דיווחים

הבטחתי ולכן אקיים.
אתמול, העברתי את ההרצאה על הסכסוך לחבריי לכיתה. אני מודה שהתהליך, גם ההכנה וגם הדיון, היו אתגר. לא דווקא כי היה קשה או הייתה התנגדות (ההפך), אלא כי הנושא עצמו הוא לא קל גם מול קהל אוהד. אני חייב לציין שלמדתי הרבה דברים רק מההכנה וכמה דברים על איך הסכסוך נתפס על ידי אנשים שבמשך רוב חייהם ראו את זה רק כידיעה מידי פעם בחדשות במשך 30 שניות.
ההרצאה כולה הייתה בערך שעתיים. שעה אני דיברתי (והראיתי קטעי וידאו ותמונות) ושעה היה שאלות ודיון. אני חושב שהעובדה שרוב האנשים (אני מעריך שהגיע בערך כ- 25) נשארו לכל השעתיים מעידה על ההצלחה של האירוע.
לקחתי כמה מהעצות שחברים טובים שלחו לי והתחלתי מהסיפור האישי שלי. הסברתי, שלא משנה מה אני אעשה, להציג תמונה אובייקטיבית של המצב אני לא אצליח. לכן, אני אציג את נקודת המבט האישית שלי, שאינה אובייקטיבית ואולי גם אינה מייצגת. ידעתי שאני מתעסק עם קהל חכם ולכן לא ניסיתי לתאר מצב שכולו דבש או שכולו אשמת הצד השני. אני לא מאמין בזה ולא מרגיש שאני צריך לשקר רק כי אני נמצא בחו"ל וצריך להיות פטריוט. זה כמובן לא אומר שהייתי נציג הפתח בקהל, רחוק מזה, אבל הצגתי את המצב, לרבות הבעיות, לרבות ההשלכות שמפחידות אותי.
אם היה מוצלח או לא רק האנשים שהיו יכולים להעיד. אבל מהעובדה שרבים מהם ניגשו אליי אחרי ההרצאה ובמהלך היום והודו לי על ההרצאה, אני חושב שאפשר להגיד שהיה די מוצלח. אתמול בערב ניסתי לבדוק את הלך הרוח ועדכנתי את שורת המצב שלי בפייסבוק. אלו התגובות. תשפטו בעצמכם:

אלעד