שפם ודרכון

שפם

כן. זה הנושא של חודש נובמבר. שפם. מסתבר שבכל חודש נובמבר מתקיים חודש התרמה למען סרטן הערמונית. במהלך החודש, מתנדבים מגדלים בתקווה שאנשים יתמכו בהם על ידי תרומות, כאשר כל התרומות הולכות לחקר סרטן הערמונית. כמעט כל הגברים במסלול שלנו נרשמו לקבוצה אחת וככל הנראה במהלך חודש נובמבר הבניין שלנו יראו כמו סט של סרט פורנו משנות ה- 70. אני מבטיח תמונות, כיוון שנראה לי שהולכות להיות תמונות מרשימות. עכשיו נשאר רק להחליט איזה סוג של שפם אני אגדל. בתמונה אתם יכולים לראות כמה מהאופציות המומלצות. יש העדפות?
בינתיים, אם מישהו מעוניין לתרום למאמץ המלחמתי (שלי ושל המסלול שלנו), אתם מוזמנים לצפות באתר הבית שלי לאירוע ולתרום שם.

דרכון

היום לשמחתי היום קיבלתי חזרה את הדרכון שלי. לא, לא עשיתי איזה פשע שבגללו הדרכון נלקח. בסה"כ שלחתי אותו לשגרירות ההודית כדי לקבל ויזה לקראת הקורס (והטיול שם) בחודש דצמבר. שאתה בארץ ואתה שולח את הדרכון שלך לשגרירות כלשהי כדי לקבל ויזה, אתה לא מקדיש לזה מחשבה נוספת. שאתה במדינה אחת והדרכון (וויזת הסטודנט) שבתוכו זה המסמך הכי חשוב שלך, זה די מפחיד לשלוח אותו בדואר רשום. אבל לשמחתי, ועל אף שהתברר לי בדיעבד ששלחתי עם הבקשה לויזה תמונה שלא עומדת בדרישות (למה לעזאזל לבקש בכוונה תמונה שהיא לתמונת פספורט סטנדרטית???), קיבלתי היום את הדרכון חזרה עם הויזה המיוחלת. בכך מסתכמות ההכנות הרשמיות לנסיעה. טיסות. יש. מקומות שהייה. יש. חיסונים. יש. תרופות. יש. אני חושב שאני מוכן.

סוף שבוע הזה - אני נוסע לטייל בטבע ולשוט בקנו בנהר... עדכונים, בשבוע הבא!

אלעד

כן, כן מגיעים לכם עדכונים

עוד שבוע מתקרב לסופו. אני יודע שתדירות העדכונים שלי ירדה לאחרונה אבל זה נובע רק מעומס של מטלות, אירועים ולימודים. הכול חיובי. הסמסטר הזה יש לי שני מבחני אמצע. אחד היה היום, השני שבוע הבא. אחרי שנגמור איתו, יהיה קצת יותר זמן חופשי.
השבוע התקיים האירוע השלישי של ה- AGSM DELPHI Talks. כרגיל, הנחיתי את האירוע והוא כלל הרצאות מחמישה חברים לכיתה על נושאים מגוונים: הסבר מרתק על האיסלם מאחד מחברנו מפקיסטן, סיפורים עם לקחים מהחיים מחברנו מסרי-לנקה, הרצאה מרתקת על שמחה ונדל"ן (לא כל כך קשור, אבל זה נראה הגיוני באותו רגע) מחברנו מאוסטרליה, הסבר על שיטות לניבוי העתיד לרבות אחת השיטות המעניינות בעולם של קריאת עלים עתיקים עליהם יש כתובות מחבר לכיתה מהודו ולבסוף, הרצאה על אבולוציה ועל איי הגלפגוס מאחת מחברותינו לכיתה מאוסטרליה. היקף מרשים של נושאים. תמונות, ניתן למצוא כאן.
בינתיים, כמו שסיפרתי בעבר, אני ועוד ארבעה מחבריי לכיתה משתתפים בתחרות בינלאומית שנקראת GMC (בשלב הזה, המוקדמות הן ברחבי אוסטרליה). התחרות היא על ניהול של חברה שאנחנו מקבלים את כל הפרטים והמספרים וצריכים להגיש החלטות פעמיים בשבוע. בינתיים, לאחר שני סיבובים, התוצאות לא מרשימות מידי. החלטנו לקחת כמה סיכונים בתקווה להצלחה גדולה, ובינתיים הם לא ממש השתלמו. אבל זה מאוד כיף. בילינו חלק גדול מהשבועיים האחרונים בבניית מודל כלכלי בניסיון לחזות את המספרים ואת התוצאות ואני חושב שיצרנו מודל יפה (הטעויות שעשינו לא קשורות למודל, אלא להחלטות אחרות). התחרות באמת גורמת לך להתמודד עם כמה מהשאלות הקשות עם ניהול של חברה מהכסא של המנכ"ל ומראה כמה מדובר בעניין מסובך וכמה כל החלטה תלויה בעשרות משתנים וגורמים. מעניין. אני מצלם תמונות של התהליך, אני אעלה אותן לקראת סוף התחרות. ההחלטה הבאה מחר בערב.
בסוף השבוע הבא (לא מחר, שבוע אחר כך) אנחנו נוסעים לסוף שבוע לטיול שכולל שיט בקנו, קצת טיול רגלי ושינה בשטח (בערך...). התרגשות רבה. עדכונים ותמונות בהמשך.
שלא תחשבו שכל הפעילויות לא משאירות לי זמן לחשוב, להרהר ולתהות עוד על המשך דרכי. זה תהליך שמפעפע לו לאט בפנים. כמובן, שגם במישור זה אני אעדכן.
סוף שבוע נפלא לכולם!
אלעד

בר-מזל

Photo by Kamaru

קראתי השבוע את הכתבה הזאת של אחד מהכותבים האהובים עליי, מלקולם גלדוול. הכתבה מנסה להסביר את ההבדלים בין שני סוגים של גאונות. גאונות שבאה בפרץ אחד של יצירתיות לעומת גאונות שמפתחת לאורך זמן, תוך כדי מאמץ והליכי למידה ממושכים.
אחד מהאלמנטים החשובים בשני סוגי הגאונות אך בעיקר בסוג השני הוא אלמנט המזל. זהו אלמנט שגלדוול כותב עליו הרבה גם בספר המדהים שלו, OUTLIERS, עליו כתבתי בעבר. מתברר שחלק בלתי נפרד מההצלחות הגדולות ביותר בעולם, הם עניין של מזל.
המזל שדרוש לגאונות האיטית היא בעיקר מזל שקשור בתמיכה. בעובדה שהייתה להם משפחה, חברים שעזרו להם בכל שלב של הדרך, בלי לשאול יותר מידי שאלות. ההצלחה שלהם תלויה בסביבה בתומכת לא פחות מאשר ביכולת האישית שלהם ובעבודה הקשה שהם השקיעו.
אני לא יודע מה יהיה איתי בעתיד. אולי אני יהיה הצלחה מסחררת ויפגין גאונות כזו או אחרת. אני בהחלט נמצא בתהליכים של שינויים רדיקלים שדורשים תמיכה לא פחות מהגורמים עליהם מסופר בכתבה. אני כבר יודע שאני בר מזל. על המשפחה שלי. על החברים שלי. על הסביבה שבה גדלתי. זו הרגשה טובה.
כתבה אחרת שקראתי השבוע מספרת על כך שאנשים שמרגישים שיש להם מזל בהם יש להם יותר מזל. הם חיים את חייהם בצורה טובה יותר. נקרות בפניהם יותר הזדמנויות. אף פעם לא באמת חשבתי באופן מודע על המזל שלי. אולי הגיע הזמן להתחיל.
שבוע נפלא ומלא במזל טוב!
אלעד

