הרהורים קיומיים?

שנה שעברה, לפני שידעתי שהתקבלתי ללימודים באוסטרליה ואחרי שעזבתי את משרד עו"ד שבו עבדתי, הגשתי מועמדות לכל מיני עבודות. לשמחתי, זכיתי להזמנה למספר ראיונות. באחד מהראיונות הללו, ראיון אליו הגעתי דרך חבר, התראיינתי לחברה שעוסקת בהדרכה ופיתוח הדרכה. הייתה לי שיחה מאוד מעניינת עם הבעלים של החברה שהתברר כאדם מרתק עם תחומי עניין דומים לשלי.
אחרי שיחה מאוד ארוכה הוא אמר לי משהו שנשאר איתי מאז:

"אני חושב שיש פער גדול בין מה שאתה אוהב לעשות ובין מה שאתה רוצה לעשות. אתה חייב
לפתור את הפער הזה ולהחליט לאיזה כיוון אתה הולך".

הוא צדק.
בימים האחרונים אני חושב על זה הרבה. יש לי איזה תפיסה של עצמי כאדם עם שאיפות מאוד גדולות. הרגשה שאני חייב לעשות את זה בגדול. לנהל את העולם. אבל מה שאני אוהב לעשות, זה משהו הרבה יותר בקטן. חשבתי בתקופה האחרונה הרבה על השאלה מתי הכי נהניתי מהעבודה שלי. והתשובה שלי היא די פשוטה – כאשר אני מלמד או כאשר אני עובד על שיעור שאני הולך ללמד. זה מה שעושה אותי שמח. זה מה שעושה לי טוב. אני מרגיש טבעי ומרגיש טוב עם זה.
השבועות האחרונים הייתי בראיונות לכמה חברות והגשתי מועמדות לכמה חברות. לצערי, עד עכשיו כל התוצאות שליליות. אני לא יודע אם התוצאות השליליות הן שגרמו לי לחשוב את המחשבות הללו או שאלו מחשבות שהייתי מגיע אליהן בכל מקרה או שאולי זה יום הולדת 30 שגרם לי להתחיל לעסוק בשאלות קיומיות, אבל אין ספק שאני מתחיל לפקפק ברצון שלי לעבוד בעבודות הללו.
עוד לא הגעתי למסקנות מוחלטות (למרות שיש לי כל מיני נטיות). אני יודע שהמאבק הפנימי שלי יימשך. בגדול, אני מאמין שאדם צריך לעשות מה שהוא טוב בו ומה שהוא אוהב לעשות. אבל במקרה שלי אני לא בטוח שזה מספיק ויש כל מיני מגבלות. מצד שני, אני יודע שמגבלות זה שטויות ושכמעט על הכול אפשר להתגבר עם יש מספיק עקשנות, סבלנות ואמונה.
כמובן, שתחומי העניין והפעילות שלי לא מסתדרים עם משרה רגילה בשעות מטורפות. אני תוהה כמה חשוב לי להמשיך חלק מהדברים שהתחלתי בשנתיים האחרונות. אני חושב שמאוד.
הימים האחרונים מאוד לא שקטים עבורי וקשה לי להתרכז. אני כל הזמן חושב על מה אני יוכל לעשות, איזה אפשרויות פתוחות ושוקל כל מיני כיווני פעולה שמעולם לא חקרתי.
אני מכיר אנשים שעשו מהפכה בחיים שלהם עם תחילת העשור השלישי לחייהם. החליטו באמת מה הם רצו לעשות ומשם רצו לכיוון המטרה מבלי להתייחס לספקות ולקשיים. אני מתחיל לחשוב שאולי אני צריך לעשות משהו כזה. יש לי עוד כמה חודשים לחשוב על זה.
זה מצחיק שהייתי צריך לעבור לצד השני של העולם ולשבת במשך שנה על רעיון שהיה מול האף שלי כל הזמן. אבל אני מניח שבחיים יש דברים שאתה צריך להבין בעצמך ולא יעזור כמה אנשים אחרים יגידו לך אותם.
שלכם בהרהורים,
אלעד