רשומת סיום ופרידה מהבלוג

 יש הרבה דברים שנראים מהצד קל, אבל למעשה הם מאוד קשים. שאתה מסתכל על שחקן כדורסל מבצע מהלך שמסתיים בכך שהכדור מחליק לתוך הרשת, זה נראה קל. אבל זה לא. מאחורי הסל הפשוט הזה, בדרך כלל, מתחבאות שעות של אימונים, שעות של תהיה עצמית ושיפור ועבודה על טכניקה. לפעמים זה קצת מזל. אבל באופן כללי זה לא קל.

לכתוב בלוג זה לא דבר קל. לקוראים זה נראה פשוט. רצף של מילים. תמונה אחת או שתיים. תיאור של מה אתה חושב. אפילו אין צורך להקפיד על דקדוק או אוצר מילים. כותבים וזהו. אז זהו. שלא. זה קשה. ולהחזיק שלושה בלוגים עם מספר רשומות בשבוע זה עבודה עוד יותר קשה.

הקטע הקשה בבלוג, מקצועי או אישי, הוא המחיר המנטאלי. אף פעם לא חשבתי שאני ארגיש כמו ביאליק:

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,

אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,

כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו

וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,

נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,

לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –

כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.

וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת

כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,

זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,

וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.

וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,

וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,

וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי

אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.

ובכל זאת, כל פעם שאני כותב, אני מרגיש שאני משלם ומרוויח. משלם תשלום של חשיפה אישית, של התמודדות עם רגשות, של ניסיון להסביר במילים רגשות ומחשבות. ומרוויח. חיבור, הבנה, קשר. הופתעתי לאורך השנה וחצי האחרונות לגלות כמה אנשים קוראים את הבלוג הזה. כמה הם נהנים ומתעניינים. אנשים שאני לא בקשר יום יומי איתם, נכנסו, קראו, וחלקו איתי חלק מחיי. זו הרגשה נהדרת.

אבל, כמו שאתם כבר יודעים, בחודש האחרון, המאבק הכריע אותי. לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב. לא כי לא היה מה לספר. לא כי לא הייתי יכול לייצר תוכן. אלא כי זה קשה. וכי הפניתי את תשומת הלב שלי לדברים אחרים. את דממת האלחוט של החודש האחרון אני שובר עכשיו כדי לסגור את הבלוג הזה בצורה רשמית. עם חזרתי לארץ מחר, הבלוג הזה מילא את ייעודו. יש לי כמובן עוד דברים להגיד. אבל כרגע, עד להודעה אחרת, אשמור אותם לעצמי. אני ממשיך לכתוב בבלוגים הלועזיים שלי, גם על ניהול וגם על התנ"ך ולמרות שאני יודע שזה לא אותו דבר, אני אשמח אם תבקרו גם בהם.

בינתיים, אני רוצה להודות לכל מי שקרא, עקב, התעדכן והשתתף איתי בחוויה המדהימה שהייתה לי בשנה וחצי האחרונות. הצד השני של העולם הוא שונה ודומה, מסקרן ומעניין ובעיקר, עזר לי ללמוד עוד על עצמי ועל מי שאני רוצה להיות. אם לא תהייה קריסה בלתי צפוייה של הרשת, הבלוג הזה ימשיך להתקיים כזיכרון למסע המופלא שחוויתי ולכל האנשים הנפלאים שחלקו איתי אותו.

תודה

אלעד