מחשבות על חירות לכבוד חג הפסח

בשנים האחרונות, כל פעם במסגרת קצת אחרת, פיתחתי לי את הנוהג להרהר בסוגיות של חירות בזמן חג הפסח. גם השנה, החלטתי לשמור על המנהג. השנה, יש לי כלי פרטי שעוזר לי בהרהור. הספר האלקטרוני שכתבתי. אחד הפרקים בספר עוסק בחינוך ובחשיבות של הרעיון של חינוך במסורת היהודית ובתנ"ך. והרעיון הזה מתקשר היטב לחג הפסח. כך כתבתי:

When Moses instructs the people of Israel before their escape from Egypt, he can talk about a lot of things – about the power of God, about the land that is waiting for them, about the preparations they need to do, but in the words he chose, you already see what will later become a foundation of the Jewish belief:

And it shall come to pass, when your children shall say unto you, What mean ye by this service? (Exodus 12, 26)

And thou shalt tell thy son in that day, saying, It is because of that which Jehovah did for me when I came forth out of Egypt. (Exodus 13, 8)

And it shall be, when thy son asketh thee in time to come, saying, What is this? that thou shalt say unto him, By strength of hand Jehovah brought us out from Egypt, from the house of bondage (Exodus 13, 14)

Mosses choose to talk about education. To talk about what people should tell their sons in the future. About remembering the moment of freedom and what the Egyptians did to the Israelites in Egypt.

חירות, חופש, זכויות, הגשמה, עצמאות, אוטונומיה. מילים חזקות עם משמעות עמוקה שאנשים לאורך ההיסטוריה היו מוכנים למות למענן. בחיים שלנו, פעמים רבות, החופש נלקח כמובן מאליו. זה בסדר. זה אנושי. המנגנון האנושי של התאמה הדוניסטית, מגן עלינו ומאפשר לנו להתמודד עם מצבים קשים. אבל במקרים כאלו, שבהם אנחנו לוקחים כמובן מאליו זכויות שאינן מובנות מעליהן, ההתמודדות מגיעה רק דרך החינוך.

עבורי, חירות וחינוך אחד הם. ברור שלא כל חינוך, כיוון שיש מקומות שהן החינוך משמש לחסימת החירות, להשחתת המחשבה החופשית וליצירת קונפורמיזם. אבל העובדה שלכלי יש שימושים אפשריים שליליים אינה לוקחת מהכוח שלו או מההכרחיות שלו בתהליך החירות. לכן, עבורי, החירות היא החינוך והחינוך הוא החירות.

חג פסח שמח

אלעד