנו מקבלים. השבוע קמתי כל יום בשעה 6:00 בבוקר והלכתי לישון בערך ב11:00-11:30 כדי להספיק בצורה סבירה את מה שאני צריך (שזה כולל גם אירועים חברתיים, שלוש פעמים חדר כושר, פעם אחת כדורסל ואירועי מידע וגיוס של חברות. ראו פירוט על הנקודה האחרונה בהמשך). קצת מטורף, אבל בשביל זה אני כאן.
2. האנשים בקורס הקימו קבוצה בגוגל שמשמשת להעברת מיילים ולשיתוף קבצים. כמו תמיד, כאשר יש קבוצה גדולה, אנשים עושים שימוש לרעה במכשיר הזה ושולחים מיילים שטותיים. אתמול, נוכח הבחירות בארץ, החלטתי לעשות מעשה ולשלוח מייל קצר שמספר על קיומן של הבחירות וקצת על המצב הפוליטי מתוך תקווה שהדבר יעורר דיון מעניין על תרבויות וכלכלות. נדהמתי משני דברים. הראשון, ההיענות למייל והרצון ללמוד ולדעת יותר על המצב בישראל בכלל ועל הבחירות בפרט. השני, רמת הידע של האנשים לגבי המפלגות השונות, המועמדים ועוד. אני לא יודע את השמות של אף פוליטיקאי אוסטרלי, הודי או למעשה כמעט של אף פוליטיקאי - חוץ מהאמריקאים.
3. העבודה שלנו בקבוצה הפרטית שלי מתקדמת יפה ובסיכום שלושת השבועות הראשונים היינו ממוקמים ברוב המטלות במקום השני בכיתה. משהו אחד מעניין ששמתי לב בהקשר להבדל תרבותי. כל פעם שיש לנו דיון קבוצתי, אני מרגיש שאנחנו "המערביים" (בזה אני כולל אותי, ואת שני הבחורות מניו-זילנד וגרמניה שלמדו ועבדו בארה"ב) מבינים אחד את השני במהירות, לעיתים רק במבט? לעומת זאת, חברינו ה"אסייתים" (הודו, מלזיה, הונג קונג) מתקשים להבין אותנו. זה משהו אחד לקרוא על ההבדלים האלו בספרים. זה משהו אחר להרגיש את זה באמת.
4. היום היה האירוע הראשון של חברה שמנסה לגייס בוגרים מהבית ספר. האירוע היה של חברת שינדלר (לא זה מהרשימה, זה מהמעליות). אני הייתי בטוח שזו חברה גרמנית, אבל זו למעשה חברה שוויצרית. עכשיו אני יודע מה אתם חושבים – מי רוצה לעבוד במעליות? אבל, מדובר בחברה ענקית, עם פריסה ב- 130 מדינות בעולם, שנמצאת עדיין בשליטה של משפחת שינדלר (51%) ומציעה תפקידים מעניינים מאוד. למעשה, מדובר במסלול קליטה מה- MBA שכולל מעבר בין מחלקות ועבודה בלפחות שתי מדינות בתקופה של 4 שנים, תוך פיתוח מתמיד במטרה לטפח את ההנהלה הבכירה של החברה (מי שהעיקרון מעניין אותו, יכול לראות פרטים כאן). לא שאני שולח מחר את קורות החיים, אבל את העניין שלי הם הצליחו לעורר. מה שמשמח אותי, זה שלפחות ברמה העקרונית, יש לי חלופות לחברות הייעוץ. הבנתי מאנשים משנים קודמות, שיש טרנד של הרבה חברות שמציעות מסלולי קידום מהירים ומעניינים לבוגרי MBA, כולל כאלו שעושים שינוי קריירה. זו כמובן רק ההתחלה ואני מן הסתם אעסוק בנושא הזה הרבה בעתיד.
זהו להיום, הולך לישון בקרוב. צריך לקום מחר ב- 6:00 ללכת לחדר כושר.

