אין רגע דל

הימים האחרונים היו מלאים באירועים ועמוסים להפליא. במהלך סוף השבוע ביקרו בניו-יורק שני חברים מהתוכנית בסידני. בהתאם, השבוע היה מלא בתוכניות ופעילות.

ביום שבת בערב הלכנו לראות משחק של הניקס (כן, שוב, אני יודע. וכן, שוב הם הפסידו). התירוץ הפעם היה שלפני המשחק היה אירוע מאוד מעניין של שיווק של ספורט ברשתות חברתיות. בנוסף לאחד המקימים של טוויטר, הפנאל כלל גם כתב ספורט שמסקר את אחת מקבוצות הקולג'ים באופן בלעדי בטוויטר, בעלת סוכנות ליחסי ציבור של שחקנים, שמתקדמת בשימוש של אתלטים ברשתות חברתיות (היא עוזרת לשאקיל אוניל עם השימוש שלו בכלים והיא נתנה דוגמאות מעניינות ביותר) ולבסוף, עובד של אחת מסוכנויות השחקנים הגדולות ביותר שהראה פלטפורמה אינטרנטית שהם יצרו שגם תעזור לאוהדים לעקוב בצורה טובה יותר אחרי הקבוצות והשחקנים שהם אוהדים וגם תעזור לספורטאים לתקשר ולהרוויח כסף משימוש בערוצי התקשורת החדשים.

ביום ראשון הלכנו למשהו תרבותי יותר. הופעה. CHICAGO. אני לא חושב שצריך להרחיב הרבה את הדיבור. למרות שלא אהבתי את המשחק של השחקנית הראשית (מישל וויליאמס מ- Destiny’s Child שיחקה את רוקסי), עדיין החוויה הייתה מהנה ביותר.

לבסוף ביום שני בערב הלכתי עם אחד החברים להקלטה של תוכנית הלילה של דוויד לטרמן. היה מעניין מאוד לראות את ההבדלים בין האולפן לבין השידור שרואים בטלוויזיה. אני לא יודע אם התוכנית משודרת בישראל, אבל אם כן, נסו לחפש אותי בקהל בתוכנית של יום שישי בערב. קשה לי להאמין שתראו אותי, כי המקומות שלנו לא היו מהמוצלחים ביותר (אני לא מתלונן, זה היה בחינם), אבל אין לדעת.

תמונות, ניתן למצוא כאן (אני מוסיף את כל התמונות מניו-יורק לאותו אלבום, אז ראו בסופו של האלבום לתמונות האחרונות).

אלעד