פיטורים, דמעות והכנה להרצאה

היום במסגרת החוויה האינטגרטיבית עברנו שני אירועים מעניינים.
בחלק הראשון, כחלק מניהול ה"חברה" שאנחנו מנהלים לאורך השבוע, התבקשנו לפטר עובד. קיבלנו סיפור על כך שהחברה עושה צמצומים ושיגיע לשיחה עובד שלמרות ההדרכה, האימון והתמיכה, לא עומד בדרישות ולא "מספק את הסחורה". היינו אמורים לפטר אותו.
אני חייב לציין שהשחקן שיחק היטב. השיחה התחילה והוא האשים אותנו בכל מיני דברים. אחרי שהודענו לו שהוא מפוטר הוא נכנס לאטרף והתחיל להגיד לנו שאנחנו לא יכולים לפטר אותו בלי שיהיה עד נוכח; בלי הליך תקין על פי הכללים; ושהוא פונה לייעוץ משפטי. כמובן שלא ידענו ו.או חשבנו על העניין הזה והוא תפס אותנו, כפי שאומרים, עם המכנסיים למטה.
אני חושב שהחבר לצוות שלי שניהל את השיחה התנהל יפה מאוד, לא התרגש ואמר לו שאם הוא רוצה לתבוע, הוא יכול לתבוע. בכל מקרה, כל השיחה צולמה ואני חושב שבימים הקרובים אנחנו אמורים לעבור על זה. מעניין ביותר.
אחה"צ עברנו פעילות מעניינת אחרת. כל אחד היה צריך לחשוב על משהו שהוא חושב שהוא צריך לשמר ומשהו שהוא צריך לוותר עליו מחשבתית. אז חלק מהאנשים עמדו מול כל הקבוצה וסיפרו את הסיפורים שלהם. היה סיפורים ממש מרגשים. מישהו שמרגיש אשם על חברה שנהרגה בזמן טיול, מישהי שמרגישה שהיא לא מצליחה ליהנות מההצלחות שלה, חבר אחר שסיפר על כך שאמא שלו נהרגה בגיל צעיר ומאז הוא לא מצליח להתחבר לרגשות של אנשים ועוד. אני מודה, העיניים שלי קצת דמעו. מרגש.
לסיום, ישבתי הערב וקראתי קצת חומרים שאספתי לקראת ההרצאה שאני עומד להעביר מחר בערב על הסכסוך. ההכנה לעניין הזה לימדה אותי הרבה דברים. אני חושב שמחר אני אאותגר בשאלות מעניינות. כמובן, שדיווחים בבלוג יבואו בהתאם.
אלעד