שנה חלפה

פתאום זה הכה בי. התאריך היום הוא ה- 25.11.2009. שנה חלפה מאז היום שנחתי לראשונה בסידני. שנה שלמה. איך הזמן עובר מהר שנהנים, אהה?

אני מנסה לחשוב מה בדיוק קרה בשנה הזו וקצת קשה לי לסכם. אני יודע שחלו הרבה תהליכים פנימיים אצלי. אני יודע שהתבגרתי והתפחתי. אבל מסקנות חד משמעיות, עדיין אין לי. אולי זה אחד מההישגים המשמעותיים. אני מרגיש נוח עם זה שאין לי מסקנות חד משמעיות. אני לא מאוהב ברעיון, אבל אני חי איתו בנוחות.

אם הייתם שואלים אותי לפני שנה אם בשלב זה אני אעסוק בעיקר בתכנונים לחודשים הקרובים בניו-יורק, הייתי עונה לכם שאין סיכוי. שוב, עוד תהליך של התפתחות. קצת יותר ספונטניות (יחסית כמובן, בכל זאת, זכרו במי עסקינן).

הימים האחרונים (ואלו הקרובים) עמוסים לעייפה, בעיקר בסידורים ובסגירת קצוות אקדמאיים ובירוקראטיים.  כמובן שלא רק אני בשלבי סיום. בערך חצי מהכיתה נוסעת לחלופי סטודנטים, אז רוב מסיבות הסיום מתקיימות בימים אלו (למעשה בשבת יש לנו מסיבה גדולה ואני שותף פעיל בתכנון, בהכנות ובמערכונים... זה חלק מהעומס, אבל בלי תלונות). בעוד פחות משבועיים מתחילה הנסיעה לסינגפור והודו, כך שחודשים דצמבר וינואר יהיו בינלאומיים ביותר.

אסור לשכוח שאת כל האמור לעיל אני עושה עם מראה האחים מריו (אני מזכיר לעצמי את לואיג'י). אני אשאיר אתכם במתח עם התמונות עד לסוף החודש.

שיהיה לכם המשך שבוע נעים,

אלעד

נ.ב.

אני יודע שתדירות העדכונים שלי פחתה, אבל אני מקדיש את רוב זמן הכתיבה שלי לשני הבלוגים האחרים שלי (אחד ניהול ומנהיגות והשני על פירוש חילוני של התנ"ך). אני מאוד מרוצה מרמת הכתיבה שלי ומאז שפתחתי חשבון בטוויטר, אני מקבל הרבה יותר חשיפה ומחמאות מכותבים ואנשים מקצוע שאני מאוד מעריך. אני מקווה שהנסיעה לניו-יורק תאפשר לי למנף את הקשרים הללו עוד יותר.

אלעד

כוחה של מוזיקה

בסוף השבוע הזה, לשם שינוי, הזזתי את עצמי והלכתי לראות הופעה של יוני רכטר כאן בסידני. הגעה של זמר ישראלי לסידני היא סיבה למסיבה בפני עצמה. העובדה שהמתופף של הלהקה, טל, הוא גם חבר אישי שלי, רק היוותה את הדובדבן שבקצפת.

כל פעם שאני הולך להופעה חיה, אני נדהם מחדש מכוחה של המוזיקה לרגש. אם אתה יושב בשקט ומנסה לספוג את האווירה שמסביבך, אתה ממש יכול להרגיש איך הקהל, כמו גוף אחד, מגיב לשינויים בקצב ההופעה, לבחירת השירים ולמצב הרוח של האמנים. יותר מזה, מדהים אותי כל פעם מחדש, איך יש שירים שהם פשוט, איך נאמר את זה, מוצלחים יותר, ורק ההאזנה להם די בה כדי לרגש ולהניע כמעט כל קהל מכל גיל לאורך שנים רבות.

אם אני זוכר נכון, השיר "עטור מצחך" זכה פעם בדירוג גבוה מאוד בתחרות השיר הישראלי האהוב ביותר. שאתה שומע אותו בהופעה חיה, גם אם הזמרים אינם אריק איינשטיין, קורין אלאל ויהודית רביץ, יש בו איזה עוצמה שמשתקת ומהפנטת את הקהל. יוני רכטר, הוא אמן כל כך מוכשר, שלא חסרים שירים עוצמתיים כאלו בהופעה, מכיוון שהוא אחראי ללחן שלהם.

בסה"כ, היה לי כיף גדול, גם לפגוש חבר טוב שלא ראיתי מזה כמה שנים וגם ליהנות ממוזיקה ישראלית משובחת בסידני. אם למישהו יש אופציה ליהנות מהשילוב הזה, מומלץ ביותר.

