photo by Paul Keleher
מיום ליום רשימת הבלוגים שאני קורא באדיקות מתרחבת. המשמעות היא כמובן שהסטנדרטים שלי עולים ושהרשימה נהיית אקסקלוסיבית יותר. משמעות נוספת היא שיחס הבלוגים העבריים ללועזיים ברשימה שלי הולך וקטן. אחד מהבלוגים העבריים שאני ממשיך לעקוב אחריו באדיקות הוא בלוג "הקפיטליסט היומי". הבלוג נותן מבט אחר על סוגיות כלכליות וכאדם שתופס את עצמו כבעל משנה קפיטליסטית, נקודת ההשקפה הזאת מעניינת אותי במיוחד, למרות שבחלק גדול מהפעמים, אני מוצא אותה קיצונית ואת דרך ביטוי הרעיונות בבלוג אגרסיבי קמעה.
אתמול קראתי את הרשומה האחרונה שפורסמה בבלוג תחת הכותרת המבטיחה: "פרופגנדה וחוקים רעים: מה שלא עבד באיראן, לא יעבוד בישראל". אם הצלחתי להבין את התיאוריה הבסיסית שעומד מאחורי הרשומה זה הולך בערך ככה: הניסיונות האחרונים של רשות המיסים לנהל מלחמת תודעה נגד המתחמקים ממיסים (פרופגנדה) היא בעייתית. אם רוצים לשנות את מדיניות תשלום המיסים ולגרום ליותר אנשים לשלם מיסים (החוק הרע), צריך לדאוג לשינוי השימוש במיסים הנגבים בצורה יעילה יותר.
שני ציטוטים, שלטעמי מייצגים את הרעיון הזה:
אתמול קראתי את הרשומה האחרונה שפורסמה בבלוג תחת הכותרת המבטיחה: "פרופגנדה וחוקים רעים: מה שלא עבד באיראן, לא יעבוד בישראל". אם הצלחתי להבין את התיאוריה הבסיסית שעומד מאחורי הרשומה זה הולך בערך ככה: הניסיונות האחרונים של רשות המיסים לנהל מלחמת תודעה נגד המתחמקים ממיסים (פרופגנדה) היא בעייתית. אם רוצים לשנות את מדיניות תשלום המיסים ולגרום ליותר אנשים לשלם מיסים (החוק הרע), צריך לדאוג לשינוי השימוש במיסים הנגבים בצורה יעילה יותר.
שני ציטוטים, שלטעמי מייצגים את הרעיון הזה:
"תפקידה של בירוקרטיה לאכוף חוקים, ותפקידם של מחוקקים במדינה דמוקרטית להתאים את החוקים לנורמות המצויות בחברה. חוקים טובים הולמים ערכים ותפיסות המצויים בציבור; חוקים רעים מבקשים לאכוף ציות לנורמות שאינן זוכות להסכמה רחבה, ובכך גורמים למירמור ומקטינים את הלגיטימיות לה זוכה המדינה. כשבמערכת הפוליטית הדמוקרטית מחוקקים רעים מאבדים בה את אמון הציבור ומוחלפים באחרים".
"פרופוגנדה טובה לא יכולה לסייע לחוקים רעים. אם גובי המיסים רוצים לזכות בלגיטימציה רבה יותר הם צריכים לנהל את מלחמתם לא על גלי האתר, אלא במסדרונות השלטון. אם יגבו פחות ויתימרו לפחות, אם ידרשו להוביל שינוי ביעדים אליהם זורמים הכספים הנגבים, ולא בתודעת האזרחים, יוכלו להביא שינוי אמיתי. ישראל היא אמנם לא איראן נסרדישי; אבל מה שלא עובד שם, לא יעבוד גם פה."
