הונג קונג

ואוו.
אני כותב די הרבה ולמרות שאני לא חושב שאני הכותב המוכשר ביותר, אני משוכנע שאני יודע לטפל במילים בצורה סבירה שמאפשרת לי לתאר מחשבות ורגשות. למרות זאת, אני מתקשה למצוא מילים לתאר את ארבעת הימים האחרונים בהונג קונג. תמונות, כמובן שוות יותר מאלף מילה, אבל לצערי, עם כל הבלגאן, לא הספקתי. לכן, בינתיים תאלצו להסתפק בתמונות שברשומה הזו. מחר, אני מקווה להעלות את שאר התמונות...
ובכל זאת, ניסיון קצר ועלוב לתאר כמה מהדברים שחלפו בראשי במהלך הימים האחרונים.
זה מתחיל מהחום. חורף אחד באוסטרליה הצליח להשכיח את החוויה של מקום לח באמת. 35 מעלות. 85% לחות. אי אפשר ללכת מטר ברחוב מבלי לאבד איזה ליטר נוזלים (ועדיין, אני מעדיף את מזג האוויר הזה, בהנחה שאפשר לתפוס מזגן מפעם לפעם, על חורף קר). כמובן, שהחום מתגבר עקב הצפיפות. אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם במונית בדרך משדה התעופה למלון היא כמה הבניינים גבוהים וכמה הם צפופים. אני זוכר שקראתי כתבה על כמה הבנייה בתל אביב צפופה ואיך המגדלים לא יאפשרו לילדים מקום לנשום ולשחק. מי שכתב את הכתבה צריך לבקר בהונג קונג... אבל הצפיפות היא לא רק בבניינים. היא גם באנשים. בשעות העומס, ברכבת התחתית (שהיא מדהימה בדיוק ובמהירות שלה) כמות האנשים פשוט בלתי אנושית. באחד מרחובות הקניות הראשיים (איפה שהמקומיים קונים, לא התיירים...) כמות האנשים והתנועה היא פשוט בלתי נתפסת.
כמה דברים הפתיעו אותי. ראשית, אני תמיד חשבתי שהונג קונג זה רק אי ושכולו בנוי. מסתבר שיש אי, אבל הוא רק חלק ממה שנחשב הונג קונג (הקצה הדרומי). השאר (החלק הגדול יותר למעשה), זה הקצה הדרומי שמתחבר בגבול ישירות לסין. למעשה, יש שם די הרבה הרים ירוקים. הבנייה אומנם מתרכזת באזורים מסוימים והיא צפופה, אבל יש יחסית הרבה מקום להתרחב. הדבר השני שהפתיע אותי זה הלכלוך והבלגאן. ציפיתי למשהו מסודר ומאורגן יותר. לא שזה לא עובד. המקומיים קוראים לזה כאוס מאורגן. היעד הבא זה סינגפור, אני מבין ששם הסדר והניקיון שולטים...
לשמחתי היה לי ליווי צמוד ואיכותי של זוג חברים (שאומנם הם מסינגפור במקור, אבל ידעו מספיק על המקום והשפה כדי ללוות אותי למקומות הנכונים). המשמעות הייתה שחוויתי את החוויה האמיתית, גם מבחינת מסעדות (אוכל מקומי מרשים, לרבות אווז צלוי, אורז בסירי חימר ועוד), גם מבחינת קניות (שווקים, אלקטרוניקה – מצלמה חדשה) ובעיקר, מבחינת חברה. היינו שלושה חברים מהמסלול, בן דוד של אחד מהחברים וארוסתו של אחד מהחברים ומידי פעם הצטרפו גם חברים מקומיים.
העיר מרשימה ויש בה הכול. לאדם עירוני (בערך) כמוני, זה די גן עדן. מצד שני, יש מספיק מקומות קרובים לברוח אליהם במקרה ואת צריך קצת טבע ושקט. מאוד קל להתמצא בעיר, הרכבת התחתית מעולה והשילוט בכל מקום הוא באנגלית. אם רק קצת יותר אנשים ידברו אנגלית, זה יכול להיות מקום נהדר לבלות בו איזה שנה. אני עכשיו מבין את כל האנשים שפגשתי וסיפרו לי כמה הם אהבו לחיות שם. אין ספק שהמקום הצטרף לרשימת האפשרויות ככל שההזדמנות תציג את עצמה בזמן כלשהו בעתיד.
זהו, את השאר, תצטרכו לספוג מהתמונות או בעל פה בפעם הבאה שנפגש.
ממחר, חוזרים לטירוף לקראת שבוע הקריירה והראיונות...
סוף שבוע נפלא,
אלעד