גאווה

אני מניח שדברים גורמים לאנשים שונים להרגיש גאווה. אצלי הגאווה באה בדרך כלל מאחד משתי מקורות. מקור אחד הוא כאשר הצבתי לעצמי מטרה קשה ורצינית והצלחתי לעמוד. המקור השני, ועבורי זה המקור החשוב יותר, זה שאני מצליח להשפיע על אנשים.
השבוע, לשמחתי, זכיתי לתחושה הנעימה של הגאווה מספר פעמים.
אתמול, במהלך ארוחת יום השישי המסורתית שלנו (הפעם הלכנו למסעדה מקסיקנית) שוחחתי עם אחת מחברותיי לכיתה. דיברנו על משהו שהיא שלחה יום לפני ואיך שהוא הגענו לשוחח על מצגות (אתם יודעים, תלמידי MBA, על מה כבר אנחנו יכולים לדבר J). אז הגיע הרגע. "אתה יודע", היא אמרה לי. "בזכותך שיניתי לגמרי את הדרך שבה אני בונה מצגת". "מה זאת אומרת?" שאלתי בהפתעה. "הסתכלתי עליך בחודשים האחרונים מציג בכל מיני אירועים, וכל פעם מאוד נהניתי. שאלתי את עצמי – מה הוא עושה אחרת שאני גם יכולה לעשות. הבנתי שזה הדרך שבה אתה בונה מצגות, בלי להשתמש בטקסט, אלא בעיקר בתמונות. החלטתי לאמץ את זה לעצמי". "את יודעת מה", אמרתי לה, "השבוע שהעברת את ההרצאה על איך ניהול אירועים, שמתי לב שהמצגת שלך בנויה ככה. כרגע עשית לי את החודש".
גאווה.
האירוע השני הוא ההודעה הזאת של חבר שאני מאוד מעריך בטוויטר:

ההפניה אליה הוא מתייחס היא לבלוג שלי, The Comparative Advantage. השבוע כתבתי שם על נושא ניהול ישיבות והרשומה גררה כמה דיונים מאוד מעניינים בתגובות. אני לא כותב את הבלוגים האלו בהכרח בשביל למצוא קוראים. רוב הסיכויים שהפנייה הזאת לא תביא לי אלפי קוראים חדשים. אבל אין ספק שזה כיף לקבל משוב כל כך חיובי וכל כך מפרגן. תודה.
גאווה.
במהלך הסמסטר השלישי הצטרפו אלינו מספר תלמידים מחילופי סטודנטים מבתי ספר שונים ברחבי העולם. אתמול במהלך הארוחה, כמה מחבריי ציינו בפני אותם תלמידים את העובדה שביום רביעי הקרוב יתקיים האירוע השלישי של ה- DELPHI Talks, האירוע שיזמתי כפלטפורמה ללמידה והחלפת חוויות בקורס. העובדה שהאירוע נהפך לשם דבר ולמשהו שמצוין כפרסומים לסטודנטים מועמדים גרמה לי להרגיש תחושה קטנה של הישג. העבודה שאנשים מוצאים את זה מספיק חשוב ומרשים כדי לדבר על זה אומרת שהצלחתי להשפיע עליהם.
גאווה.
סופ"ש נפלא!
אלעד

הרהורים קיומיים?

שנה שעברה, לפני שידעתי שהתקבלתי ללימודים באוסטרליה ואחרי שעזבתי את משרד עו"ד שבו עבדתי, הגשתי מועמדות לכל מיני עבודות. לשמחתי, זכיתי להזמנה למספר ראיונות. באחד מהראיונות הללו, ראיון אליו הגעתי דרך חבר, התראיינתי לחברה שעוסקת בהדרכה ופיתוח הדרכה. הייתה לי שיחה מאוד מעניינת עם הבעלים של החברה שהתברר כאדם מרתק עם תחומי עניין דומים לשלי.
אחרי שיחה מאוד ארוכה הוא אמר לי משהו שנשאר איתי מאז:

"אני חושב שיש פער גדול בין מה שאתה אוהב לעשות ובין מה שאתה רוצה לעשות. אתה חייב
לפתור את הפער הזה ולהחליט לאיזה כיוון אתה הולך".

