חינוך ליצירתיות

אתמול ראיתי את ההרצאה המרתקת הזאת של קן רובינסון בנושא עתיד החינוך. אם יש לכם 20 דקות פניות, שבו לראות הרצאה מצחיקה ומרתקת:

המסר הבסיסי של רובינסון הוא שמערכת החינוך של העולם כיום בנויה כך שהיא מעקרת את היצירתיות הטבעית של הילדים. לדעתו, הדבר נובע מכך שהמערכות נבנו עם המהפכה התעשייתית ונוצרו כדי לספק את האנשים להם נזקקו המערכות שהתפתחו אז. הוא טוען, שלמעשה, היום, זה נראה כאילו מערכת החינוך כמעט כל העולם, בנויה, כך שהמטרה שלה היא לייצר אקדמאיים. ההצלחה נמדדת על ידי בחירת התשובה הנכונה. ברגע שאנחנו דורשים מילדים לבחור בתשובה הנכונה ולא נותנים להם מרחב לטעויות, אנחנו הורגים את היצירתיות שלהם, בגלל שמשמעותה של יצירתיות היא הרבה פעמים פשוט לטעות.
הוא טוען שאינטליגנציה אנושית היא רחבה הרבה יותר מאשר המודל האקדמאי, באשר היא מגוונת ובאה לידי ביטוי בכל מיני דרכים. לדעתו, אם אנחנו רוצים להכין את הילדים שלנו לעתיד, שאין לנו שום מושג איך הוא יראה, כי אף אחד לא יכול לצפות מה יהיה בעוד 5 שנים, שלא לדבר על מה יהיה בעוד 30 או 40 שנה, אנחנו חייבים לעודד יצירתיות כחלק ממערכת החינוך כי זה מה שנדרש בעולם המודרני. איך זה יכול להיות, הוא שואל, שכל מערכות החינוך בעולם, בנויות בערך אותו דבר – מתמטיקה במקום הראשון, מתחת לזה שפות, אחר כך מדעים ואז אומנויות, כאשר גם בתוכם יש בדרך כלל את אותו מדרג. למה, הוא שואל, אף מערכת חינוך בעולם לא מקדישה אותו זמן לימודי דרמה או ריקוד כמו שהיא מקדישה למתמטיקה, קרי, על בסיס יום יומי. האם אלו מיומנויות פחות חשובות?

אפשר להסכים או לא להסכים עם הרעיונות והטענות, אך הן בטוח מרתקות ומוצגות בדרך ברורה ומשעשעת. כמה ציטוטים לסיום:

Creativity is just as important as literacy in education and it should be treated as such.

If you are not prepared to be wrong, you will never come up with anything original.

We get educated out of creativity.

Creativity, which I define, as the process of having original ideas that have value, more often than not, comes about through the interaction of different disciplinary ways of seeing things.

תבלו

אלעד