אלעד

AGSM 2010 Surf Camp Trip

מחנה גלישה

ישבתי באוטובוס וניסתי לחשוב על היומיים האחרונים שעברו עליי במקביל לניסיונות נואשים להתעלם מהחול והמלח שכיסו כל חלק בגופי. לידי ומאחוריי חבריי לנסיעה העבירו חלק מהנסיעה בת שש השעות במשחק קלפים. אני ניסתי לגנוב קצת שעות שינה תוך האזנה חלקית לשלום חנוך באיי-פוד שלי.
אז מה היה לנו? מאבקים עם הים. יש. עמידה של בערך 3 שניות על גלשן גלים. יש. הרבה חול (בכל מקום) ומעט שינה. יש. כאבים בשרירים שלא ידעתי שקיימים. יש. אנשים מסביבי ששותים יותר אלכוהול מאשר מה שראיתי בחיים שלי. יש. בסה"כ, סיכום לא רע.
בעיקר, אני חושב שהבנתי אחת ולתמיד מה ההתלהבות הגדולה מגלישה. הרגע הזה, שבו אתה שוכב על הגלשן, שומע ומרגיש את הגל מאחוריך וחותר בכל הכוח כדי להשיג אותו הוא רגע של שלווה שמתנפץ עם האדרנלין שזורם לך בגוף ברגע שהגל דוחף אותך קדימה ואתה מנסה בזהירות ובמהירות לעמוד. מרשים? כן. בשבילי? לא ממש.
אני מניח שבניגוד להרגלי, הפעם החלטתי לבדוק שאני לא אוהב משהו במקום לפסול אותו. אני שמח שעשיתי את זה. סוף השבוע הזה היה חוויה ותמיד אוכל לספר שגלשתי באוסטרליה. אבל מבחינתי, בזה זה מסתכם.
הים אף פעם לא היה המקום בשבילי. פעם בכמה חודשים שאני מוצא את עצמי על החוף אני נזכר בזה. אני מודה שהפעם החוויה הייתה חיובית יותר. החופים פה באמת מדהימים והיינו בחוף מבודד כל כך שהוא באמת מרגיש בתולי. גם הגלים מרשימים. מכל הסיפור של הגלישה, הכי נהניתי מלצאת לתוך הים ולהיאבק בגלים בדרך פנימה. אותי, הים לא יביס. אני מניח שאני צריך לנסות את חוויית הים לעיתים קרובות יותר.
בכל מקרה, מי שמגיע לאוסטרליה, אני ממליץ לא לוותר על החוויה של לפחות לנסות ללמוד לגלוש. אני, כרגיל, יספק תמונות ואולי בקרוב גם סרט קצר מהתמונות הללו (ותמונות נוספות שאחרים צילמו) (תמונות ניתן למצוא כאן, 1, 2, 3).
תבלו
אלעד

חופשה (או הפסקה) לשלושה ימים

שלום לכולם,
אני יודע שהשבוע היה דל בעדכונים. לצערי, השבוע היה עמוס. מעבר ללימודים כל יום משעה 9 עד 5, היה לנו המון עבודה בקבוצות אחרי שעות הלימודים, חומר רב לקריאה וכמובן, בימים שלו, יצאתי עם החברים לבלות. בנוסף לכל זה, בסוף השבוע הקרוב (מחר) אנחנו נוסעים לסוף שבוע של מחנה גלישה, מה שהכריח אותי לעשות דברים של ה"סוף שבוע" כבר באמצע השבוע. העובדה האחרונה מלמדת שאני גם לא אוכל לכתוב בימים הקרובים. אז ברשותכם, אני לוקח חופשה של שלושה ימים ואחזור ביום ראשון/שני (תלוי באיזה אזור זמן), בתקווה, עם חוויות רבות לספר.
שיהיה לכם סוף שבוע מרתק
אלעד

A little movie i made about our team experience

החיים גדולים מכל דמיון

לפני כמה שבועות כתבתי כאן מעין רשומת תגובה למאבק המתמשך של יהונתן קלינגר בחוק לתעודת זיהוי ביומטריות. בגדול, טענתי שהעובדה שניתן לעשות שימוש לרעה באמצעי מסוים, לא אומר אוטומטית שלא צריך ליצור אותו או להפעיל אותו. צריך להפעיל שיקול דעת.
כמובן, שהחיים גדולים יותר מהדמיון שלנו. היום קראתי על כך שיש הליך משפטי בהודו שבו מבקשים לסגור את אתר Google Earth בגלל שהטרוריסטים שהובילו את ההתקפות במומבאי השתמשו באתר כדי לתכנן את ההתקפות (הכתבה כוללת עוד כמה דוגמאות לשימושים מטורפים בתוכנה, תקראו, זה קצר). אותו רעיון. האם העובדה שהתוכנה יכולה לשמש לרעה אומרת שצריך למנוע ממנה להיות זמינה לציבור הרחב?
אלעד

מחשבות, סיפורים, ציטוטים ושאר ירקות (ללא שום סדר הגיוני):

1. ביום שישי בבוקר סיימנו פרק של שבועיים שעסק בהסתכלות עצמית (self reflection) ועבודת צוות. המנחה של הסדנה סיימה אותה בציטוט שמאוד אהבתי של מישהי בשם מרתה קלרי (לא הצלחתי למצוא מי זו בידיוק):

"The future is not a place to which we are going… it is a place we are creating… the paths to the future are not found… but made… and the activity of making them changes both the maker and the destination"

לא יודע להסביר את זה בדיוק, אבל אני חושב שזה מתאר את ההרגשה שלי בימים אלו די במדוייק.

2. לפני כמה ימים התבשרנו בשורה די משמחת, לפיה הדירוג העולמי (של ה- Financial times) של תוכנית ה- MBA של AGSM עלתה מהמקום ה- 39 למקום ה- 32 בעולם. כל עלייה כזאת בדירוג מעלה את ערכו של בית הספר והיא מאוד חשובה לנו בתור בוגרים לעתיד.

3. עכשיו כאן יום ראשון בצהריים, ואני מנסה לנצל עד תום את סוף השבוע. זהו למעשה סוף השבוע האחרון לפני שמתחילים הלימודים באמת, כיוון ששבוע הבא, בערך 20 מאיתנו נוסעים לסוף שבוע של מחנה ללימודי גלישה (אני? גלישה? הייתם מאמינים). עד עכשיו הצלחתי לשלב בסוף שבוע גם בילוי (כמובן, על האש עם כל החברים מהמסלול), גם ספורט (חדר כושר וכדורסל), גם לימודים וגם קריאה להנאתי. היום הזה ייגמר ככל הנראה בצפייה בגמר הטניס. בסה"כ, המצב טוב מאוד.

4. אם כבר מדברים על מצב טוב, הייתה לי שיחה מרתקת אתמול אם אחד מחבריי לספסל הלימודים. שמו מקס והוא צרפתי שגר בערך בכל העולם. יש לו רקע מאוד מעניין והמון יכולות והוא איש שיחה מרתק. להפתעתי, הוא בחר לבוא לכאן, למרות שאני מאמין שהוא יכול היה להתקבל לרוב בתי הספר בעולם. הוא פשוט החליט שהוא רוצה לעבור לגור באוסטרליה. והוא לא מתחרט על זה לרגע. דיברנו על כמה אנחנו צריכים להיות שמחים ולהודות על מה שיש לנו בחיים. הוא אמר לי שאחרי שהוא גר בשנתיים האחרונות בבריסל, העובדה שכמעט כל יום בשלושה שבועות האחרונים, היה כאן שמש וכ- 30 מעלות, זה בשבילו גן עדן. חשוב להזכיר לעצמנו כל הזמן כמה מצבנו טוב. אנחנו בריאים, אנחנו יכולים ללמוד, רוב הזמן אין לנו באמת דאגות קיומיות. בואו לא נשכח את זה.

5. כמובן, שגם במחלקת הכתיבה והצילום הייתי פרודוקטיבי. מי שמעוניין לקרוא את מחשבותיי ה"מקצועיות" על מה שקרה בכיתה בשבוע האחרון מוזמן לקרוא את שתי הרשומות הללו (1, 2). כמו כן, כמובן שיש תמונות. השבוע התחלקנו לקבוצות וביום שישי כל קבוצה הייתה צריכה להכין מצגת של שלוש דקות שמציגה את הקבוצה. סיימתי את השעה וחצי של ההצגה עם כאב בטן מרוב צחוק. לאחר מכן, כל אחד מ- 60 ומשהו האנשים בקבוצה הציג משהו שהוא סוחב איתו או הביא איתו מהבית. אני הצגתי את הפאזל של מגנטים למקרר שממנו יוצאת תמונה של רן, עידו ושלי (תודה שוב, על המתנה המגניבה הזאת, שהייתה חלק מסט של מתנות קטנות ויפות). בכל מקרה, תמונות מהאירוע של הצגת הקבוצות, ניתן לראות כאן (1, 2) (דרך אגב, בתמונה למעלה, אתם יכולים לראות את הקבוצה שלי).

שבוע נפלא לכולם

אלעד