הוא צדק.
בימים האחרונים אני חושב על זה הרבה. יש לי איזה תפיסה של עצמי כאדם עם שאיפות מאוד גדולות. הרגשה שאני חייב לעשות את זה בגדול. לנהל את העולם. אבל מה שאני אוהב לעשות, זה משהו הרבה יותר בקטן. חשבתי בתקופה האחרונה הרבה על השאלה מתי הכי נהניתי מהעבודה שלי. והתשובה שלי היא די פשוטה – כאשר אני מלמד או כאשר אני עובד על שיעור שאני הולך ללמד. זה מה שעושה אותי שמח. זה מה שעושה לי טוב. אני מרגיש טבעי ומרגיש טוב עם זה.
השבועות האחרונים הייתי בראיונות לכמה חברות והגשתי מועמדות לכמה חברות. לצערי, עד עכשיו כל התוצאות שליליות. אני לא יודע אם התוצאות השליליות הן שגרמו לי לחשוב את המחשבות הללו או שאלו מחשבות שהייתי מגיע אליהן בכל מקרה או שאולי זה יום הולדת 30 שגרם לי להתחיל לעסוק בשאלות קיומיות, אבל אין ספק שאני מתחיל לפקפק ברצון שלי לעבוד בעבודות הללו.
עוד לא הגעתי למסקנות מוחלטות (למרות שיש לי כל מיני נטיות). אני יודע שהמאבק הפנימי שלי יימשך. בגדול, אני מאמין שאדם צריך לעשות מה שהוא טוב בו ומה שהוא אוהב לעשות. אבל במקרה שלי אני לא בטוח שזה מספיק ויש כל מיני מגבלות. מצד שני, אני יודע שמגבלות זה שטויות ושכמעט על הכול אפשר להתגבר עם יש מספיק עקשנות, סבלנות ואמונה.
כמובן, שתחומי העניין והפעילות שלי לא מסתדרים עם משרה רגילה בשעות מטורפות. אני תוהה כמה חשוב לי להמשיך חלק מהדברים שהתחלתי בשנתיים האחרונות. אני חושב שמאוד.
הימים האחרונים מאוד לא שקטים עבורי וקשה לי להתרכז. אני כל הזמן חושב על מה אני יוכל לעשות, איזה אפשרויות פתוחות ושוקל כל מיני כיווני פעולה שמעולם לא חקרתי.
אני מכיר אנשים שעשו מהפכה בחיים שלהם עם תחילת העשור השלישי לחייהם. החליטו באמת מה הם רצו לעשות ומשם רצו לכיוון המטרה מבלי להתייחס לספקות ולקשיים. אני מתחיל לחשוב שאולי אני צריך לעשות משהו כזה. יש לי עוד כמה חודשים לחשוב על זה.
זה מצחיק שהייתי צריך לעבור לצד השני של העולם ולשבת במשך שנה על רעיון שהיה מול האף שלי כל הזמן. אבל אני מניח שבחיים יש דברים שאתה צריך להבין בעצמך ולא יעזור כמה אנשים אחרים יגידו לך אותם.
שלכם בהרהורים,
אלעד

הפרויקט

מזה זמן מה שאני משאיר רמזים כאן ושם ברשומות שלי לפרויקט החדש עליו אני עובד. אז הנה, כל העבודה הקשה השתלמה.
למטה מצורפת ההודעה ששלחתי לחבריי הקרובים ובני משפחתי היום בדואר אלקטרוני. אני שולח את אותה הזמנה גם לכל קוראי הבלוג:

שלום לכל חבריי ובני משפחתי ברחבי העולם,

הייתי רוצה לגזול כמה דקות מזמנכם. אני יודע כמה כולכם אנשים עסוקים, ולמרות ניסיונותיי לכתוב הודעה קצרה ולעניין, יצא קצת ארוך. אז אם עכשיו זמן לא טוב עבורכם, אנא, סגרו את ההודעה וחזרו אליה מאוחר יותר. אני אשמח לקבל את תשומת לבכם המלאה.

כפי שאתם בוודאי יודעים, לפני כשנה עזבתי את הארץ ונסעתי לאוסטרליה בכדי להצטרף לאחת מתוכניות ה- MBA המובילות בעולם (AGSM MBA PROGRAM). עברה עליי שנה מרתקת מהמון בחינות ולמרות שטרם התגלו התוצאות המיידיות שלה, אני כבר יודע שהתוצאות ארוכות הטווח שלה הן מרשימות. השנה האחרונה (והתקופה הקצרה שלפניה) אפשרה לי להיחשף לנושאים שונים, תרבויות שונות ולחוות חוויות, שלא היה מתאפשר לי לחוות בכל צורה אחרת. בין כל החוויות, הנסיעה עוררה את חוש הסקרנות שלי, שהוא גם כך מפותח מטבעו, לנושא שלפני כמה שנים ספק אם הייתי חוקר אותו – יהדות.

לפני שאתם מוחקים את האי-מייל במחי יד, חשוב להבהיר. לא חזרתי בתשובה חלילה. רחוק מכך. אבל החלטתי קצת לנסות ולהבין את האלמנט הזה שהוא חלק בלתי נפרד מהיום יום של כולנו.
אז במשך השנה האחרונה עבדתי על פרויקט. מי מכם שהגיע למסיבת הפרידה שלי אולי זוכר שלפני הנסיעה העליתי על הכתב כמה מהשיעורים והלקחים שלמדתי לאורך השנים לספר אלקטרוני שניתן להורדה בחינם מהאינטרנט וכי אני כותב בלוג סביב העקרונות שמופיעים בספר במסגרתו אני ממשיך להעלות על הכתב מסקנות, רעיונות ולקחים מחיי היום יום המקצועיים שלי ( http://comparativeadvantage.wordpress.com/). במשך השנה האחרונה עבדתי (עם קצת הפסקות, בכל זאת, הייתי צריך לעבור לאוסטרליה, ללמוד לתואר, לטייל ולנסות גם לעשות קצת כיף) על פרויקט דומה סביב נושא היהדות ועל התוצאה של העבודה הזאת רציתי לדווח לכם.

בכתובת הזאת: http://secularbible.wordpress.com/ravings/ תוכלו להוריד את הספר האלקטרוני החדש שלי. הספר מתאר את המסע שלי לנסות ולהבין את הדת היהודית והתנ"ך מנקודת מבט חילונית. אני חושב שכאדם יהודי במדינה יהודית, העובדה שאני לא דתי לא צריכה למנוע ממני לנסות וללמוד מהטקסט העתיק ביותר של התרבות שלי. הרעיון היה לנסות ללמוד קצת על היהדות והתנ"ך ולמצוא עקרונות רלוונטיים ליום יום שלי. אני חושב שמצאתי. והרבה. זה היה מאוד מהנה לכתוב את זה ולכן החלטתי לעשות משהו רחב יותר. אני מתכוון לקרוא את כל התנ"ך. פרק אחר פרק. ולנסות לתת לו פרשנות אישית, לא דתית. לראות מה אפשר ללמוד מזה. אני מניח שהתהליך ייקח לי כמה שנים כי אני מתכוון לעשות את זה לאט. אבל את התוצאות אני אכתוב בבלוג חדש שיצרתי לשם כך בכתובת: http://secularbible.wordpress.com/

אז, מה אני רוצה מכם?
1. ראשית, המייל הזה מופץ לאנשים שאני מחשיב כקרובים אליי ושאני רוצה לשתף אותם במה שאני עושה. אז רק בעצם קריאת ההודעה, כבר עשיתם לי טוב על הנשמה :). תודה.
2. שנית, אני אשמח אם תורידו את הספר האלקטרוני ותקראו אותו (זה לא ייקח הרבה זמן, אולי שעתיים וחצי). אני יודע שהוא באנגלית, אבל היא באמת פשוטה. אני חושב שתיהנו. אני אשמח לשמוע על כך, אם אהבתם או לא. אם הסכמתם או לא.
3. שלישית, אני אשמח אם תתחילו לעקוב אחרי הבלוג. בצד ימין של המסך תוכלו למצוא קישור למעקב אחרי הבלוג ב- RSS או להירשמות לתפוצת דואר אלקטרוני. גם שם, אשמח לשמוע את דעתכם באופן קבוע (אני לא מתכנן לכתוב הרבה מאוד שם, זה הולך להיות תהליך איטי, ככה שזה לא צריך לקחת יותר מידי מזמנכם).
4. רביעית, אם יש מישהו שאתם חושבים שייהנה מהבלוג ו/או מהספר האלקטרוני, אנא העבירו את המייל הזה אליו.

זהו,

אני יודע שלא נפגשנו כבר הרבה זמן ועם חלקכם גם לא אפגש עוד זמן רב. אשמח לשמוע מה קורה איתכם. אני מקווה לראות את כולכם בקרוב.

תודה על הזמן שהקדשתם להודעה ותודה על חברותכם.

אלעד שרף

נ.ב.
אני כותב הרבה באינטרנט, בעברית, באנגלית, בטוויטר, בפייסבוק וכו'. אפשר למצוא את הכול בקלות. ראו את הקישורים בחתימה שלי או פשוט כתבו אלעד שרף בעברית או באנגלית (Elad sherf) בגוגל...

אוסטרליה? אוסטרליה זה קרוב!

מחר חל יום הולדתי ה- 30 (ראו גם: רשומה חולמנית משהו של יום הולדת 29). אירוע בעל השלכות רחבות היקף. אני מעולם לא הייתי איש של חגיגות גדולות, אבל שאתה בחוץ לארץ, לבד, אני מניח שיש לזה אלמנט נוסף של בדידות.
אל חשש.
להורים שלי, המרחק הוא לא בעיה.
היום בצהרים (כמה שעות לפני היום הולדת, אבל היי, בוא לא נהיה קטנוניים!) נחת הזר העצום הזה בפתח ביתי הזמני.
אמא ואבא, תודה. אני אוהב אתכם.
אלעד

ההפתעות ממשיכות לזרום - מה זה לכל הרוחות מירוץ סרטנים?

סיפרתי כאן בבלוג כמה פעמים שכל יום שישי בערב אנחנו מארגנים ארוחה במסעדה אחרת, כחלק מפעילות ה- Diversity club. זה מנהג מאוד מהנה (וגם מאוד טעים).
השבוע עם זאת, אורגן משהו מעט שונה.
לפני כמה שבועות נחתה עוד הודעת דואר אלקטרוני בתיבה שלי (הכמות שמגיעה היא די מרשימה, אני מאוג גאה ביכולת שלי לא להשאיר יותר מ- 10 הודעות בתיבה כמעט בכל רגע נתון). הכותרת: Crab racing. אני מודה שלרגע חשבתי שמדובר בעוד אחת מהודעות דואר הזבל שלפעמים מצליחות לחדור את מעטה ההגנות השונות. אבל שמתי לב שמדובר בהזמנה מנשיא מועדון הספורט שלנו.
מתברר שיש עוד מנהג אוסטרלי מוזר משהו, לראות סרטנים מתחרים ביניהם, תוך כדי ששותים הרבה אלכוהול (אם לרגע למישהו היה ספק) וכמובן, משתתפים בספורט הלאומי, הימורים.
שישים שניות על הימורים באוסטרליה!
ילדים, הידעתם שכ- 25% מכל מכונות הפוקר בעולם ממוקמות באוסטרליה ושמתוכן כ- 11% ממקומות במדינת ניו-סאות' ויילס שסידני היא בירתה?
אלו היו 60 שניות על הימורים באוסטרליה.
בכל מקרה, זה הולך ככה. 7 סרטנים בקופסה. לכל סרטן יש מספר על הגב. 7 מהמרים, כל אחד מקריב 4 דולר (אוסטרלי) כדי להשתתף. הסרטנים ממוקמים במרכז שולחן עגול. מנהל המשחק מרים את הקופסה והסרטן הראשון שמגיע לקצה השולחן הוא המנצח. הקטע הוא, שהסרטנים לא כל כך מבינים את העניין הזה. אז הם מתחילים ללכת לכיוון קצה השולחן ואז חוזרים אחורה ועושים הקפות. מאוד משעשע. כמובן העובדה שמסביב עומדים עשרות אנשים וצועקים מספרים (כאילו הסרטנים מבינים אנגלית, נו באמת...) הופכת את האירוע למשעשע עוד יותר.
כיוון שבאמת שקשה לתאר במילים את החוויה, מצורף סרטון קצר להמחשת האירוע!

וכמובן, גם תמונות.
אלעד

אירועים הקשורים בשתייה...

טוב, אז נכון לרגע זה גמרנו עם הראיונות. אז מה עושים באוסטרליה (או כמו שמתברר לי, בשאר העולם), כאשר לא צריכים להתנהג יותר מידי ברצינות, שותים!
ביום שישי בערב הלכנו למסעדה בווארית (אני חשבתי גרמנית, אבל מסתבר שיש הבדלים רציניים) לחגוג את אוקטוברפסט... אכלנו המון המון בשר, בעיקר מסוג הפרות הנמוכות. ושאני אומר המון, אני מתכוון להמון. רוב האנשים שתו. אני הסתפקתי במשקה של בחורות – בירה בטעם מנגו... יש הרגלים שקשה להיגמל מהם.
אבל, איך אומרים, קשה יש רק בלחם. פה עוזרים לך להיגמל מהרגלים שכאלו. היום, היה לנו ערב טעימות וויסקי. אחד מהחברים למסלול שלנו עבד בחברה שמשווקת משקאות אלכוהוליים והיה מנהל המותג של סדרות הוויסקי שלהם, לרבות ידידו הטוב של כמה מהאנשים שאני מכיר, ג'וני ווקר. אז היום הוא הביא לנו סדרת משקאות, הסביר לנו על ההבדלים ביניהם ונתן לנו לטעום. היה מרתק, מעניין ואפילו, לא תאמינו, טעים – אומרים שזה טעם נרכש. אני אצטרך לחקור את הנושא הזה יותר לעומק.
בינתיים, אתם יכולים ליהנות מהתמונות. התמונות מיום שישי כאן. התמונות מהיום (אירוע הוויסקי) כאן.
אני, הולך לישון שבע, קצת מטושטש ומאוד מרוצה.
אלעד

