יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

ענווה

לשמחתי לא הרבה פעמים בחיים הייתי צריך לעבור תהליך של חיפוש עבודה. אין ספק, שהתהליך הזה מלמד אותך להיות צנוע. זה כל כך קשה. התהליך הוא דו-צדדי. למצוא משהו שמתאים גם אבל שאתה מתאים אליו. להרשים בראיון, אבל לא יותר מידי. להסביר, עם קורות חיים, מכתב וראיון קצר, שאתה באמת מתאים יותר מעשרות המועמדים האחרים שעומדים בתור איתך. ובעיקר, ההתמודדות עם הדחייה.
בשבועיים האחרונים היה קשה לי להתרכז. רוב הזמן אני חושב על הראיונות. על אלו שהיו ועל אלו שיהיו. מה גם לחלק להצליח ולחלק להיכשל בצורה מחפירה. אני לא יכול להגיד שהגעתי למסקנות חד משמעיות לכאן ולכאן. אני יודע שאני צריך לנסות את הכי טוב שאני יכול כל פעם ולקוות שזה יספיק. אני לא אוכל לשנות דברים שאני לא שולט עליהם כמו המראיין, הסיטואציה או המועמדים האחרים. אני יכול לשלוט רק במה שאני עושה עם האינפורמציה שיש לי.
ובכל זאת, התהליך מסתכל. בשבועות האחרונים הגשתי מועמדות ל- 7 חברות, 6 מתוכן חברות ייעוץ. קיבלתי 3 דחיות על הסף, אחת מטעמים טכניים, 2 לגופו של עניין. הוזמנתי לסיבוב ראשון של ראיונות ב- 4 הנותרות. ב- 2 לא עברתי את הסיבוב הראשון של הראיונות (שכלל 2-3 ראיונות אינדיבידואליים). נותרו עוד 2. השבוע אמור להיות לי סיבוב שלישי של ראיונות עם אחת החברות וסיבוב שני עם החברה השנייה שנותרה. תסלחו לי עם לפתע אני מתחיל להאמין באמונות טפלות, אבל אני מעדיף בשלב הזה לא לדבר על שמות ספציפיים. אני נתלה בכל שביב של תקווה.
עד כמה שידוע לי, עם שתי החברות שאני עדיין בתהליך, אני היחיד מהכיתה שלי שעדיין שוקלים את קבלתו. זה כמובן לא אומר כלום, כי החברות הללו לא מראיינות בשביל לאייש משרה ספציפית אלא מחפשות אנשים טובים שיצטרפו. אם לא, יש להם מספיק תמיכה בינלאומית להביא לכאן אנשים מגיוסים במקומות אחרים. מצד אחד, השלב שבו אני נמצא זה כבר הישג משמעותי. מצד שני, זה לא מסוג ההישגים שקונים איתם משהו במכולת.
חלק מהזמן אני מנסה להסיח את דעתי מהחשיבה על הראיונות. חלק מהזמן אני מעודד את עצמי לחשוב כחלק מההכנה והחשיבה החיובית. בלימודים לא ממש התרכזתי בשבוע האחרון. אתמול נסענו למשך יום שלם ל- Hunter Valley, איזור שבו מייצרים יינות, גבינות, שמן זית ועוד דברים טעימים (תמונות כאן). אפילו בכזה טיול, בזמן הנסיעה באוטובוס, המוח שלי משך אותי לחישובים וניתוחים של הראיונות שהיו לי השבוע ושל המשוב שקיבלתי. אני מניח שעד שסיפור הראיונות לא יגמר, יהיה קשה לי להתרכז גם בכתיבה כאן.
אני מקווה, שעם האווירה של יום כיפור, חבריי בארץ ובעולם, ימצאו בליבם לסלוח לי.
גמר חתימה טובה ושבוע נפלא!
אלעד

אין תגובות: