זהו. הסמסטר השני נגמר. לא יאומן איך הזמן כאן טס. לא הספקתי להשלים עם העובדה שאני באוסטרליה ואני כבר בחצי הדרך לסיום התואר.
השבוע האחרון היה עמוס ולא הספקתי לכתוב יותר מידי. השבוע התחיל בקייס המסכם. ביום שני בבוקר הגענו וקיבלנו קייס שעסק בבית חולים לטיפול בעיניים בהודו של 1992. מדובר בבית חולים שהוקם מחזון של אדם אחד שביקש לטפל בעיוורון בעולם. מסתבר שאוכלוסיית הודו שסובלת מעיוורון זמני בגלל שהם לא יכולים להרשות לעצמם טיפולי קטרקט. הרעיון היה ליצור בתי חולים שיערוך ניתוחים לאנשים שיכולים להרשות לעצמם ובכך יסבסד את הניתוחים לאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם את הניתוח. המודל עבד כמה שנים והתחיל לגדול אבל התעוררו כל מיני בעיות. המטרה שלנו הייתה לזהות את הבעיות ולהציע תוכנית כיצד להרחיב את המודל ולנסות להגשים את החזון – להביא את המודל לכל מקום בעולם בו יש אנשים שזקוקים לניתוח עיניים, אבל לא יכולים להרשות לעצמם. הקבוצות השונות הציגו לחבר שופטים פנימי ושלוש קבוצות מנצחות הציגו בפני חבר שופטים חיצוני (ומכובד). היה מעניין ומאתגר.
ביום רביעי וחמישי, התקיים האירוע המסכם של הסמסטר ושל החוויה האינטגרטיבית. כמו שסיפרתי בשבוע שעבר, היה קייס בחסות חברת התעופה האוסטרלית, Qantas. הקייס עסק בתוכנית הנוסע המתמיד שלהם שהיא אחת המוצלחות והרווחיות בעולם. למעשה, Qantas דיווחה לפני שבוע כי היא הפסידה מילוני דולרים ברבעון האחרון בגלל המשבר העולמי. רק שתי מחלקות הצילו אותם. JetStar –חברת הבת שלהם שטסה במחירים נמוכים ב"אוטובוסים מעופפים" ותוכנית הנוסע המתמיד שהכניסה כחצי מהרווח הנקי של החברה. גם כאן, הצגנו בקבוצות בכמה אירועי משנה ואז שלוש קבוצות עלו לגמר. לצערי הקבוצה שלנו לא עלתה לגמר, למרות שאני חושב שהמצגת שלנו הייתה טובה בהרבה מכל הקבוצות שעלו לגמר. התנחמנו (מעט) בעובדה שהקבוצה שלקחה את הגמר, הייתה אחת הקבוצות שהתמודדנו מולם בסיבוב הראשון.
תמונות מהאירוע (מלבד זאת שלמעלה), אפשר למצוא כאן.
זהו, מחר אני נוסע להונג קונג. לא יודע כמה גישה תהיה לי לאינטרנט, אז אולי הדיווחים יבואו רק ביום חמישי הבא שאני חוזר. סוף שבוע נפלא לכולם.
אלעד
השבוע האחרון היה עמוס ולא הספקתי לכתוב יותר מידי. השבוע התחיל בקייס המסכם. ביום שני בבוקר הגענו וקיבלנו קייס שעסק בבית חולים לטיפול בעיניים בהודו של 1992. מדובר בבית חולים שהוקם מחזון של אדם אחד שביקש לטפל בעיוורון בעולם. מסתבר שאוכלוסיית הודו שסובלת מעיוורון זמני בגלל שהם לא יכולים להרשות לעצמם טיפולי קטרקט. הרעיון היה ליצור בתי חולים שיערוך ניתוחים לאנשים שיכולים להרשות לעצמם ובכך יסבסד את הניתוחים לאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם את הניתוח. המודל עבד כמה שנים והתחיל לגדול אבל התעוררו כל מיני בעיות. המטרה שלנו הייתה לזהות את הבעיות ולהציע תוכנית כיצד להרחיב את המודל ולנסות להגשים את החזון – להביא את המודל לכל מקום בעולם בו יש אנשים שזקוקים לניתוח עיניים, אבל לא יכולים להרשות לעצמם. הקבוצות השונות הציגו לחבר שופטים פנימי ושלוש קבוצות מנצחות הציגו בפני חבר שופטים חיצוני (ומכובד). היה מעניין ומאתגר.
ביום רביעי וחמישי, התקיים האירוע המסכם של הסמסטר ושל החוויה האינטגרטיבית. כמו שסיפרתי בשבוע שעבר, היה קייס בחסות חברת התעופה האוסטרלית, Qantas. הקייס עסק בתוכנית הנוסע המתמיד שלהם שהיא אחת המוצלחות והרווחיות בעולם. למעשה, Qantas דיווחה לפני שבוע כי היא הפסידה מילוני דולרים ברבעון האחרון בגלל המשבר העולמי. רק שתי מחלקות הצילו אותם. JetStar –חברת הבת שלהם שטסה במחירים נמוכים ב"אוטובוסים מעופפים" ותוכנית הנוסע המתמיד שהכניסה כחצי מהרווח הנקי של החברה. גם כאן, הצגנו בקבוצות בכמה אירועי משנה ואז שלוש קבוצות עלו לגמר. לצערי הקבוצה שלנו לא עלתה לגמר, למרות שאני חושב שהמצגת שלנו הייתה טובה בהרבה מכל הקבוצות שעלו לגמר. התנחמנו (מעט) בעובדה שהקבוצה שלקחה את הגמר, הייתה אחת הקבוצות שהתמודדנו מולם בסיבוב הראשון.
תמונות מהאירוע (מלבד זאת שלמעלה), אפשר למצוא כאן.
זהו, מחר אני נוסע להונג קונג. לא יודע כמה גישה תהיה לי לאינטרנט, אז אולי הדיווחים יבואו רק ביום חמישי הבא שאני חוזר. סוף שבוע נפלא לכולם.
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה