Photo by
Nate Steinerהיום היו לי שתי הזדמנויות מעניינות לקבל משוב.
בצהרים, ישבנו כל הקבוצה ודיברנו על הסמסטר האחרון ונתנו משוב אחד לשני. עלו כל מיני דברים והיה מעניין. הדבר העיקרי שרוב האנשים אמרו לי קצת בלבל אותי ואני עדיין מעכל אותו.
זה הולך ככה. אתה מגיע מוכן מידי. נשמע מוזר, נכון? מסתבר שהעובדה שאני מגיע יותר מוכן מכולם לדיונים מפחידה חלק מהאנשים. חלק אחר חושב שזה גורם לי להיות יותר נעול ואגרסיבי לגבי הדעות שלי ושאני יותר פתוח כאשר אני מגיע לא מוכן.
מבולבלים? גם אני...
אני באמת מנסה לקבל משוב בצורה פתוחה, אבל ההערה הזאת פשוט לא הגיונית מבחינתי. לאורך הסמסטר הרגשתי שחלק מהאנשים לא מגיעים מספיק מוכנים לדיונים. אני מאמין בלהגיע מוכן לישיבות, כי אחרת מבזבזים זמן או מדברים על דברים שטחיים. כאשר לאף אחד אחר אין את הנתונים (לא קרא לעומק, לא עשה את החישובים, לא העלה השערות), לא פלא שנראיתי כיותר תוקפני, כי הייתי היחיד שיכל לגבות את הגישה שלו...
אני מודע לזה שעצם העובדה שאני נתפס כתוקפני ושהם מרגישים את זה, היא סיבה מספקת לחשוב על הנושא הזה ולנסות לשנות את הדרך שבה אני מתנהל, אבל עדיין... קצת קשה לי... נישן על זה ונחשוב לעומק.
בכל מקרה, חלק מהשבועיים שאנחנו עוברים, מלבד התחרות בקבוצות שסיפרתי עליה אתמול, אנחנו עוברים סדנה על מנהיגות אדפטיבית. לא חשוב מה זה אומר, אבל חלק מהעניין הוא שכל אחד התבקש לכתוב דילמה שהוא התלבט בה בעבר והוא חושב שהוא נכשל בהתמודדות איתה. בתחילת השבוע כתבתי את הדילמה שלי (משהו שקשור לצבא, אני לא אפרט, כיוון שחלק מהקוראים מכירים את הדמויות בהן עסקינן). היום, הגיע המרצה ושאלה אותי אם אכפת לי להיות הדוגמא לתהליך שיוצג בפני כל הכיתה. מצאתי את עצמי יושב במשך כשעה בכיתה מול 60 אנשים, מסביר להם את הדילמה ושומע אותם מתדיינים עליה ומנסים להציג פתרונות ומסקנות שאפשר ללמוד... היה תהליך מרתק, למרות שאני לא חושב שקיבלתי רעיונות חדשים, היה מעניין לשמוע את עצמי מספר על זה (באנגלית, אחרי כל כך הרבה זמן), להבין שאני סוחב איתי את ה"כשלון" הזה כל כך הרבה זמן ולהיזכר בשיעורים שלמדתי מהסיפור הזה (למרות שאני לא בטוח איך הייתי נוהג אם אותו מקרה היה חוזר היום).
חלק מהעניין של לבוא לפה זה הסתכלות עצמית. אי אפשר להגיד שאני לא מנסה.
עוד שבוע מתקרב לסיומו. שיהיה לכולם סוף שבוע נפלא!
אלעד