הטיעון הבסיסי נשען לדעתי על מספר הנחות בסיסיות שאני מתקשה לקבל:
ההנחה הראשונית היא שאם חוק אינו לגיטימי בעיני הציבור, יש לציבור לגיטימיות להתעלם ממנו – אינני יודע על מה מבוססת הנחה זו, אבל לתפיסתי, בניגוד לדעת הכותב, דמוקרטיה משמעותה ציות לחוקים למרות שאתה לא מסכים איתם. היכולת שלך הדמוקרטיה, היא בדרכי השפעה לגיטימיות לשנות את החוק. כל עוד החוק הוא חוק, השאלה האם הוא לגיטימי או לא, אינה רלוונטית (למעט מספר מקרים חריגים שאינם לעניינו). ברמה הערכית המסר שעולה מהרשומה מטריד אותי – הפרת חוק היא לגיטימית. ההשלכות של זה, מעבר למערכת המיסים הן מפחידות (ראו הערה 6 בלינק). מישהו אמר תיאוריית החלונות השבורים?
הנחה נוספת היא שהכסף שנגבה מהציבור אינו משמש למטרות שהציבור רואה אותן כראויות. גם אם ברמה האישית אני מסכים עם הטיעון הזה, אני לא רואה איך אפשר לבסס עליו קריאה לחוסר ציות לחוק, משום שזה נשען על ההנחה הראשונה שלדעתי הינה שגויה. אבל יותר מכך, דמוקרטיה, מעצם טבעה ודרך פעילותה, היא מיצוע של אינטרסים. אני בטוח שדעותיי לגבי הקצאת המשאבים שונות מדעותיהם של אחרים. מכך, יוצאות שתי מסקנות: אחת, אני לא בטוח שבכלל ניתן להגיע להסכמה לגבי חוקים שכולם יסכימו עליהם (בעיקר בנושאים חלוקתיים כמו מיסים). האם זה אומר שאף פעם לא נשלם מיסים. זה אבסורד כמובן. המסקנה השנייה היא שלעיתים החוק נגדי ולעיתים הוא לטובתי. כפי שאני רוצה שאחרים יכבדו אותו שהוא לטובתי, עליי לדאוג לפעול גם במקרה ההפוך. במילים אחרות, זו אותה מסקנה מלמעלה – הלגיטימיות של החוק בעיניי, אינה המבחן לציות. עצם קיומו של החוק הוא המבחן.
שלא תבינו לא נכון, אין לי ספק שיש חוסר יעילות וחוסר היגיון בהקצאת המשאבים, ואין לי ספק שחלקים גדולים מהמערכת, לצערי, מושחתים. יכול מאוד להיות שהרצון לשלם מיסים יעלה אם השימוש יהיה יעיל יותר ותהיה פחות שחיתות (למרות שאינני בטוח בכך). אבל התרופה לבעיות הקצאת המשאבים והשחיתות צריכה להיות בשינוי בדרכים דמוקרטיות ולא בהתעלמות ו/או הפרה של החוק. התרופה לכך צריכה להיות בהתגייסות של אנשים מוכשרים למערכת הציבורית ובניקוי האורוות. צעדים אלו, אם יקרו או לא, אינם תנאים מוקדמים לקיום הוראות החוק על ידי כלל האזרחים. העמידה בחוק על ידי אזרחים היא תנאי מקדמי בלתי יעבור.
לבסוף, הקריאה להתעלמות מהחוק היא בעייתית בגלל ההשלכות החלוקתיות שיש לה. אם נתעלם מהשאלה אם אנחנו מסכימים למערכת החלוקתית שהחוק קובע כרגע, הוא מבוסס על ההנחה שכולם משלמים. אם אני בוחר שלא לשלם, אני מטיל עלויות גבוהות יותר על כולם. אני לא ידוע כאוהד גדול של ביבי נתניהו, אבל אני זוכר דבר אחד שהוא אמר באחת ההרצאות שלו בהם נכחתי בימים כסטודנט בבינתחומי. פחות חוקים, יותר אכיפה. פחות מיסים, יותר אכיפה. השתתפות של כולם משמעותה הורדה משותפת בנטל לכולם.
אלעד
ההנחה הראשונית היא שאם חוק אינו לגיטימי בעיני הציבור, יש לציבור לגיטימיות להתעלם ממנו – אינני יודע על מה מבוססת הנחה זו, אבל לתפיסתי, בניגוד לדעת הכותב, דמוקרטיה משמעותה ציות לחוקים למרות שאתה לא מסכים איתם. היכולת שלך הדמוקרטיה, היא בדרכי השפעה לגיטימיות לשנות את החוק. כל עוד החוק הוא חוק, השאלה האם הוא לגיטימי או לא, אינה רלוונטית (למעט מספר מקרים חריגים שאינם לעניינו). ברמה הערכית המסר שעולה מהרשומה מטריד אותי – הפרת חוק היא לגיטימית. ההשלכות של זה, מעבר למערכת המיסים הן מפחידות (ראו הערה 6 בלינק). מישהו אמר תיאוריית החלונות השבורים?
הנחה נוספת היא שהכסף שנגבה מהציבור אינו משמש למטרות שהציבור רואה אותן כראויות. גם אם ברמה האישית אני מסכים עם הטיעון הזה, אני לא רואה איך אפשר לבסס עליו קריאה לחוסר ציות לחוק, משום שזה נשען על ההנחה הראשונה שלדעתי הינה שגויה. אבל יותר מכך, דמוקרטיה, מעצם טבעה ודרך פעילותה, היא מיצוע של אינטרסים. אני בטוח שדעותיי לגבי הקצאת המשאבים שונות מדעותיהם של אחרים. מכך, יוצאות שתי מסקנות: אחת, אני לא בטוח שבכלל ניתן להגיע להסכמה לגבי חוקים שכולם יסכימו עליהם (בעיקר בנושאים חלוקתיים כמו מיסים). האם זה אומר שאף פעם לא נשלם מיסים. זה אבסורד כמובן. המסקנה השנייה היא שלעיתים החוק נגדי ולעיתים הוא לטובתי. כפי שאני רוצה שאחרים יכבדו אותו שהוא לטובתי, עליי לדאוג לפעול גם במקרה ההפוך. במילים אחרות, זו אותה מסקנה מלמעלה – הלגיטימיות של החוק בעיניי, אינה המבחן לציות. עצם קיומו של החוק הוא המבחן.
שלא תבינו לא נכון, אין לי ספק שיש חוסר יעילות וחוסר היגיון בהקצאת המשאבים, ואין לי ספק שחלקים גדולים מהמערכת, לצערי, מושחתים. יכול מאוד להיות שהרצון לשלם מיסים יעלה אם השימוש יהיה יעיל יותר ותהיה פחות שחיתות (למרות שאינני בטוח בכך). אבל התרופה לבעיות הקצאת המשאבים והשחיתות צריכה להיות בשינוי בדרכים דמוקרטיות ולא בהתעלמות ו/או הפרה של החוק. התרופה לכך צריכה להיות בהתגייסות של אנשים מוכשרים למערכת הציבורית ובניקוי האורוות. צעדים אלו, אם יקרו או לא, אינם תנאים מוקדמים לקיום הוראות החוק על ידי כלל האזרחים. העמידה בחוק על ידי אזרחים היא תנאי מקדמי בלתי יעבור.
לבסוף, הקריאה להתעלמות מהחוק היא בעייתית בגלל ההשלכות החלוקתיות שיש לה. אם נתעלם מהשאלה אם אנחנו מסכימים למערכת החלוקתית שהחוק קובע כרגע, הוא מבוסס על ההנחה שכולם משלמים. אם אני בוחר שלא לשלם, אני מטיל עלויות גבוהות יותר על כולם. אני לא ידוע כאוהד גדול של ביבי נתניהו, אבל אני זוכר דבר אחד שהוא אמר באחת ההרצאות שלו בהם נכחתי בימים כסטודנט בבינתחומי. פחות חוקים, יותר אכיפה. פחות מיסים, יותר אכיפה. השתתפות של כולם משמעותה הורדה משותפת בנטל לכולם.
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה