שינוי שיטת הממשל

אני מסתכל על תוצאות הבחירות (אומנם מרחוק) ומתאכזב עד עמקי נשמתי. בשביל זה הופעל כל המנגנון? מה ההבדל מהמצב שהיה לפני כמה חודשים שציפי לבני ניסתה להרכיב ממשלה? כלום ושום דבר. לא משנה מי יעמוד בראש הממשלה, נתניהו או לבני (או איזה פחד: ליברמן), אני בטוח בדבר אחד – שוב תהיה לנו ממשלה לא יציבה. שוב תחלופת השרים תהיה מהירה יותר מתחלופת גרביים ממוצעת.
שיטת הבחירות שלנו, שמובילה לבחירות כל שנתיים וחצי בממוצע ומביאה לכנסת אנשים לא ראויים, מתסכלת אותי. מאז שאני זוכר את עצמי חושב פוליטית (אתם זוכרים את הרגע הזה שבו נהייתם מודעים פוליטית?) אני מאמין שהשיטה צריכה להשתנות. הימים האחרונים הגבירו שוב את הדיונים על השינוי הנדרש הזה.
אני יודע מה יגידו אנשים – תראה מה קרה לנו פעם קודמת עם שיטת הבחירה הישירה! זה מה שאתה רוצה. עדיף השטן שאנחנו מכירים מזה שאנחנו לא מכירים. אז זהו. זו בדיוק הבעיה. הבחירה הישירה היא תוצאה ישירה של שיטת הבחירות הקיימת. כאשר מנסים לשנות את השיטה, יוצרים פשרות מוזרות כדי לרצות את כולם. יכול להיות שקיצוניות אחד לא תבוא למישהו אחד והקיצוניות השנייה לא טובה למישהו אחר. אני מקבל את זה. הבעיה היא, שלפעמים, פשרה הא לא WIN-WIN, אלא היא LOSE-LOSE. הממוצע זה לא תמיד הפתרון הכי טוב. הרבה פעמים הוא הכי גרוע.
אני מקווה שהשיטה תשתנה. אבל אני מקווה (או רוצה, מקווה חזק מידי כאן), שהפעם תתקבל תוכנית מלאה המבוססת על רציונאל ואיזונים ולא חלקי תוכנית, שיוצרים מערכת לא מאוזנת. סיכוי יותר טוב שעוד שנתיים וחצי נלך שוב לבחירות.
אלעד