תחקירים ותרומות

אני יודע שמזמן לא כתבתי כאן משהו שלא קשור לחיי הפרטיים. לא תמיד זה מבחירה. אז הנה. השבוע קראתי שתי כתבות קצרות שהעלו בי תהיות.
הראשונה עוסקת בתרבות התחקיר בצה"ל תחת הכותרת "מדוע ממשיכים לשקר בתחקיר". במסגרתה מלין שלמה ציפורי על כך שאין לחיילים חסינות פלילית כך שדברים שאמרו בתחקיר צה"לי לא ישמשו להעמדתם לדין. המצב היום, טוען ציפורי, משמעותו שלחיילים יש אינטרס לשקר. הדבר לדעתו מביא לכך שהתחקיר מאבד מעוצמתו ככלי בידי צה"ל לשפר את עצמו. יש אמת בטענתו של ציפורי. הזכות הבסיסית של החיילים "לשתוק" בחקירה פלילית מופרת. אני יכול להבין את הקושי שבדבר ואני יכול להבין גם את הטיעון המעשי, אם לא ניתן להם חסינות, אנחנו מעודדים אותם לשקר. ובכל זאת, קשה לי לקבל את הטיעון מכיוון שלדעתי הוא לוקה במסר החינוכי.
בצבא, שחייל או חיילת היו עושים טעות כלשהי, הרבה פעמים ה"עונש" שהם היו מקבלים הוא לתחקר את האירוע מול כל הקורס או היחידה. בשלב כלשהו הפסקנו עם זה. עדיין חייבנו אותם לתחקר מול אותו הפורום, אבל לא התייחסנו לזה כעונש יותר. התחקיר ואמירת האמת הם החלק הברור. העונש אינו קשור לעובדה שכל חייל מצופה לומר אמת. העונש, ככל שיש בו צורך, יגיע ללא קשר לתחקיר.
ואני חושב שהמסר האמיתי כאן הוא מסר של לקיחת אחריות. אני מסתכל על אירוע, מבין מה קרה בו כדי לשפר לעתיד. זו המטרה העיקרית של התחקיר. זו הסיבה שמתחקרים גם אירועים חיוביים. כדי שנלמד לעתיד כיצד לשפר את המערכת.
אבל יש עוד אלמנט לתחקיר. אחריות אישית. משהו שהחברה שלנו בכללותה חסרה קצת. ציפורי מבקש לנתק בין אמירת האמת ללקיחת האחריות. הטענה שלו, נעודד אמירת אמת, אבל האחריות, תבוא רק עם התביעה תוכל להוכיח זאת. קשה לי להסכים עם הניתוק הזה. בחברה שלנו בכלל ובעיקר בצבא, שאמור לעצב את דמותם של החיילים והחיילות הצעירים, האחריות צריכה להיות המסר העליון. כן, תמיד יהיו אלו שיעשו בזכות הזו שימוש לרעה. תמיד יהיו אלו שישקרו. אבל זה לא משנה את המסר החינוכי שמוסד התחקיר צריך לייצג. אמירת אמת ולקיחת אחריות.
הכתבה השנייה, שאם תרצו קשורה לראשונה רק בקשר עקיף היא כתבה לפיה לאנשים תהיה אפשרות לתת תרומה ולזכות לניכוי ממס במשכורת. תסלחו לי, אבל אני לא מבין מדוע יש צורך בצעד הזה. אם מישהו רוצה לתרום מכספו למטרה כזו או אחרת, זכותו. אבל מדוע התרומה צריכה לרדת מהמס שהוא משלם, מס שמשמש את כולנו. למעשה הוא מחליט עבורנו למה ישמשו כספי המיסים.
ההנחה במדינה דמוקרטית היא שרשויות השלטון נבחרות כדי ליישם את רצון העם ועושות שימוש בכסף ממיסוי לצורך מימוש המטרות הציבוריות. אפשר להתווכח אם הן עושות זאת בצורה יעילה או לא, אבל מתן אפשרות לזיכוי מס עבור תרומות משמעותה, שהמדינה מפריטה את ההחלטות לגבי השימוש במס לאנשים פרטיים, שיחליטו מה לעשות עם הכסף שהם אמורים לשלם כמס. אפילו אדם שמאמין כמוני שהפרטה היא הרבה פעמים הצד הנכון כמדיניות, חושב שזה צעד לא ראוי. דרך אגב, אותו הרעיון חל גם על חברות שתורמות ומקבלות פטור ממס. שם הבעיה חמורה אף יותר, כיוון שהמנהלים מחליטים עבור בעלי המניות מה לעשות עם כספם והתמריץ של פטור ממס מביא להחלטות לא רציונאליות.
בוא נפריד בין המיסוי לבין התרומה. אחר כך, בואו נראה איך עושים שימוש ראוי ויעיל בכספי התרומות ובכספי המיסים.
אלעד

אין עבודה. אין שפה. קשה. קשה.

עדכון שבועי על המאבק למציאת עבודה. אין עדכונים חיוביים. לפני כמה שעות חזרתי מהראיון האחרון שלי. סיבוב שני של ראיונות במקינזי. כרבע שעה לאחר שעזבתי קיבלתי את השיחה הרגילה. התרשמנו ממך מאוד. אנחנו חושבים שברמה האישית אתה מתאים מאוד. לצערנו, מבחינת יכולות אנליטיות, הבנה עסקית ויצירתיות, זה לא מה שאנחנו מחפשים. שיהיה בהצלחה.
שמעתי את המנגינה הזאת מספר פעמים בשבועיים האחרונים. אני מתחיל לראות את הדפוס. העובדה שרוב חבריי לספסל הלימודים לא נמצאים במצב טוב ממני לא מעודדת אותי, אבל אתם יודעים, צרת רבים, חצי נחמה (למרות שבמקרה שלי, הביטוי המתאים יותר הוא צרת רבים, נחמת טיפשים...).
עדיין לא מיציתי את כל האופציות האפשריות ואני בטח לא מוותר. יש עוד כמה חברות ייעוץ שיתחילו בגיוסים בשבועות הקרובים. אבל אין שום ראיה לכך שההליך יהיה שונה. זה לא אומר שלא ננסה. יש עוד כמה אופציות אחרות, אבל מלכתחילה, בגלל סיבות של ויזה, הן היו פחות סבירות. אבל איך אומרים, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה לא שרה.
בינתיים, אני צריך לזכור כמה מצבי טוב. באמת. אני נמצא במקום נפלא, שאני יכול ללמוד בו, בלי יותר מידי דאגות לחודשים הקרובים. אני בריא, יש לי משפחה וחברים ואני יכול לעשות דברים שאני אוהב. ותמיד יש אפשרות לחזור לארץ הקודש ולחשוב מחדש מה אני רוצה לעשות שאני אהיה גדול. לא לכל אחד בעולם יש את הפריבילגיות הללו.
הנסיעה לאוסטרליה באה אחרי שחשבתי שכל האופציות שתכננתי קרסו. אולי יקרה הפעם אותו דבר. הגיע הזמן שאני אפסיק לקחת דברים בכזו רצינות. נחזור לשיטה הישראלית הטובה ביותר. יהיה בסדר. סמוך על סמוך. העולם לא יפסיק אם התוכניות שלי ישתנו.
יש כאן סוף שבוע ארוך (מזמן לא הייתה סיבה לחגיגה). אני אפילו לא יודע למה, אבל יום שני יום חופש. יש הרבה אירועים בסוף השבוע הזה ולמרות שמזג האוויר לא אידיאלי, ננסה להפיק את המיטב ממנו. בעוד שבועיים אנחנו מתחילים להשתתף בתחרות של ניהול חברות שסיפרתי עליה לא מזמן ורוב ההכנות לנסיעה לסינגפור והודו בדצמבר הושלמו. יש למה לצפות.
שבת שלום לכולם!
אלעד