לפעמים צריך מזל בחיים. אם אני התלוננתי על הקור והשלג בניו-יורק, בחודשיים האחרונים, מזג האוויר בשיקגו היה אף גרוע יותר. יש לי כמה חברים שעושים את תקופת חילופי הסטודנטים שלהם כאן, והסיפורים שאני שומע גורמים לי לרעוד מקור אפילו בתוך הדירה החמימה. אבל, עם נחיתתי בשיקגו, השמש יצאה ובשלושת הימים האחרונים היה מזג אוויר נהדר, שמיים כחולים וטמפרטורות עם ספרות כפולות בפעם הראשונה מזה זמן מה.
ניסתי לנצל היטב את המזל הטוב שנפל בחלקי ולמלא את הזמן בפעילויות. זה פחות או יותר מה שיצא:
ביום שלישי בערב, לאחר הנחיתה וההתמקמות בדירה של אחד מחבריי כאן, מייקל, יצאנו לארוחת ערב במסעדה יפנית/תאילנדית במה שהתברר בדיעבד היה ההתחלה של מסע אכילה בלתי פוסק.
יום המחרת היה מלא בפעילויות. הוא התחיל בארוחת בוקר מאוחרת (ברנאץ' J) במסעדה בשם Orange שמתמחה בסוג כזה של ארוחות. האומלט היה מספיק גדול בשביל להאכיל צבא קטן. היום המשיך הטיול ברחבי מילנויום פארק (שם השתעשענו עם השעועית הגדולה – ראו תמונות) ולאורך האגם עד להגעה לאזור המוזיאונים וביקור של כמה שעות במוזיאון לרבות תערוכה מעניינת במיוחד עם ממוטות. את הערב סיימנו בארוחה במסעדה סינית בצ'יינה-טאון, כיוון שמייקל הוא אוסטרלי ממוצא הונג-קונגי, הוא צבר כאן כמה חברים ממוצא דומה או ממוצא סיני. אז ליוויתי אותו לארוחה. כאשר השיחה עברה לסינית, אני התמקדתי בליהנות מהמטעמים ובלתרגל את כישוריי עם מקלות האכילה שאני חייב להודות התפתחו באופן מרשים לאורך השנה האחרונה. את הערב סיימנו בג'קוזי (הבניין שמייקל מתגוררת בו כולל כמה מתקנים מרשימים) – ככה רק כדי שלא יהיה קשה מידי.
יום חמישי החל שוב בהליכה לאורך האגם (לכיוון השני הפעם), המשיך בארוחה מרשימה ב- Cheesecake Factory (וכן, סיימנו עם עוגת גבינה – חלומי!) המשיך במוזיאון לאומנות (את רוב הזמן בילינו בחלק של המודרנית, למרות שהיה גם הרבה קלאסית) והסתיים, איך לא, באכילת פיצה מסורתית של שיקגו שכוללת מילוי מרשים של גבינה – טעים, אם כי ניתן להתווכח על אלמנט הבריאות. יום שישי כלל בעיקר שוטטות לאורך רחוב הקניות המרכזי התבוננות בכמה אתרי ארכיטקטורה לאורך הרחוב, והתבוננות בסחורה, כיון כיוון שהמחירים גבוהים מאוד. לאחר נמנום קל (היי – אני בחופש!) הלכנו שוב ל... ארוחת ערב, מקום שנקרא Grand Lux Cafe, שידידי מייקל לא מפסיק לדבר עליו. ובצדק. אחרי ארוחה מדהימה נוספת, התמוטטתי.
הבוקר קמתי, הבטתי דרך החלון והבנתי שמזל לא ממשיך לעד. סופה בשמיים, שלג ברחובות, טמפרטורות נמוכות (אם כי, לא באופן יחסי למקום). בוא נגיד שעכשיו אני באמת מבין למה קוראים לעיר, The Windy City. את היום הזה נבלה מסוגרים בבית (למרות שאני בטוח שנמצא דרך לאכול משהו) ונתכונן לשלשות הימים הקרובים בלאס וגאס! אני מקווה שהמזל שלי ימשיך שם... :)
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה