גאווה

אני מניח שדברים גורמים לאנשים שונים להרגיש גאווה. אצלי הגאווה באה בדרך כלל מאחד משתי מקורות. מקור אחד הוא כאשר הצבתי לעצמי מטרה קשה ורצינית והצלחתי לעמוד. המקור השני, ועבורי זה המקור החשוב יותר, זה שאני מצליח להשפיע על אנשים.
השבוע, לשמחתי, זכיתי לתחושה הנעימה של הגאווה מספר פעמים.
אתמול, במהלך ארוחת יום השישי המסורתית שלנו (הפעם הלכנו למסעדה מקסיקנית) שוחחתי עם אחת מחברותיי לכיתה. דיברנו על משהו שהיא שלחה יום לפני ואיך שהוא הגענו לשוחח על מצגות (אתם יודעים, תלמידי MBA, על מה כבר אנחנו יכולים לדבר J). אז הגיע הרגע. "אתה יודע", היא אמרה לי. "בזכותך שיניתי לגמרי את הדרך שבה אני בונה מצגת". "מה זאת אומרת?" שאלתי בהפתעה. "הסתכלתי עליך בחודשים האחרונים מציג בכל מיני אירועים, וכל פעם מאוד נהניתי. שאלתי את עצמי – מה הוא עושה אחרת שאני גם יכולה לעשות. הבנתי שזה הדרך שבה אתה בונה מצגות, בלי להשתמש בטקסט, אלא בעיקר בתמונות. החלטתי לאמץ את זה לעצמי". "את יודעת מה", אמרתי לה, "השבוע שהעברת את ההרצאה על איך ניהול אירועים, שמתי לב שהמצגת שלך בנויה ככה. כרגע עשית לי את החודש".
גאווה.
האירוע השני הוא ההודעה הזאת של חבר שאני מאוד מעריך בטוויטר:

ההפניה אליה הוא מתייחס היא לבלוג שלי, The Comparative Advantage. השבוע כתבתי שם על נושא ניהול ישיבות והרשומה גררה כמה דיונים מאוד מעניינים בתגובות. אני לא כותב את הבלוגים האלו בהכרח בשביל למצוא קוראים. רוב הסיכויים שהפנייה הזאת לא תביא לי אלפי קוראים חדשים. אבל אין ספק שזה כיף לקבל משוב כל כך חיובי וכל כך מפרגן. תודה.
גאווה.
במהלך הסמסטר השלישי הצטרפו אלינו מספר תלמידים מחילופי סטודנטים מבתי ספר שונים ברחבי העולם. אתמול במהלך הארוחה, כמה מחבריי ציינו בפני אותם תלמידים את העובדה שביום רביעי הקרוב יתקיים האירוע השלישי של ה- DELPHI Talks, האירוע שיזמתי כפלטפורמה ללמידה והחלפת חוויות בקורס. העובדה שהאירוע נהפך לשם דבר ולמשהו שמצוין כפרסומים לסטודנטים מועמדים גרמה לי להרגיש תחושה קטנה של הישג. העבודה שאנשים מוצאים את זה מספיק חשוב ומרשים כדי לדבר על זה אומרת שהצלחתי להשפיע עליהם.
גאווה.
סופ"ש נפלא!
אלעד