היום קראתי כתבה מאוד מעניינת בכלכליסט תחת הכותרת: "כך נפלו נערי האוצר". ציטוט קטן שהעלה לי בי תמיהות לגבי ההבנה שלי את מערכות השלטון (שאני מפקפק בקיומה רוב הזמן):
תחת שטייניץ פועל מנכ"ל משרד האוצר ירום אריאב, איש שכולם מודים שהוא נעים הליכות. הוא מאקרו־כלכלן מקצועי, אדם בעל יושרה וצניעות, אבל נעדר כריזמה מיוחדת. אחד שמעדיף את דרך הפשרה על פני הוויכוח המר ואינו מרבה להתבלט. מעטים יודעים, למשל, שבראש מעייניו של אריאב עומדים דווקא נושאים חברתיים, דוגמת פיתוח התעסוקה ושירותי הרווחה. בניגוד לקודמיו בתפקיד, אריאב אינו רפורמטור גדול. כמי שעומד בראש המשרד, נופלת עליו עיקר האחריות לכך שלראשונה זה שנים ארוכות נהפך תקציב המדינה לכלי שרת לתוכנית הכלכלית של ראש הממשלה, במקום להתוות את סדר יומה של הממשלה כבעבר. השינוי הזה לרעה במעמד התקציב היה שלב קריטי בהשתלטות נתניהו ואנשיו על עבודת המשרד.
אני לא מבין.
בתפיסתי המעוותת, משרד האוצר אמור להיות כלי שרת לתוכנית הכלכלית של הממשלה (לא ראש הממשלה, אבל בואו לא נהיה קטנוניים). אכן, לאורך השנים אמור להיווצר איזון עדין בין הדרג הפקידותי והדרג הפוליטי שצריך להביא לריסון של פעולות שהן פוליטיות במהותן (כלכלת בחירות וכו'). אבל באופן עקרוני, הממשלה מתווה מדיניות והדרג המקצועי אמור לבצע בהתאם למדיניות הממשלה. זה שהמצב היה הפוך (ויכול להיות שמסיבות טובות) זה החריג לדעתי.
הבעיה לדעתי היא חמורה יותר ושורשית יותר. עצם זה שיש שינויים. עצם העובדה שכוחו של משרד האוצר ודרכי העבודה של הממשלה איתו תלויים באישיות כזו או אחרת, של השר הממונה או של פקיד כזה או אחר, היא הבעיה. לא שאני נאיבי. אי אפשר להתעלם מההשפעה האישית ומהאישיות של ממלאי התפקיד. אבל הליכים תקינים, משני הצדדים, אמורים להיות חשובים ומשמעותיים יותר.
ואולי אני נאיבי אף יותר. בזה שאני סבור לממשלה אמור להיות סדר יום. שאמורה להיות לה תפיסה כלכלית מגובשת. בזה שאני חושב שהעניינים מתנהלים בצורה ישרה.
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה