אין עבודה. אין שפה. קשה. קשה.

עדכון שבועי על המאבק למציאת עבודה. אין עדכונים חיוביים. לפני כמה שעות חזרתי מהראיון האחרון שלי. סיבוב שני של ראיונות במקינזי. כרבע שעה לאחר שעזבתי קיבלתי את השיחה הרגילה. התרשמנו ממך מאוד. אנחנו חושבים שברמה האישית אתה מתאים מאוד. לצערנו, מבחינת יכולות אנליטיות, הבנה עסקית ויצירתיות, זה לא מה שאנחנו מחפשים. שיהיה בהצלחה.
שמעתי את המנגינה הזאת מספר פעמים בשבועיים האחרונים. אני מתחיל לראות את הדפוס. העובדה שרוב חבריי לספסל הלימודים לא נמצאים במצב טוב ממני לא מעודדת אותי, אבל אתם יודעים, צרת רבים, חצי נחמה (למרות שבמקרה שלי, הביטוי המתאים יותר הוא צרת רבים, נחמת טיפשים...).
עדיין לא מיציתי את כל האופציות האפשריות ואני בטח לא מוותר. יש עוד כמה חברות ייעוץ שיתחילו בגיוסים בשבועות הקרובים. אבל אין שום ראיה לכך שההליך יהיה שונה. זה לא אומר שלא ננסה. יש עוד כמה אופציות אחרות, אבל מלכתחילה, בגלל סיבות של ויזה, הן היו פחות סבירות. אבל איך אומרים, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה לא שרה.
בינתיים, אני צריך לזכור כמה מצבי טוב. באמת. אני נמצא במקום נפלא, שאני יכול ללמוד בו, בלי יותר מידי דאגות לחודשים הקרובים. אני בריא, יש לי משפחה וחברים ואני יכול לעשות דברים שאני אוהב. ותמיד יש אפשרות לחזור לארץ הקודש ולחשוב מחדש מה אני רוצה לעשות שאני אהיה גדול. לא לכל אחד בעולם יש את הפריבילגיות הללו.
הנסיעה לאוסטרליה באה אחרי שחשבתי שכל האופציות שתכננתי קרסו. אולי יקרה הפעם אותו דבר. הגיע הזמן שאני אפסיק לקחת דברים בכזו רצינות. נחזור לשיטה הישראלית הטובה ביותר. יהיה בסדר. סמוך על סמוך. העולם לא יפסיק אם התוכניות שלי ישתנו.
יש כאן סוף שבוע ארוך (מזמן לא הייתה סיבה לחגיגה). אני אפילו לא יודע למה, אבל יום שני יום חופש. יש הרבה אירועים בסוף השבוע הזה ולמרות שמזג האוויר לא אידיאלי, ננסה להפיק את המיטב ממנו. בעוד שבועיים אנחנו מתחילים להשתתף בתחרות של ניהול חברות שסיפרתי עליה לא מזמן ורוב ההכנות לנסיעה לסינגפור והודו בדצמבר הושלמו. יש למה לצפות.
שבת שלום לכולם!
אלעד