1. אתמול הקבוצה שלנו הוזמנה לארוחה אצל אחד מחברי הקבוצה ששמו אש (אשטוש). הוא במקור מהודו והוא ואשתו ארחו אותנו לארוחה צמחונית (הם לא אוכלים בשר ולא שותים אלכוהול). היה מרתק. אני מודה שאוכל הודי זה לא אני והיה לי אירוע מביך עם הקינוח שלא יכולתי לאכול והייתי חייב להגיד שזה לא טעים לי. אבל חוץ מזה, היה ממש חוויה. מעבר לעובדה שבילנו ערב עם הקבוצה מחוץ למטלות ולעבודות (למרות שדיברנו הרבה על הלימודים, קשה בלי), יצא לנו לשמוע את הסיפור של איך אש ואשתו ויני הכירו. זה כמו סיפור מהסרטים. הם הכירו באוניברסיטה שבהתחלה היא שנאה אותו כי הוא היה מאלו שיושבים מאחורה ועושים רעש והיא הייתה מהחנוניות מקדימה. לקח לו איזה שנה של חיזורים אחריה עד שהוא שכנע אותה שהוא בחור נורמאלי. אז, שהם החליטו שהם רוצים להיות ביחד, ההורים של אסרו עליה, מכיוון שהם ממדינות שונות בהודו (המשפחות אפילו לא דיברו אותה שפה). הוא חיכה שש שנים ולאט לאט זכה באמון של המשפחה עד שהם הסכימו לחתונה. מדהים.
2. הלימודים מתקדמים לאט לאט. בתור אחד שעשה כבר תואר ראשון במנהל עסקים, אני לא מרגיש שבשלב הזה, שהוא גנרי, אני לומד הרבה דברים חדשים. אבל בכל זאת, יש ללימודים כרגע ערך מעניין. אני מרגיש איך המבט שלי על כל דבר חדש שמלמדים שונה עכשיו לחלוטין מאשר הדרך בה הסתכלתי על דברים בתואר הראשון. אני מכיר את המגבלות של כל גישה, אני מבין שנקודת המבט של המרצה מוגבלת לתיאוריה שממנה הוא בא, אני מסוגל לחבר רעיונות בין דיסציפלינות שונות ואני מסוגל להביא מסקנות ורעיונות מהניסיון האישי שלי לתוך הלימודים, מה שהופך את החוויה לחזקה במיוחד. אני מתרכז כעת בלהביט על החומר בצורה שונה, בוגרת וביקורתית יותר. העובדה שיש שוני כל כך גדול בין הידע והניסיון של האנשים במסלול שלי, משמעה שהלימודים מנסים לפגוע היכן שהוא באמצע. אם אני רוצה להוציא ערך מוסף, הוא חייב להתקיים בראש שלי.
3. לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם חבר מהארץ ששאל אותי איך הולך ואיך בלימודים. היום התכתבתי עם דוד שלי במייל ששאל אותי פחות או יותר אותה שאלה. חשבתי על זה. אני אדם ביקורתי. אני מודה. יש לי סטנדרטים גבוהים ואני מצפה להרבה מאנשים. המשמעות של זה היא שאני מתאכזב הרבה. לא אשקר, דברים מסוימים בתוכנית הלימודים כאן גורמים לי לאכזבה. אבל אתם יודעים מה. זה לא צריך למנוע ממני ליהנות ממה שיש. יותר מזה. זה לא צריך למנוע ממני להגיד תודה ולהודות על ההזדמנות המדהימה שיש לי לעשות את החוויה הזאת. פעם ביום, אני צריך להזכיר לעצמי לקחת צעד אחורה ולהסתכל על התמונה הגדולה, מבלי לראות את היום יום ולהגיד לעצמי – ואוו. זה מדהים. תודה.
שבת שלום
2. הלימודים מתקדמים לאט לאט. בתור אחד שעשה כבר תואר ראשון במנהל עסקים, אני לא מרגיש שבשלב הזה, שהוא גנרי, אני לומד הרבה דברים חדשים. אבל בכל זאת, יש ללימודים כרגע ערך מעניין. אני מרגיש איך המבט שלי על כל דבר חדש שמלמדים שונה עכשיו לחלוטין מאשר הדרך בה הסתכלתי על דברים בתואר הראשון. אני מכיר את המגבלות של כל גישה, אני מבין שנקודת המבט של המרצה מוגבלת לתיאוריה שממנה הוא בא, אני מסוגל לחבר רעיונות בין דיסציפלינות שונות ואני מסוגל להביא מסקנות ורעיונות מהניסיון האישי שלי לתוך הלימודים, מה שהופך את החוויה לחזקה במיוחד. אני מתרכז כעת בלהביט על החומר בצורה שונה, בוגרת וביקורתית יותר. העובדה שיש שוני כל כך גדול בין הידע והניסיון של האנשים במסלול שלי, משמעה שהלימודים מנסים לפגוע היכן שהוא באמצע. אם אני רוצה להוציא ערך מוסף, הוא חייב להתקיים בראש שלי.
3. לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם חבר מהארץ ששאל אותי איך הולך ואיך בלימודים. היום התכתבתי עם דוד שלי במייל ששאל אותי פחות או יותר אותה שאלה. חשבתי על זה. אני אדם ביקורתי. אני מודה. יש לי סטנדרטים גבוהים ואני מצפה להרבה מאנשים. המשמעות של זה היא שאני מתאכזב הרבה. לא אשקר, דברים מסוימים בתוכנית הלימודים כאן גורמים לי לאכזבה. אבל אתם יודעים מה. זה לא צריך למנוע ממני ליהנות ממה שיש. יותר מזה. זה לא צריך למנוע ממני להגיד תודה ולהודות על ההזדמנות המדהימה שיש לי לעשות את החוויה הזאת. פעם ביום, אני צריך להזכיר לעצמי לקחת צעד אחורה ולהסתכל על התמונה הגדולה, מבלי לראות את היום יום ולהגיד לעצמי – ואוו. זה מדהים. תודה.
שבת שלום
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה