יהונתן קלינגר מתאר בפוסט בבלוג שלו פסק דין שניתן על ידי בית משפט לתביעות קטנות. בגדול, עובדות פסק הדין הן כאלה: אבי רועי דוביצקי תבע את ליאב שפירא. שפירא הוא מנהל אתר הכרויות. פלוני שלא ניתן לזהותו פתח כרטיס תחת השם "חתיך38″ באתר והוסיף את פרטיו של דוביצקי כמי שמעוניין להכיר קטינות ולספק שירותי מין. דוביצקי פנה לשפירא וביקש את הסרת התוכן, שפירא הסיר. לאחר ששפירא הסיר את התוכן, תבע דוביצקי את שפירא על לשון הרע. בית המשפט קיבל את תביעתו ופסק כי הנתבע ישלם 400 ₪ קנס.
את הניתוח המשפטי המלא וההסבר מדוע ההחלטה הזאת אינה נכונה משפטית אני משאיר ליהונתן שעושה עבודה טובה ממני (למרות שאני חושב שאפשר לתת הסברים נוספים, אבל הם כל כך ברורים שברור לי שכבר נגמר לו הכוח לנסות להסביר לבית המשפט דברים שהם ברורים מעליהם).
אני לעומתו לא מתרגש יותר מידי מההשלכה הרוחבית שיש לפסיקה של בית משפט לתביעות קטנות (אם כי אין לזלזל בכך). מה שמטריד אותי הוא שהמקרה הזה מלמד לדעתי כי מדובר בהחלטה שיפוטית שנעשית באמצעות כלים משפטיים קונבנציונליים על נושא שהוא טכנולוגי ולכן מייצג קבוצת כללים אחרת וחדשה. בתי המשפט בישראל בכלל ובתי משפט שלום בפרט לא בנויים להתמודדות עם מקרים כאלה. ההבנה של השופטים במושגים הטכנולוגיים היא מוגבלת ביותר (בדרך כלל, ואני יודע שאני עושה כאן הכללה). השימוש בנוסח Hand לבדיקת הרשלנות, ההתייחסות ללשון הרע שמפורסם באתר היכרויות כאילו היה לשון הרע שפורסם בעיתון (רעיונית לפחות – זה לא נעשה באופן מפורש, אבל זו ההרגשה שמתקבלת) ועוד. כל אלה מטרידים אותי יותר מאשר התוצאה הספציפית של הפסיקה הספציפית. רשת האינטרנט בכלל והתפתחויות האחרונות בתוכן גולשים (מה שנקרא בגדול Web 2.0) שינו את כללי המשחק (ראו למשל את הקטע הזה). אי אפשר לבדוק את האירועים באינטרנט ולהטיל אחריות בגינם באותה דרך כמו שנעשתה עד היום בעולם "הרגיל". חלק מהנוסחאות הקיימות, שטובות לבדוק סטנדרטיים של רשלנות בסיטואציות אנושיות רגילות, לא יכולות להתמודד עם הסיבוך של רשתות חברתיות. הבעיה היא, שבאמצעות שימוש בכלים ישנים, שלכאורה מגנים על אינטרסים ראויים, אנחנו עוצרים משפטית את ההתפתחות הטכנולוגית.
ומעבר לשאלות הטכנולוגו-משפטיות – אני רוצה להוסיף אמירה קצת פשטנית. פסק הדין הזה מייצג גישה פסולה לדעתי של הרחבת האחריות למעשים רשלניים לגורמים סביבתיים. עם כל הכבוד, מי שאחראי כאן הוא מי שפרסם את לשון הרע. בעל האתר אינו צריך להיות אחראי לשימוש לרעה ולהתנהגות בזויה של אדם שלא פגש מעולם. יש נטייה של בתי המשפט להגזים באחריות של הגורמים הסביבתיים ולא להתייחס מספיק לאחריות של הגורם המרכזי בכל פרשה. ראוי לייחס קצת יותר חשיבות לאחריות עצמית של אנשים ולהפסיק לדרוש מאחרים שיהיו אחראיים למעשיהם של אחרים. קודם שיתרכזו בעצמם.
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה