מה אני? כדור בדולח?

בתשיעי בדצמבר 2008 כתבתי את הקטע הבא:

אני לא אחד שתומך בתיאוריות קונספירציה בדרך כלל, אבל נוכח הפרשנות הזאת של אטילה שומפלבי, אולי יש תקווה.בהנחה שהליכוד וקדימה יקבלו פחות או יותר אותו מספר של חברי כנסת ברשימה, נראה עריקה של הגורמים המאוכזבים בליכוד (ע"ע סילבן, לימור לבנת וכו') לקדימה. מצב כזה יכול להטות את המאזן לחלוטין. לא שאני מאמין (או מקווה) שדבר כזה יקרה. מצד שני, אולי זה עדיף מאשר לראות את ש"ס במשרד החינוך ומבחירות נוספות בעוד שנתיים.

קורא נאמן של הבלוג העיר לי שהדבר לא אפשרי, מכיוון שהחוק הקיים מונע מעבר של סיעות בכנסת. הודיתי על ההשכלה (לא הכרתי את התיקון) והוספתי, שהכול עוד יכול לקרות. והנה, בתקופה האחרונה ובעיקר לאחר העברת התקציב בכנסת, התעורר הדיון על "חוק מופז":

נתניהו שואף להעביר את החוק - שנועד לאפשר התפלגות של שבעה חברי כנסת מ"קדימה", עד תום מושב הקיץ של הכנסת, שיסתיים בסוף החודש. "חוק מופז" מאפשר פרישה מסיעה בשני תנאים: שליש מסיעה קיימת או שבעה ח"כים. זאת לעומת החוק הקיים ולפיו רק שליש סיעה יכול לפרוש ממנה.

אז לצערי אומנם טעיתי בצד של המגרש הפוליטי, אבל בכל זאת... אין ספק, שבפוליטיקה אצלנו, הכול יכול לקרות.

לפני כמה שבועות כתבתי כאן על הנושא של שקיפות שלטונית. בתגובות התפתח דיון מעניין לגבי מצבן של רשויות השלטון בנושא השקיפות. סיימנו את הדיון כידידים בהסכמה שככל הנראה לא נסכים. היום, ראיתי את הכתבה הזאת על סירובה של אוניברסיטת בר-אילן להעביר מידע על משכורת לממונה על התקציבים באוצר. מבלי להכיר את פרטי הסכסוך לעומקו, אני חושב שזו דוגמא מצוינת לתרבות שעליה אני מדבר ושכל כך חסרה. בתרבות שלטונית של שקיפות, סכסוך כזה לא יכול לקרות. אני הייתי מצפה שארגון כמו אוניברסיטה יהיה הראשון לצאת בחוצות העיר ולהראות שהם מתנהלים לפי כללי מנהל תקין. נו טוב. אני והציפיות שלי.
דרך אגב, לדעתי טענתה של האוניברסיטה לפיה: "הדרישה לפרט את תנאי העסקת העובדים באופן שמי פוגעת בפרטיותם", היא מקוממת. למעשה מה שהם אומרים זה, אנחנו יכולים לתת איזה שכר שנרצה, ובגלל שזה פרטים אישיים של העובדים, אנחנו לא חייבים לידע אתכם על זה. מי שהולך לעבוד בארגון ציבורי צריך לדעת שהשכר שלו עלול (ולדעתי, צריך) להיחשף. אני מאמין שגם בארגונים פרטיים, נושאים כמו שכר צריכים להיות גלויים (אבל זה כבר דיון אחר).
אלעד