אושר סובייקטיבי

ככל שנוקפים הימים, הנסיעה הולכת ומתקרבת. ביום חמישי הושלמו ההכנות המשמעותיות ביותר – הדרכון שלי חזר מהשגרירות עם הויזה המיוחלת וכרטיסי הטיסה הוזמנו. כעת כל שאר הדברים הם בעיקר הכנות טכניות וחיסול "עסקיי" כאן בארץ. שאלו אותי בתקופה האחרונה מספר פעמים עם אני מתרגש. עד עכשיו לא ממש הרגשתי התרגשות. אני מניח שזה מתחיל. ככל שתאריך היעד מתקרב, זה נראה יותר ויותר אמיתי. בסוף השבוע זה כבר פחות מחודש!

סיימתי היום לקרוא את הספר של זוכה פרס נובל, דניאל כהנמן, ועמיתים "רציונליות, הוגנות, אושר". זה ספר (ובמדויק יותר, אסופת מאמרים) מרתק ומומלץ לכל אחד למרות שהוא לא קל לקריאה. הייתי ממליץ רפרוף, אפילו חלקי. התובנות לגבי ההתנהגות האנושית שיש בו הן מדהימות. גם אם הידיעה שלהן לא יכולה לשנות הרבה בהתנהגות היום יומית שלנו (אם כי יכולה ללמד אותנו איך לנצל אותן), היא עדיין מרתקת.

באחד המאמרים האחרונים בספר, מוצגת התופעה לפיה אנשים מתרגלים לשינויים בחיים וחוזרים לרמת אושר סובייקטיבית בצורה מהירה, על אף שרמת האושר האובייקטיבית שלהם עלתה או ירדה. כך למשל, אנשים שזכו בלוטו או אנשים שעברו טראומה כמו איבוד חלק גוף תחתון, מדווחים לאחר זמן קצר על אותה רמת אושר כמו לפני האירוע. אנשים מייחסים לאירועים כמו למשל מעבר מקום מגורים השפעה מנובאת גדולה יותר מאשר יש לה בפועל. אני מניח שזו תופעה אנושית הגיונית ובכל זאת, היא מאוד נוגדת את האינטונאציה.

כולם אומרים לי כל הזמן כמה אני הולך ליהנות בנסיעה הזאת. אני הולך לנסות לעשות הכול, כדי להגדיל את החוויה וליהנות ממנה תוך כדי ובאמת לשנות את רמת האושר הסובייקטיבי שלי ברמה אחת למעלה (בתחומים מסוימים לפחות). זה הולך להיות אתגר (בעיקר לאדם כמוני), אבל זה חלק מהעניין של הנסיעה.

חג שמח

אלעד