תמונות מההופעה, ניתן למצוא כאן.

אלעד

עדכון שפם, דוד סם, ההרגשה בבטן ויוני רכטר

כן.

אני יודע. חיכיתם לזה. אומנם זה רק קצת יותר משליש הדרך, אבל תודו. רציתם לקבל הצצה. אז הנה. אני מבקש הערות ותגובות המתארות את השפם בצורה יצירתית! אני מתכנן ליצור קטע וידאו קצר שמתאר את ההתפתחות אז אני מצלם את עצמי כל יום...

בנוסף, רציתי לעדכן שנראה שניו-יורק עומד לצאת לדרך. יהיו קשיים, בעיקר עם תאריכים וויזה, אבל בגדול, אי שם בתחילת ינואר, אני אמור לעזוב ולעשות סמסטר בתפוח הגדול. קיבלתי את האישור משני בתי הספר וכעת רק הדוד סם עומד בדרכי. האמת, עצם הציפייה לנסיעה הזו עזרה קצת למוטיבציה הכללית שלי ללימודים, שאני מודה, לא הייתה גבוה ביותר (התרכזתי יותר בקריאה וכתיבה בבלוג השני שלי, שלשמחתי ממשיך לעלות בכמות הצפיות היומיות בו, אתם מוזמנים לתרום לעניין הזה).

היום, העברתי סדנה על איך לבנות הרצאות מעניינות. ראיתי הרצאה באינטרנט, שחשבתי שהיא דוגמא מצויינת ובידיוק באותו שבוע, מישהי מהכיתה שלי העבירה סדנה על איך לארגן אירועים בהתבסס על ניסיון העבר שלה. נוכח העובדה שאנשים ניגשו אליי ושאלו אותי כמה פעמים איך אני בונה את ההרצאות (ובעיקר את המצגות) החלטתי להעביר סדנה של שעה וחצי ולתרום מידיעותיי וניסיוני לכיתה. האמת, לא השקעתי הרבה. הראיתי שתי הרצאות מהאינטרנט והובלתי דיון במה אנחנו יכולים ללמוד מההרצאות והשתמשתי בידע הקיים שלי. מה שמעניין יותר הייתה ההרגשה שלי. אפילו סדנה כזו, שהועברה בפני מספר מצומצם של אנשים, עוררה אצלי את התחושה הטובה הזו בבטן. יותר ויותר אני חושב שזה המקום שלי. הרצאה, הדרכה, הוראה וכו'. איך ומה, אני עדיין לא יודע. מתחילים לרקום תוכניות. שום דבר ספציפי, רק מחשבות.

ביום שבת בערב אני הולך להופעה של יוני רכטר. חברי מהצבא טל הוא המתופף. מעניין איך הוא יגיב שהוא יראה את השפם. בלי קשר, נראה לי שהולך להיות מגניב ביותר. מקווה להוסיף עוד תמונות ועדכונים בקרוב.

זהו לבינתיים,

שיהיה לכם סופ"ש נפלא!

אלעד

תוכנית מופז להסדר מדיני, סוגיות לעוסות וחשיבה מחוץ לקופסה

האמת, אי אפשר להאשים אותי ביותר מידי אהבה לשאול מופז (כאן וכאן וגם כאן). אולי במיוחד בשל הסיבה הזו, היה לי חשוב לעצור לרגע מענייני ה- MBA ולקרוא את התוכנית המדינית החדשה של מופז בעלת השם היצירתי במיוחד: תוכנית מופז להסדר מדיני (להורדה של התוכנית לחצו כאן).

ישבתי וקראתי ולאחר שסיימתי בהיתי במסך למשך כמה דקות שכל מה שאני מרגיש זה ריקנות.

אני מודה, נוכח אהבתי המוצהרת לעיל לא ציפיתי לרבות מהמסמך המדובר. אבל בכל זאת, מדובר בפוליטיקאי מוביל בישראל, שכיהן בכמה מהמשרות הבכירות ביותר, שיש לו שאיפות להיות ראש ממשלת ישראל. וזה התוצר של המחשבה המדינית שלו לאחר התייעצות עם סבב של מומחים.

ולא, הבעיה שלי אינה עם התוכן בפני עצמו. כמובן, יש כאלו שיבקרו את התוכן מימין ואני מניח שאף משמאל. הבעיה שלי היא אם האין תוכן.

