יום ראשון, 19 ביולי 2009

מה אני? כדור בדולח?

בתשיעי בדצמבר 2008 כתבתי את הקטע הבא:

אני לא אחד שתומך בתיאוריות קונספירציה בדרך כלל, אבל נוכח הפרשנות הזאת של אטילה שומפלבי, אולי יש תקווה.בהנחה שהליכוד וקדימה יקבלו פחות או יותר אותו מספר של חברי כנסת ברשימה, נראה עריקה של הגורמים המאוכזבים בליכוד (ע"ע סילבן, לימור לבנת וכו') לקדימה. מצב כזה יכול להטות את המאזן לחלוטין. לא שאני מאמין (או מקווה) שדבר כזה יקרה. מצד שני, אולי זה עדיף מאשר לראות את ש"ס במשרד החינוך ומבחירות נוספות בעוד שנתיים.

קורא נאמן של הבלוג העיר לי שהדבר לא אפשרי, מכיוון שהחוק הקיים מונע מעבר של סיעות בכנסת. הודיתי על ההשכלה (לא הכרתי את התיקון) והוספתי, שהכול עוד יכול לקרות. והנה, בתקופה האחרונה ובעיקר לאחר העברת התקציב בכנסת, התעורר הדיון על "חוק מופז":

נתניהו שואף להעביר את החוק - שנועד לאפשר התפלגות של שבעה חברי כנסת מ"קדימה", עד תום מושב הקיץ של הכנסת, שיסתיים בסוף החודש. "חוק מופז" מאפשר פרישה מסיעה בשני תנאים: שליש מסיעה קיימת או שבעה ח"כים. זאת לעומת החוק הקיים ולפיו רק שליש סיעה יכול לפרוש ממנה.

אז לצערי אומנם טעיתי בצד של המגרש הפוליטי, אבל בכל זאת... אין ספק, שבפוליטיקה אצלנו, הכול יכול לקרות.
לפני כמה שבועות כתבתי כאן על הנושא של שקיפות שלטונית. בתגובות התפתח דיון מעניין לגבי מצבן של רשויות השלטון בנושא השקיפות. סיימנו את הדיון כידידים בהסכמה שככל הנראה לא נסכים. היום, ראיתי את הכתבה הזאת על סירובה של אוניברסיטת בר-אילן להעביר מידע על משכורת לממונה על התקציבים באוצר. מבלי להכיר את פרטי הסכסוך לעומקו, אני חושב שזו דוגמא מצוינת לתרבות שעליה אני מדבר ושכל כך חסרה. בתרבות שלטונית של שקיפות, סכסוך כזה לא יכול לקרות. אני הייתי מצפה שארגון כמו אוניברסיטה יהיה הראשון לצאת בחוצות העיר ולהראות שהם מתנהלים לפי כללי מנהל תקין. נו טוב. אני והציפיות שלי.
דרך אגב, לדעתי טענתה של האוניברסיטה לפיה: "הדרישה לפרט את תנאי העסקת העובדים באופן שמי פוגעת בפרטיותם", היא מקוממת. למעשה מה שהם אומרים זה, אנחנו יכולים לתת איזה שכר שנרצה, ובגלל שזה פרטים אישיים של העובדים, אנחנו לא חייבים לידע אתכם על זה. מי שהולך לעבוד בארגון ציבורי צריך לדעת שהשכר שלו עלול (ולדעתי, צריך) להיחשף. אני מאמין שגם בארגונים פרטיים, נושאים כמו שכר צריכים להיות גלויים (אבל זה כבר דיון אחר).
אלעד

10 תגובות:

שקוף אמר/ה...

מדוע אתה רוצה שקיפות של המשכורות של המזכירה ? את מי זה מעניין ולמה צריך לחטט לה במשכורת רק בגלל שהיא עובדת במוסד ציבורי?
לגבי פרטי, בכלל הגזמת - מה הטיעון?
ולגבי הממונה על השכר - כל מה שהוא צריך לעשות זה לפנות למס-הכנסה שיתנו לו את התלושים של האנשים.
(או שאסור, כי יש הפרדת רשויות....)

Elad Sherf אמר/ה...

שלום שקוף,
תודה על תגובתך המלומדת.
כמה דברים.
ראשית, לי אישית אין דבר עם המזכירה בבר-אילן. יש לי בעיה אם השכר שלה מפר את החוק. אני האחרון שיאמר ששכר שוויוני בשירות הציבורי זה רעיון טוב, אבל כרגע זה המצב. אינני יודע מה המשכורת של המזכירה, אבל אם היא חורגת מהחוק, ההתחבאות מאחורי הזכות לפרטיות מטרידה אותי. שקיפות היא הדרך הטובה ביותר לייצר אחריות.
שנית, מי אמר שמשכורת היא פרט אישי. מילא נטייה אישית, פוליטית, תחביבים לגבי מה היא עושה בבית וכו'. אבל משכורת? מי קבע שזה פרט אישי? מי קבע שהזכות לפרטיות מקיפה את זה?
שלישית, לגבי חברות פרטיות. כמו שאמרתי, שקיפות מובילה לאחריות. יש כאלו התומכים לא רק בחשיפה מוחלטת של משכורות, אלא אפילו בקביעה של משכורת על ידי העובדים עצמם. שכולם יודעים מה אתה שווה ויש להם את הכוח להשפיע על מה שתקבל, יש לזה משמעויות. אני מציע לך לקרוא את המאמר המרתק הבא: http://www.strategy-business.com/press/16635507/05408
אני לא יודע אם זה יפעל בכל מקום, אבל יותר פתיחות ושקיפות לדעתי, יובילו לתוצאות טובות יותר, לאחריות רבה יותר וקולגליאות רבה יותר.
תודה שוב,

אלעד

דין אמר/ה...

הי אלעד,
אכן הקורא מהדיון על השקיפות ומהדיון על הסיעות הוא אותו הקורא הנאמן (והנה אני מגיב שוב, TALK ABOUT LOYALTY :)).

טוב, אז כך:
לעניין פיצול הסיעות - אכן בפוליטיקה הישראלית הכל יכול לקרות, ובמיוחד לאור העובדה שאין לנו חוקה פורמלית ולכן כל קואליציה חזקה יכולה, בנקל, לשנות את כללי המשחק שלה עצמה. לשאלה אם זה חוקתי אני חושב שהתשובה היא קלה, לשאלה אם זה ראוי - טוב זו שאלה מורכבת ואני מפנה אותך לבג"צ 3709/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת (ובמיוחד לכל הסיפור שסביבו, החלטת הגמלאות שחברי הוועדה קיבלו לעצמם...).
ואני מדגיש, הבעיה שלי היא לא עם כמות חברי הכנסת שרשאית להתפלג מסיעתם (שזו שאלה טכנית במהותה והמספר עצמו, או האחוזים עצמם הם לשיקולי מדיניות) - אלא לשינוי כללי המשחק באמצעו.

לעניין השקיפות - אני חושב שאנחנו הסכמנו מלכתחילה שאנחנו עדיין לא במצב האידיאלי - אבל אני סברתי (ועדיין סובר) שאנחנו מתקדמים יפה בדרך הנכונה, ושלא לכל דבר אפשר שיהיה מלכתחילה - כפי שכתבתי אז, אנחנו עדיין דמוקרטיה בהתהוות.

אני מסכים איתך שסירובו של מוסד ציבור שלא להעביר נתוני שכר לממונה על השכר הוא מקומם - אפילו מאוד.
סעיפים 29-29ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 הם סעיפים חשובים מאין כמותם - שמקיימים את עקרון השקיפות על אחד מהנושאים החשובים ביותר שחובה שתהיה בהן שקיפות מהבסיס - כיצד מוציאה המדינה, וגופים שהמדינה תומכת בהם, בכל צורה, את כספי הציבור.

הטענה של אוניברסיטת בר-אילן היא מגוכחת משפטית (ותסלחו על הביטוי החריף) - אבל שמוסד אקדמאי "יתחבא" מאחורי "החופש האקדמאי" על מנת להסתיר האם הוא מתנהל באופן תקין?
ועניין הפרטיות הוא בכלל מזעזע - אף אחד לא חשף את שמות מקבלי השכר לציבור הכללי (אלא רק את התפקיד מול שכר החורג (למעלה) מהנורמה (ראו דו"ח הממונה על השכר http://hsgs.mof.gov.il/) - אך להסתיר את המידע מהפיקוח של הממונה על השכר? זה כמו שיגידו שהבוס שלי לא רשאי לדעת כמה הוא משלם לי...
המדינה, בתור הגורם המממן והבעלים, רוצה לדעת והאוניברסיטה מסתירה - זה רק גורם לי לשאול מה יש לה להסתיר!

