פשרות

אני לא מתיימר להבין או לדעת את כל השיקולים של שר הביטחון והרמטכ"ל כאשר הם בוחרים מי יהיה סגן הרמטכ"ל. אבל, אני בטוח במשהו אחד, זה לא סוג ההחלטות שצריכות להתקבל בפשרה.

מה הלך המחשבה כאן? יש לנו שני מועמדים טובים יותר, אבל בגלל שאנחנו לא מסכימים מי מהם ימונה, נמנה מישהו שלישי שהוא פחות טוב מכל אחד מהמועמדים בפני עצמם.

אין לי שום דבר אישי כנגד האלוף גנץ ויכול להיות שהוא ראוי לתפקיד בדיוק כמו שני המועמדים האחרים, אבל אם זה אכן כך, למה הוא לא היה מועמד מתחילה?

פשרות וממוצעים הם סכנה ובתפקיד כל כך חשוב, אני לא רוצה פשרות.

עוד משהו שלא ברור לי בכל הסיפור. ציטוט מהכתבה מעיתון הארץ:

השר והרמטכ"ל היו מודאגים מהאפשרות שאלוף יחליט על פרישה "מהדהדת" ויימתח ביקורת פומבית על הליכי קבלת ההחלטות והמינויים בצמרת. יחסיו של גלנט עם הרמטכ"ל מתוחים מאוד ואשכנזי אף הטיל למעשה וטו על מינויו כסגנו. השר ברק והרמטכ"ל מציעים לגלנט להישאר בצבא, ולכהן שנה חמישית כאלוף פיקוד דרום או להתמנות לראש זרוע היבשה. השניים הבהירו לו שאם ייבחר להישאר בצבא, הוא ייחשב בעיניהם כמועמד ריאלי לתפקיד הרמטכ"ל הבא.

אשכנזי הטיל וטו על מינויו של גלנט, אבל מצד שני אומר שהוא יהיה מבחינתו מועמד לתפקיד הרמטכ"ל הבא? מה ההיגיון? יש מתיחות בין השניים והם לא עובדים טוב ביחד, אבל ברק ואשכנזי רוצים שהוא יישאר כי הם מפחדים שהוא ימתח ביקורת? רק לי זה נשמע הזוי?

אלעד