מכוניות, עסקים ובחירות אישיות

Photo by PinkMoose

אתמול היה לי את העונג למכור את המכונית שלי. עונג מפוקפק צריך לומר. יש מצבים בחיים, שבהם אתה מרגיש, שאתה לא במקום שלך. שכל מה שאתה רוצה שזה רק יגמר. שאתה יודע שאין לך באמת ברירה להיות שם ושצריך רק לנשום עמוק ולגמור את זה. מו"מ על מכירת מכונית זה אחד המקרים האלה. האמת גם לעמוד במוסך, אבל זה עניין לפוסט אחר.
השבוע קראתי (וגם ראיתי, זה מגיע עם DVD עם סרט מגניב של 20 דקות) את הספר של מרקוס בקינגהם "the truth about you". בקינגהם הוא אחד מהכותבים האהובים עליי והוא כותב רבות על מציאת החוזקות שלך והתמקדות בהן והתעלמות מהחולשות שלך. בספר הוא מדבר על כך שצריך לשבור את ההנחה התמידית שהחוזקות שלנו זה מה שאנחנו טובים בו. הרבה פעמים יש אנשים שהם טובים מאוד במשהו, אבל הם שונאים לעשות אותו. לדעתו (ואני מציג את זה קצת בפשטנות), החוזקות שלנו זה מה שאנחנו מרגישים טוב לפני, תוך כדי ואחרי שאנחנו עושים אותו. החולשות שלנו זה מה שאנחנו מרגישים נורא לפניו, תוך כדי ואחריו. לפי זה, הסיטואציה שבה עמדתי אתמול בזמן המו"מ על המכונית, הוא ללא ספק, חולשה שלי.
וזה נכון. אני חושב שהבעיה שלי עם קריירה של עו"ד הייתה, לא שהעבודה עצמה הייתה כל כך גרועה. גם לא שאני הייתי גרוע בה. אלא שזה העמיד אותי במצבים שהבליטו את החולשות שלי. אחד מהם, הוא עמדת המו"מ. בסופו של דבר, עבודה של עו"ד (כמעט מכל הסוגים) היא סוג של מו"מ. אני לא טוב בסיטואציות הללו. אני מוותר. אין לי את כושר ההתמקחות. אני מרגיש לא נעים. אני תמיד מחפש את הפשרה גם על חשבון הפסד שלי. זה האופי שלי. זה לא שאני לא יכול להגיע לתוצאות סבירות. יכול להיות שכן. אבל אני מרגיש זוועה בזמן שאני עושה את זה. אני מרגיש לא עצמי.
בדיעבד, בתקופה שלפני שידעתי על הנסיעה ללימודים באוסטרליה, שקלתי כמה עבודות, שבחלק מהם היה מרכיב רציני של מו"מ מסוג כזה או אחר. אני שמח שבסוף הן לא יצאו לפועל. החודשים האחרונים נתנו לי זמן לחשוב. אני חושב שאסור לי להיכנס שוב לתפקיד שבו המו"מ, המכירות וההתמקחות, הן חלק מהותי מהתפקיד. אני שוב ארגיש רע. אני עוד לא סגור מה המשמעות המעשית של זה. אבל לפחות יש לי כיוון מה לא. גם זה משהו.


אלעד