מילות גנאי

אני חושב שאחד המסרים המרכזיים שהמרצה שלנו לאסטרטגיה מנסה להעביר לנו זה שאסטרטגיה זה סדרה של בחירות עקביות של ויתור על משהו אחד לטובת משהו אחר. ההנחה היא, שאי אפשר לעשות הכל הכי טוב שאפשר וחברות חזקות אסטרטגית, זה חברות שמבינות את זה, מוותרות על דברים מסוימים ובוחרות בקו אחד אחיד.
ההשואה בין חברה עסקית לממשלה היא מסוכנת ואני לא בטוח שהיא רצויה. כנ"ל ההשוואה בין מנכ"ל חברה (גדולה ככל שתהיה) לראש ממשלה. ובכל זאת, הרעיון הזה של אסטרטגיה אחת ועקבית עלה לראשי כאשר קראתי את הפרשנות של אטילה שומפלבי למאה ימי הזיגזוג של ביבי.
השאלה אם אני מסכים עם החלטה ספציפית או לא אינה רלוונטית. גם התוצאה של כל החלטה בפני עצמה אינה חשובה כמו התמונה הכללית. הרבה פעמים ציינתי כאן שאני מעדיף מדיניות אחת עקבית, אפילו אם אינני חושב שזו המדיניות הנכונה, על שינוי מדיניות קבוע.
לצערי, עם הממשלה הקיימת ובעיקר עם ראש הממשלה, עקביות ואסטרטגיה לטווח ארוך, הן כנראה מילות גנאי.
אלעד