שעה של הנאה צרופה

אני לא יודע למה, אבל אני מאוד אוהב מחזות זמר. אולי זה בגלל יכולות השירה והמשחק המוגבלות שלי, אבל כאשר אני צופה באנשים שעושים את שתי הפעולות בבת אחת, אני מקנא. אבל קנאה טובה, כזאת שמהולה בהתפעלות והנאה. אולי פשוט יש לי טעם רע או שאני לא ביקורתי מספיק בהקשרים האלה. אבל עוד לא יצא לי להיות במחזמר שממש לא נהניתי ממנו. אולי זו הסיבה שאני בערך הצופה היחיד שממש נהנה מכמה פרקים (טוב, לא מכולם) של התוכנית גריז.

על הרקע הזה, רציתי לספר לכם על המופע ברודווי פינת פרישמן שהיה לי העונג ללכת אליו אתמול. למי שיש שעה פנויה והוא מרגיש רגשות, לפחות דומים לשלי, כלפי שירה ומשחק, אסור לוותר על המופע הנהדר הזה. שעה של כיף צרוף. המופע הוא מופע של ששה שחקנים, זמרים ורקדנים שמבצעים שורה של נאמברים ידועים מתוך מחזות זמר כמו: "תל-אביב הקטנה", "קזבלן", "שלמה המלך ושלמי הסנדלר","בוסתן ספרדי","סאלח שבתי","איי לייק מייק", "הלהקה", "בני בום", "אל תקרא לי שחור" ,"שלאגר" ,"מאמי" ,"חמש חמש" ועוד.

הביצועים מרשימים ומדוייקים, וכוללים חיקויים משעשעים של הביצועים המקוריים. המעברים בין התקופות השונות (ההופעה נעשית בצורה כרונולוגית ומלווה את התפתחות מחזות הזמר בישראל משנות ה- 50 ועד השנים האחרונות) מתובלים בהומור רב ובכישרון משחק לא מועט של ההרכב הצעיר (הילה זיתון, דניאל אפרת, דקלה הדר, יוסי טולדו בנוסף לרויטל זלצמן ושחר ישי – המוכרים לי מאותה תוכנית גריז הידועה לשמצה וגם צוחקים על עצמם בהקשר הזה ונותנים פה הופעה העולה בהרבה על הופעתם שם).

את ההופעה מלווה שעון גדול שמונה את השעה והשחקנים מתייחסים אליו מפעם לפעם. כל מבט בשעון גרם לי לצער שכל כך הרבה זמן עבר מבלי שהרגשתי ושקרב הרגע שבו המופע המענג יסתיים. בקיצור, מופע חובה. ולא רק אני חושב ככה.

תבלו

אלעד