חג סוכות

קודם כל חג שמח לכולם.

אני חושב שיש חגים שהם הרבה יותר משמעותיים כילדים. סוכות זה אחד מהם. אני זוכר כילד, חיכיתי לסוכות. הרעיון של לקחת את ארוחת הערב, ולרדת לאכול אותה בסוכה, שהרב שגר בבנין שלנו בנה כל שנה, קסם לי מאוד. אפילו בצבא, הסוכה תמיד הייתה שם וגם אם לא אכלנו שם כל יום, הייתה אווירה כזו.

אני לא מרגיש את האווירה הזאת עכשיו כאדם בוגר. חבל לי. בבניין שלי אף אחד לא הקים סוכה. יש כמה סוכות כאן בשכונה מסביב. אבל לא נוח לי לגשת לשם. זה מרגיש לי מוזר. וזה עצוב לי מאוד. הרי הרעיון של סוכות הוא בין השאר לארח אורחים...

ככל שעוברות השנים אני יודע פחות ופחות על החגים ועל המסורת שמלווה אותם. החגים הפכו לתירוץ לחופש מהעבודה, לתקופה שאפשר לנסוע לחו"ל או לנוח. לא שזה לא חשוב. ללא ספק, זה חלק מהמטרה של חגים. בכל זאת, החלק המסורתי חסר לי. זה לא שיש לי צורך בתפילות או באיזה הרצאה של רב שמנסה להסביר לי דברים שאין להם שום קשר למציאות. אבל עדיין, הסבר, כלשהו, לרעיון של המסורת, למה החג הזה מסמל ולדרך שבה זה מתקשר ליום יום שלנו כאן במדינת ישראל. אני משווע לקשר כלשהו, להסבר כלשהו, להגדרה העצמית שלי כיהודי.

בצורה אבסורדית, יש לי הרגשה שדווקא הנסיעה הקרובה, עלולה לקרב אותי לחגיגת החגים כמו שצריך. משום מה יש לי הרגשה שאת החגים הקרובים, אראה בתוך קהילה יהודית בארץ זרה. בצורה כזו או אחרת, אני מניח ששם יהיה לי יותר נוח להתחבר לזה. מוזר, לא? אני זוכר שכשהייתי שליח של הצופים במחנה בארה"ב (על אף שמדובר במחנה רפורמי), התחברתי מאוד לסיפורים של הדת ולכמה מהמסרים שניסו להעביר במחנה. דווקא בישראל, מדינת היהודים, אני מתרחק מכך.

אבל שלא תחשבו שאני פסיבי לחלוטין. אומנם כרגע, הפעילות האקטיבית שלי מתמצת בחשיבה על הנושא, אבל יש לי תוכניות גרנדיוזיות. שאני אדע מהן, אולי אחליט לחשוף אותן... :)

חג שמח

אלעד