עוד מחשבות על אוריינות פיננסית וחינוך

1. לפני כמה ימים כתבתי כאן על אוריינות פיננסית ועל כמה היא חסרה במדינת ישראל. אתמול, יצא לי לאכול ארוחת צהריים עם שניים מחבריי הטובים, ששניהם עובדים בתחום ההשקעות. השיחה נסבה על הדרך שבה עובדי בתי השקעות ישראלים לעומת השקעות בחו"ל ועל נושאים כלכליים שונים. אני, שמאש הצטרפתי לארוחה כגלגל שלישי, שימשתי בעיקר כצופה מן הצד. מה ששמחתי לגלות היה, שהבנתי את רוב השיחה. מלבד כמה מושגים מקצועיים ספציפיים באנגלית, שגם אותם הצלחתי פחות או יותר לנחש, כל המושגים היו ברורים לי. הדבר גרם לי להבין כמה התקדמות הייתה לי באוריינות הפיננסית והכלכלית האישית שלי. אני חושב שלפני שנתיים אם שלוש, לא הייתי מבין מילה מהשיחה. עכשיו אני מסוגל אפילו להשתתף בה ולתרום הערות מידי פעם.
2. היום התפרסמו נתונים על מחקר השוואתיים של מדינות ה- OECD בנושא החינוך ובצורה לא מפתיעה, ישראל מדורגת מאוד נמוך. נושא החינוך, הוא נושא שאני מרגיש הוא קרוב לליבי ואני חוכך בדעתי איך אני אפעל בהקשר לזה יום אחד. בינתיים אני רק מסתכל על הנתונים ונהיה עצוב. עם או בלי קשר, בימים אלו אני קורא ספר בשם "רדיקלית אז רדיקלית עכשיו" של יונתן זקס שמדבר, בין השאר על מה זה להיות יהודי. עוד לא התקדמתי הרבה, הוא מאוד מעניין. בכל מקרה, היום קראתי קטע שבמסגרתו המחבר טוען שההבדל בין העמים הגדולים של העולם הישן לעם היהודי, היה שהעמים הגדולים, בעיקר הוא מדבר על מצרים, חשבו שהם יוכלו ליצור חיי נצל על ידי בניית מבנים גדולים שישארו אחריהם (ובמובן מסויים הם צודקים). אבל למעשה, התרבות והעם המצרי או הרומאי או האתונאי או כל דוגמא אחרת שתקחו, לא שרדו. לעומת זאת, כאשר עם ישראל יוצא ממצרים, תחת לדבר על גודל ההישג, על חשיבות החופש או על הארץ המובטחת, הדבר הראשון שמשה מדבר עליו בנאום שהוא נושא לעם, זה החינוך... תמיד תדאגו ללמד את בניכם למה יצאנו ממצרים. למעשה, ההישג הגדול של העם היהודי, העובדה שבגלל הוא שרד, זה החינוך. שאתה קורא את הדברים הללו, לא משנה אם אתה מסכים או מתחבר לתפיסה היהודית או הדתית, יש לך צביטה בלב לאור הנתונים המתדרדרים של החינוך בישראל.
   דרך אגב, שתי הערות:
   בהתחלה חשבתי שההשוואה הדולרית של המשכורות לא נכונה, בגלל שהיא לא לוקחת בחשבון את עלות המחייה. הבנתי מחדשות 10, שמדובר למעשה בחישוב משוקלל.
   בקוריאה, ובעוד כמה מדינות שעד כמה שידוע לי יש בהם מערכת חינוך מצוינת, שעות ההוראה בבתי הספר קטנות הרבה יותר (מבלי להתייחס למספר התלמידים בכל כיתה). האם יכול להיות שההבדל טמון, כמו שאומר אחד הטוקבקיסטים, במה שקורה בבית. האם החינוך בבית, לשקידה, לעשיית שיעורים וללימוד גם מחוץ לבית ספר הרשמי, הוא החשוב באמת. נקודה למחשבה.

אלעד