אני מודה ומתוודה. אני לא מבין בכדורגל כלום. אני כנראה גם בין היחידים שהעדיפו ביום שבת לראות את נבחרת הכדורסל ולא נבחרת הכדורגל (לא שזה היה מראה משמח יותר בסופו של דבר). אין במה שאני הולך לכתוב כאן כדי להביע דעה, כזו או אחרת, על הפן המקצועי של המשחק של נבחרת ישראל בכדורגל. אבל אם כל הכבוד, אני חושב שהעליהום התקשורתי על דרור קשטן מוגזם.
לא מדובר במאמן שהתחיל לאמן אתמול. מדובר במאמן עם קבלות. מאמן עם שיטה שכבר הגיע לכמה הישגים בחייו. השפיטה המהירה, הקביעות המוחלטות והיהירות שבה שופטים אותו מרגיזה אותי. לא שאי אפשר להעביר ביקורת. אפשר. וצריך. אבל יש דרך לעשות כל דבר. אם לא מסכימים עם הגישה המקצועית, עם ההרכב או עם המערך, צריך להגיד זאת. אבל לתקוף ברמה האישית, זה כבר לא במקום.
אתמול, בחדשות ערוץ 10, שזה לא בדיוק מהדורת הספורט המרכזית, אבל בכל זאת, שידרו כתבה על קשטן ועל הדברים שהוא אמר אחרי המשחק. ברגע התנגן לו השיר "Dreams…". אני הרגשתי מושפל.
בכל זאת, משהו גרם לי להרגיש גאווה. כולם מתייחסים למה שקשטן אמר על השחקנים כחלומות באספמיה. אני חושב שזה הפגנה מאוד מעניינת של מנהיגות ואמון. קשטן מבין שמה שהשחקנים צריכים, לפחות ברמה התקשורת זה תמיכה. הם צריכים ביקורת חיובית. הם צריכים הארה של החלקים הטובים של מה שהם עשו. הם כולם יודעים שהם שיחקו לא טוב. מה שרע ברור להם. כרגע, הם זקוקים יותר מכל לתמיכה מוראלית. הוא, דווקא מנסה להאיר את החלקים הטובים, הנחישות, ההקרבה, החלקים במשחק שלדעתו כן היו טובים. הוא תומך בשחקנים ומכבד אותם. אני חושב שזה ראוי להערכה. הרבה פעמים יש נטייה לזלזל בקושי של שחקנים, גם כאלה שמקבלים מיליוני שקלים, לתפקד. אני חושב שצריך לתת להם יותר כבוד כספורטאים וכאנשים.
לא מדובר במאמן שהתחיל לאמן אתמול. מדובר במאמן עם קבלות. מאמן עם שיטה שכבר הגיע לכמה הישגים בחייו. השפיטה המהירה, הקביעות המוחלטות והיהירות שבה שופטים אותו מרגיזה אותי. לא שאי אפשר להעביר ביקורת. אפשר. וצריך. אבל יש דרך לעשות כל דבר. אם לא מסכימים עם הגישה המקצועית, עם ההרכב או עם המערך, צריך להגיד זאת. אבל לתקוף ברמה האישית, זה כבר לא במקום.
אתמול, בחדשות ערוץ 10, שזה לא בדיוק מהדורת הספורט המרכזית, אבל בכל זאת, שידרו כתבה על קשטן ועל הדברים שהוא אמר אחרי המשחק. ברגע התנגן לו השיר "Dreams…". אני הרגשתי מושפל.
בכל זאת, משהו גרם לי להרגיש גאווה. כולם מתייחסים למה שקשטן אמר על השחקנים כחלומות באספמיה. אני חושב שזה הפגנה מאוד מעניינת של מנהיגות ואמון. קשטן מבין שמה שהשחקנים צריכים, לפחות ברמה התקשורת זה תמיכה. הם צריכים ביקורת חיובית. הם צריכים הארה של החלקים הטובים של מה שהם עשו. הם כולם יודעים שהם שיחקו לא טוב. מה שרע ברור להם. כרגע, הם זקוקים יותר מכל לתמיכה מוראלית. הוא, דווקא מנסה להאיר את החלקים הטובים, הנחישות, ההקרבה, החלקים במשחק שלדעתו כן היו טובים. הוא תומך בשחקנים ומכבד אותם. אני חושב שזה ראוי להערכה. הרבה פעמים יש נטייה לזלזל בקושי של שחקנים, גם כאלה שמקבלים מיליוני שקלים, לתפקד. אני חושב שצריך לתת להם יותר כבוד כספורטאים וכאנשים.
אם תחשבו על זה מכיוון שונה קצת, קשטן הלך ושכב על הגדר בשבילם. הוא משך את כל האש אליו. יש בזה משהו שראוי להערצה אם מסתכלים עליו כמוביל צוות.
מצד שני, אולי קשטן מבין משהו שאנחנו לא מוכנים להודות בו. זה מה שהשחקנים שלנו מסוגלים לתת. זו הכי הרבה שאפשר להוציא מהנבחרת. כל מה שצריך לדרוש מהם זה שיעשו כל מה שהם יכולים. אם הם עשו את זה ולא עמדו במשימה, אין מה "לרדת" עליהם. אם כל הקבוצות הישראליות לא מצליחות לעבור שלב בגביעי אירופה, איך אנחנו מצפים שהנבחרת תעשה משהו אחר.
מצד שני, אולי קשטן מבין משהו שאנחנו לא מוכנים להודות בו. זה מה שהשחקנים שלנו מסוגלים לתת. זו הכי הרבה שאפשר להוציא מהנבחרת. כל מה שצריך לדרוש מהם זה שיעשו כל מה שהם יכולים. אם הם עשו את זה ולא עמדו במשימה, אין מה "לרדת" עליהם. אם כל הקבוצות הישראליות לא מצליחות לעבור שלב בגביעי אירופה, איך אנחנו מצפים שהנבחרת תעשה משהו אחר.
אל - אל ישראל - גם בכדורגל וגם בכדורסל
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה