אתמול עשיתי משהו שאני מאוד אוהב לעשות. הורדתי את ממוצע הגיל באולם תיאטרון.
הלכתי לראות את ההצגה "איש הגשם". לצערי, אינני הולך להצגות בתדירות שהייתי רוצה (רק באשמתי...). אז כל מאורע כזה הוא משמח במיוחד עבורי. אין מה לעשות, יש משהו בעובדה שההתרחשות בפניך היא בשידור חי. לא השידור החי של הריאלטי, אלא שידור חי אחר, ובצורה אבסורדית, אמיתי יותר.
אני מניח שאת הסיפור הכללי של ההצגה שמבוססת על הסרט הידוע בכיכובם של טום קרוז ודסטין הופמן רוב האנשים מכירים. היה מאוד מעניין לראות את המעבר של סרט הקולנוע לבימת התיאטרון, מעבר שהוא בכלל לא קל, אבל נעשה במקרה הזה בחן.
אני אחד שאוהב לקרוא ביקורות על סרטים והצגות דווקא אחרי שראיתי אותם ולא לפני. יש משהו הרבה יותר חזק בזה שאתה יודע מה קורה בסרט או בהצגה ויכול להסכים או לא עם המבקר. כאשר אתה קורא ביקורת לפני, אתה פשוט צריך להאמין למבקר. שאתה קורא אחרי, אתה חופשי מההסתמכות הזו ויכול להתווכח עם הקביעות שלו (לפחות בראש).
אז בזמן כתיבת שורות פוסט זה, עשיתי חיפוש קצר ומצאתי את הביקורת הזאת על ההצגה. לשמחתי, גם הפעם, דעתי הייתה שונה. הביקורת משבחת את ההצגה ואת המשחק של שני השחקנים המרכזיים, ליאור אשכנזי, שתפס את תפקידו של טום קרוז בגילום דמותו של צ'רלי בביט ואת ששון גבאי שנכנס לתפקיד המאתגר שמגלם דסטין הופמן – ריימונד בביט. אני מסכים שההצגה טובה ואני גם מסכים עם התשבחות שמקבל גבאי (ותיכף ארחיב), אבל אני ממש לא מסכים עם הקביעה שהמשחק של אשכנזי איכותי ומצליח להעביר את הדמות.
אולי זה בגלל שבעוונותי, הייתי מכור לשיר שלנו, ומאז תפקידו של אשכנזי כרמטכ"ל ההזוי ביותר, יש לי בעיה לראות אותו בתפקידים אחרים. אבל אני בדרך כלל מחבב את אשכנזי ובסך הכל אני חושב שבקולנוע ובטלוויזיה הוא עושה עבודה יפה. יש כמה דמויות שלו בכפיות שקוראות אותי מצחוק. אבל ההופעה שלו באיש הגשם מאולצת, מוגזמת ולא חדהמספיק. הוא משתמש יותר מידי בקול, בצורה תיאטרלית (שאירונית, זה לא דבר טוב בתיאטרון) ופחות מידי בגוף במימוקות של הפנים. ההופעה שלו לא שכנעה אותי שהוא באמת צ'רלי בביט, שהוא באמת עובר מסע רגשי כפי שהסיפור מחייב. מאכזב.
את כל מה שאמרתי על אשכנזי, קחו, הפכו את זה ב- 180 מעלות. זה מה שאני חושב על ההופעה של גבאי. גבאי, שחקן מוכשר מאוד, שרק בזמן האחרון זוכה להערכה לה הוא ראוי, מפליא אותי בכל הצגה מחדש. כיוון שהייתי מנוי לבית לסין במשך תקופה לא קצרה, יצא לי לראות הרבה מאוד הצגות שלו, ועוד לא היה אחת שבהם ההופעה שלו היא פחות ממדהימה. גם כאן, הוא מצליח להיכנס לנעלייםהמאוד גדולות של דסטין הופמן ועוד במדיום התיאטרון, שבו תפקיד מעין זו הוא הרבה יותר קשה. היכולת שלו לשלוט בשטף הדיבור ובאותו הזמן להמחיש ולתמוך בזאת בהמחשה ויזואלית היא מדהימה עד שיש קטעים שבהם אתה ממש מאמין שהוא אוטיסט.
לצערי, בסוף ההצגה, אשכנזי וגבאי עלו על הבמה ביחד לקבל את מחיאות הכפיים, כך שלא ניתן היה להבחין בשוני בעוצמה של מחיאות הכפיים של הקהל. אני בטוח שאם היה עושים הפרדה, מחיאות הכפיים לגבאי היה עולות עשרות מונים על אלו של אשכנזי.
אם אתם אוהבים תיאטרון ויש לכם זמן, לכו לראות את ההצגה הזאת. אומנם הסיפור מוכר ולא מפתיע, אבל הוא סיפור טוב וההופעה של גבאי שווה את ההשקעה.
אני מניח שאת הסיפור הכללי של ההצגה שמבוססת על הסרט הידוע בכיכובם של טום קרוז ודסטין הופמן רוב האנשים מכירים. היה מאוד מעניין לראות את המעבר של סרט הקולנוע לבימת התיאטרון, מעבר שהוא בכלל לא קל, אבל נעשה במקרה הזה בחן.
אני אחד שאוהב לקרוא ביקורות על סרטים והצגות דווקא אחרי שראיתי אותם ולא לפני. יש משהו הרבה יותר חזק בזה שאתה יודע מה קורה בסרט או בהצגה ויכול להסכים או לא עם המבקר. כאשר אתה קורא ביקורת לפני, אתה פשוט צריך להאמין למבקר. שאתה קורא אחרי, אתה חופשי מההסתמכות הזו ויכול להתווכח עם הקביעות שלו (לפחות בראש).
אז בזמן כתיבת שורות פוסט זה, עשיתי חיפוש קצר ומצאתי את הביקורת הזאת על ההצגה. לשמחתי, גם הפעם, דעתי הייתה שונה. הביקורת משבחת את ההצגה ואת המשחק של שני השחקנים המרכזיים, ליאור אשכנזי, שתפס את תפקידו של טום קרוז בגילום דמותו של צ'רלי בביט ואת ששון גבאי שנכנס לתפקיד המאתגר שמגלם דסטין הופמן – ריימונד בביט. אני מסכים שההצגה טובה ואני גם מסכים עם התשבחות שמקבל גבאי (ותיכף ארחיב), אבל אני ממש לא מסכים עם הקביעה שהמשחק של אשכנזי איכותי ומצליח להעביר את הדמות.
אולי זה בגלל שבעוונותי, הייתי מכור לשיר שלנו, ומאז תפקידו של אשכנזי כרמטכ"ל ההזוי ביותר, יש לי בעיה לראות אותו בתפקידים אחרים. אבל אני בדרך כלל מחבב את אשכנזי ובסך הכל אני חושב שבקולנוע ובטלוויזיה הוא עושה עבודה יפה. יש כמה דמויות שלו בכפיות שקוראות אותי מצחוק. אבל ההופעה שלו באיש הגשם מאולצת, מוגזמת ולא חדהמספיק. הוא משתמש יותר מידי בקול, בצורה תיאטרלית (שאירונית, זה לא דבר טוב בתיאטרון) ופחות מידי בגוף במימוקות של הפנים. ההופעה שלו לא שכנעה אותי שהוא באמת צ'רלי בביט, שהוא באמת עובר מסע רגשי כפי שהסיפור מחייב. מאכזב.
את כל מה שאמרתי על אשכנזי, קחו, הפכו את זה ב- 180 מעלות. זה מה שאני חושב על ההופעה של גבאי. גבאי, שחקן מוכשר מאוד, שרק בזמן האחרון זוכה להערכה לה הוא ראוי, מפליא אותי בכל הצגה מחדש. כיוון שהייתי מנוי לבית לסין במשך תקופה לא קצרה, יצא לי לראות הרבה מאוד הצגות שלו, ועוד לא היה אחת שבהם ההופעה שלו היא פחות ממדהימה. גם כאן, הוא מצליח להיכנס לנעלייםהמאוד גדולות של דסטין הופמן ועוד במדיום התיאטרון, שבו תפקיד מעין זו הוא הרבה יותר קשה. היכולת שלו לשלוט בשטף הדיבור ובאותו הזמן להמחיש ולתמוך בזאת בהמחשה ויזואלית היא מדהימה עד שיש קטעים שבהם אתה ממש מאמין שהוא אוטיסט.
לצערי, בסוף ההצגה, אשכנזי וגבאי עלו על הבמה ביחד לקבל את מחיאות הכפיים, כך שלא ניתן היה להבחין בשוני בעוצמה של מחיאות הכפיים של הקהל. אני בטוח שאם היה עושים הפרדה, מחיאות הכפיים לגבאי היה עולות עשרות מונים על אלו של אשכנזי.
אם אתם אוהבים תיאטרון ויש לכם זמן, לכו לראות את ההצגה הזאת. אומנם הסיפור מוכר ולא מפתיע, אבל הוא סיפור טוב וההופעה של גבאי שווה את ההשקעה.
אלעד
רשומות
תגובה 1:
די נו!
אני לא מאמינה שכתבת את זה על אשכנזי.
אני רגילה לראות אותו בסרטים לצפייה ישירה ואחרי שראיתי אותו בלייב על הבמה אני פשוט מעריצה אותו.
לא יודעת אם היה לו ערב לא מוצלח, אבל הליאור אשכנזי שאני ראיתי, היה כוכב הערב.
הוסף רשומת תגובה