בתור עובד ציבור, אני לא בטוח שכל שכר של עובד צריך להחשף, שמית. אך לדעתי ברור שחריגות צריכות להיות מפורסמות ומפוקחות. ושמדרגות השכר יהיו ידועות (כך שהציבור ידע כמה מרוויח תפקיד אלמוני בדרגה כך וכך - מבלי לדעת את השכר האישי של פלוני ובאיזו דרגה הוא). האמור כמובן אינו חל על מה שחורג מהסולם הסטנדרטי ומהנורמה - שהוא אכן צריך להיות מפורסם.

לצערי האוניברסיטאות משתמשות בחופש האקדמי כשיריון שיגן עליהן מהתייעלות - ואכן זוהי דוגמא מצויינת למה שאמרת - ואני כולי תקווה שהאוניבסיטאות הן החריג ולא הנורמה.

שבוע טוב

דין

Elad Sherf אמר/ה...

דין,
לא רק קורא נאמן בכמות, אלא גם באיכות.
מסכים עם כל מילה.
תודה על התגובה ועל הנאמנות...
מקווה לעוד דיונים, הסכמות ואי-הסכמות בהמשך...

שקוף אמר/ה...

לגבי שכר, יש תרבויות שאי בעיה לשאול מישהו מה השכר שלו, ויש כאלו שזו עבירה חברתית.
לטעמי, שכר הוא מידע פרטי בדיוק כמו נטיה פוליטית - כל מידע שיכול לחשוף אותך לגורמים אחרים שלא ביקשת מהם כלום ויכולים להשתמש במידע הוא פרטי. מחר, יהיו רשימות של מי מרוויח 10,000 שקל בחודש (לא כולל התסססס), ויפנו אליו לתרומות.
בעיה גדולה יותר היא צרות העין בעניני כסף. בעוד שלאף אחד לא אכפת מה התחביב שלך, כסף הוא משהו שתמיד גורם לאנשים להיות מגעילים (וזו כבר בעיה אחרת). נראה אותך מפרסם לכל החברים שלך כמה כסף תעשה, בעיקר ל"חברים".
לגבי מוסדות ציבוריים, פרסום המשכורות של כולם לא הוגן - מדוע כל עובד ציבור בכל רמה צריך להיות חשוף לקנטרנות של אזרחים? האם הם השופטים של השכר הציבורי של כל אחד מהמועסקים (ואני לא מדבר על חריגות או דרגים גבוהים).

Elad Sherf אמר/ה...

ראשית, אני מסכים שהשכר זה עניין תרבותי. הגיע הזמן לשנות את התרבות הקלוקלת הזו ולעבור לתרבות של שקיפות ואחריות. חלק מהמאפיינים של שכר שאתה מציין הם תוצאה של העובדה שהוא "סודי". מה שלא סודי, הופך ללא מעניין... אני מכיר גם ארגון אחד או שניים בישראל שעובדים ככה ואין שם בעיות.
שנית, לגבי הדיון הספציפי הזה, אף אחד לא ביקש מהעובדים לפרסם את השכר בצורה שמית באינטרנט (למרות שאני חושב שכל מוסד ציבורי ראוי צריך לעשות זאת). ביקשו מהם להעביר את זה לגורמים הרלוונטים במשרד האוצר. ראה את תגובתו המלומדת של דין לעניין זה.
שלישית, אתה אומר שהציבור הוא לא השופט של השכר, אבל אתה לא מדבר על חריגות. איך נדע אם יש חריגות אם זה לא יחשף.
יש יתרונות לעבודה במגזר הציבורי. יש לזה גם חסרונות. מי שלא רוצה, שילך הביתה... :)
רביעית, גודל השכר לא משנה. הצטברות של הרבה חריגות קטנות יכולה להשתוות לחריגה אחת גדולה בשכר של "בכיר". אם יש חוק, אז הוא חל על כולם...

שקוף אמר/ה...

ברור שהמדינה צריכה להיות מסוגלת לקבל נתונים על מי שהיא מעסיקה.
אך לא זו הנקודה - לא ענית על השאלה אם היית מוכן שיפרסמו את המשכורת שלך, גם אם היא 50,000 דולר אוסטרלי? בחודש?
או 4,500 שקל בחודש?

Elad Sherf אמר/ה...

לא. אין לי שום בעיה.
הייתי בעולם ה- 4500 בחודש (למעשה פחות, גם בצבא וגם בהתמחות)...
הלוואי עליי 50,000 דולר אוסטרלי בחודש... זה בערך 160,000 שקל. אני מניח שאם אני אהיה במשכורת כזו, אני אצטרך לדווח בכל מקרה כי זה בטח יהיה בחברת ציבורית... :)

Elad Sherf אמר/ה...

דרך אגב, ראה את זה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3749275,00.html

דין אמר/ה...

אלעד - בדיוק באתי לכתוב על ההצעה האמורה.
(להלן קישור לנוסח ההצעה שעברה קריאה ראשונה בכנסת הקודמת: http://knesset.gov.il/Laws/Data/BillKnesset/249/249.pdf
הנוסח לקריאה השניה-שלישית אינו מוכן עדיין אך העקרונות דומים - בעקרון עדיין לא תהיה חשיפה שמית של הפרטים (והיא גם פחות מעניינת או נדרשת), אלא לפי תפקידים, דרגות ודירוגים. כמובן שיועץ משפטי(לדוג') או חשב(לדוג') יש בערך אחד במשרד ואז ידעו מה שכרו - אך במשרד המשפטים (שוב לדוג') יש כמה עשרות טובות של "עוזרים ראשיים" ולכן שכר של אדם פלוני לא יחשף. כן תחשף ההוצאה המלאה על שכר, עמידה בחוקי המגן וכד' - בדיוק השקיפות הנדרשת)
אלעד ושקוף - כפי שכתב אלעד ואף יתרה מכך, הכסף בגופים הציבוריים הוא כספי ציבור. המקורות שלו הם מתשלומי המיסים של הציבור והחובות שלוקחת המדינה בשמו.
לפיכך - לציבור יש זכות לדעת, ולמדינה יש חובה לתת, דיווח מלא לגבי הוצאת הכספים הנ"ל - מה שיוביל ל-accountability יותר טובה, ולייעול הכרחי של המערכת ושל הוצאת הכספים.
ראו לדוגמה (שכבר נתתי בתגובה קודמת) את הוצאת הכספים בבריטניה על החזרת הוצאות לחברי הפרלמנט והממשלה (מה שאצלנו קיים כבר שנים), ראו את תוצאות החשיפה של ההחזרים המוגזמים (סרטי פורנו, מגורים פרטיים כפולים וכד') - אין ספק שאם חברי הפרלמנט היו יודעים שהנתונים יחשפו הם לא היו מוציאים כספי ציבור לשווא. אותו הדבר חל בענייננו - לא יכול להיות שסמנכ"ל למשאבי אנוש באוניברסיטה פלונית ירוויח (נכון לנתוני 2007 http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1055,U1248122956270&did=1000482154) כ-17 אלף ש"ח יותר ממנכ"ל משרד ממשלתי, שמנהל הרבה יותר עובדים ואחראי, כלפי הציבור, על הרבה יותר תחומים ונושאים, וזאת בכל מצב אך קל וחומר שזה נכון בשעה שמערכת ההשכלה הגבוהה מנוהלת בצורה תקציבית חסרת אחריות והאוניברסיטאות "קורסות כלכלית" (www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000395974, www.notes.co.il/ioram/10377.asp )
גם אם אנו מקבלים את טענת הפגיעה בפרטיות (ואני לאו דווקא מסכים לה, אלא בנסיבות מסויימות), נראה לי שאין ויכוח על כך שכאשר מדובר בכספי ציבור הפגיעה היא לתכלית מאוד ראויה, ובאיזון שערכו בכנסת בכך שלא יחשפו השמות אלא רק התפקידים (למעט חריגות שכר מיוחדות, ששם יחשפו בצורה פרטנית) נראה לי שהפגיעה היא מידתית מאוד. (וכן, אני יודע שפסקת ההגבלה הפורמלית לא חלה בעניין הגנת הפרטיות, אני מקיש (מי אמר פסקת הגבלה תגובתית ולא קיבל? :)).

אוף, שוב יצא לי חצי מניפסט - מתנצל על האורך.

שוב, שבוע טוב

דין