מה כוונתי? מעבר לרמת העריכה וההגהה הנמוכות והמראה הכללי של המסמך (אני בטוח שיש כמה ילדים בכיתה ד' שיודעים לייצר מסמכים מקצועיים יותר), אין שום דבר חדש במסמך. טוב, אולי השם המגלומני – תוכנית מופז להסדר מדיני.

אבל ברצינות. כל מה שמופז כותב בתוכניות ידוע וכבר הועלה ונידון בהזדמנות כזו או אחרת. אפשר להסכים אם לא להסכים עם חלק מהעמדות (ועם חלקן הגדול בפני עצמן אין לי בעיה) אבל לשם כך לא צריך איזה מסמך מפוצץ או איזה הצהרה. ובטח שלא צריך להציג זאת כאיזה תוצאה של מחשבה עמוקה ורבת שנים והתייעצות עם מומחים. זהו בסך הכול אוסף של הצהרות שכבר שמענו בצורה כזו או אחרת בעבר. ואפילו לא תחת אריזה חדשה או תחת איזה סיסמה חדשה. משעמם.

אבל תחושת הריקנות נבעה בעיקר מהעובדה שמופז הוא חבר כנסת. יש סיכוי לא רע שהוא אכן יעמוד בראש אחת המפלגות הגדולות בישראל. הוא ככל הנראה יהיה בפוליטיקה בשנים הקרובות.ואין לו שום כוונה להפסיק להתייחס אלינו כמטומטמים. להמשיך להציג לנו את אותן השטויות הלעוסות ולטעון שמדובר בפריצת דרך של מנהיגות מסוג חדש.

אני לא טוען שיש לי פתרונות למצב של מדינת ישראל. אני גם לא טוען שיש לי תוכנית טובה יותר מזו של מופז. אני רק רוצה שיתייחסו אליי (ואל חבריי האזרחים) כאנשים אינטליגנטים. וכן. הייתי רוצה שנבחרי הציבור שלי ינסו להגיע עם רעיונות יצירתיים ומקוריים ולא עם לעיסה של אותם עקרונות.

רק כדי שלא יאשימו אותי בביקורת ללא הצעת פתרון. שני רעיונות עקרוניים שמציגים חשיבה חדשה באמת על איך לשנות את העולם ושאולי ניתן ליישם אותם גם באזורנו. לא, הם לא רעיונות שלי. אני לא אנסה להציג אותם ככאלה אלא יפנה למקור.

אחד ניתן למצוא בהרצאה הזו על איך לבנות ערי מודל. השנייה, בתוכנית הזו, שמנסה להשתמש בתכנית מרשל כהשראה לפתרון בעיות הסיוע למדינות העולם השלישי. אולי יש איזה פוליטיקאי שירים את הכפפה ויביא רעיון אחר, שמייצג חשיבה מחוץ לקופסה, לביצת הסכסוך הלעוסה שלנו?

אלעד

ניו-יורק, ניו-יורק

אחד מהאנשים המרתקים ביותר בכיתה ה- MBA השנה הוא בחור בשם חאליד עומר, אותו אנחנו מכנים KO. KO הגיע אלינו מפקיסטן. אני לא יודע אם הוא מייצג את רוב האנשים מפקיסטן (ככל הנראה לא), אבל אם כן, זו הייתה יכולה להיות מדינה מגניבה ביותר. לא רק שהבחור חכם בצורה בלתי רגילה, קורא כמעט כל דבר שקיים, שותה בכמויות מרשימות הוא גם דואג כל הזמן לפעילות חברתיות. הטיול של סוף השבוע האחרון (שיט בקאנו) היה ביוזמתו ובארגונו וכך גם טיול הסירות אליו נסענו לפני כמה חודשים.

KO, שמתכנן לחזור לפקיסטן מנצל את ההזדמנות כאן לטייל ומן הסתם הוא רוצה לראות את העולם וליהנות לפני שהוא חוזר. לכן הוא הגיש בקשה לחילופי סטודנטים בסמסטר האחרון לניו-יורק (NYU STERN). בקשתו אושרה ושמח וטוב לב הוא ניגש לשגרירות האמריקאית להגיש בקשה לוויזה. עם השגרירות האמריקאית, אתם יודעים, לא לוקחים סיכונים והוא התכונן כראוי והביא איתו כל המסמכים המתאימים. הפקיד שראיין אותו הביט בקצרה במסמכים, הניח אותם בצד ושאל בנימוס אמריקאי אופייני: "אז איך אתה מוכיח לנו שאתה לא טרוריסט?". כמובן שאין דרך להוכיח שאתה לא טרוריסט, כמו שאין דרך להוכיח שאין לך אחות, בעיקר שאתה מפקיסטן (אני מניח שזה משפיע יותר על הטרוריסט מאשר על האחות). למרות כל ניסיונות השכנוע, בקשתו נדחתה והוא נאלץ לבלות את הסמסטר האחרון שלו כאן בסידני (אולי נאלץ זה מילה חזקה מידי, אבל הבנתם את כוונתי).

אז למה אני מספר לכם את הסיפור הזה?

כמו שאמרתי קודם, את סוף השבוע האחרון ביליתי, בין השאר בחברתו של KO והשיחה עימו ועם אנשים אחרים סבבה סביב תוכניותיהם להשתתף בחילופי סטודנטים בבתי ספר שונים. ואז התחלתי לחשוב לעצמי – למה שאני לא אסע גם. בעיקרון, את הבקשה היה צריך להגיש באפריל, אבל היי, יש מקום כיוון ש- KO לא נוסע. אני ככל הנראה לא אמצא עבודה פה, אולי עדיף להעמיק את החוויה לפני שאני חוזר לארץ.

ביום שני בבוקר פניתי לגורמים המתאימים בבית ספר. האמת שלא. הבחורה שמטפלת בזה נמצאת בחופש (כמובן). אז לא פניתי לגורמים המתאימים, פניתי רמה מעליהם. הם הערימו קצת דרישות וקשיים, אבל אחרי כמה בירורים ומצגת שאני צריך להעביר מחר על למה כדאי להם לשלוח אותי, הדברים אמורים להסתדר מבחינת שני בתי הספר.

אם הכול ילך כמו שצריך מחר (מלח מים, מלח מים), אני צריך לנסות לצאת בעצמי לקרב מול השגרירות (הקרב העיקרי הוא קרב של זמנים, בהתחשב שב- 8 לדצמבר אני נוסע לשלושה שבועות להודו וסינגפור). אבל, אנחנו אופטימיים ומקווים שאת סמסטר אביב הקרוב, אני אבלה בניו-יורק!

תאחלו לי בהצלחה (הרבה)... ותתחילו לעדכן את הקשרים בניו-יורק!

סוף שבוע נפלא!

אלעד

קאנוינג (שיט בקאנו)

כאמור ברשומה האחרונה שלי, את סוף השבוע בילינו כשלוש מדרום לסידני באתר מחנאות. הטיול אורגן על ידי אחד מחבריי לכיתה ששכר את שירותיו של בחור מקצועי שדאג לכ צרכינו. הקים אוהלים, בישל, ניקה, הדריך את הטיול הקצר שעשינו באזור ועוד ועוד. די מרשים.
בום הראשון נסענו כשלוש שעות דרומה מסידני והגענו לאתר. בזמן שהמחנה הוקם, הלכנו לשוט מעט בקאנו כבכנה לשיט הארוך יותר של אחה"צ. חזרנו לארוחת צהריים. בינתיים התחלנו לשים לב שאנחנו ממש נמצאים בשמורת טבע. Wallabies, Wombats, טווסים ושאר ציפורים מסתובבים בשמורה אדישים לנוכחות האנושית.
אחר הצהריים בילינו על הנהר. קיווינו למשהו מהיר יותר, אבל היה בהחלט נחמד ומזג האוויר היה נהדר. חזרנו לארוחת ערב על האש ושיחות מסביב למדורה מגובות באכילת מרשמלו ובשתיית בירה ומשקאות משכרים אחרים.
את הלילה בילינו (ישנו זה פועל חזק מידי) באוהלים. למרות שהיה אוהל ושק שינה, התנאים היו... איך נאמר זאת, קשים... תוסיפו לזה נחירות מאוהלים אחרים וגם מתוך האוהל שלי בתוספת הקולות של ממלכת החיות שמסביבנו, וקשה לי לספור שעתיים נטו שישנתי לאורך הלילה.
ובכל זאת, קמנו שמחים ומאושרים ויצאנו לטיול רגיל באזור, לכאורה לחפש כניסה למכרה זהב נטוש. לאחר שהלכנו קצת לאיבוד בדרכים, מצאנו את האזור של מכרה הזהב, אבל התברר שמדובר רק בחורים גדולים ולא ממש במכרה. חזרנו (התחיל להיות חם בשלב הזה) לארוחת צהריים וקצת מנוחה בצהריים החמימים.
המחנה פורק וחזרנו לסידני שמחים, כואבים ושזופים.
תמונות, ניתן למצוא כאן.
היה שמח. עכשיו צריך להתחיל לתכנן את האירוע הבא...
שבוע נפלא
אלעד