תל אביב, הנה אני בא!

זהו זהו. מחר, אני יוצא לדרכי לביקור בישראל. אני מודה שזה קצת מוזר. אני מרגיש כאילו אני עוזב את העולם הזה וחוזר לעולם אחר. זה לא עניין של טוב או רע. פשוט שונה. זו התקופה הכי ארוכה שהייתי אי פעם מחוץ לישראל ואני מניח שיהיה מוזר לחזור. אני רק צריך להיזהר לא להידרס ברחוב. עד שבימים האחרונים התחלתי להסתכל אוטומטית לכיוון הנכון שאני חוצה את הכביש, עכשיו אני חוזר לארץ לבלבול שוב.
יש לי שני חובות:
1. סיפרתי לכם שאנחנו עושים מסיבת סיום סמסטר במועדון כדורת דשא. עכשיו יש תמונות. בדרך חזרה, הלכנו לכיוון תחנת האוטובוס (זה הליכה של בערך חצי שעה לאורך קו החוף). הגענו למזלג בדרך ואחד מהחבר'ה אמר: "היי, בואו נלך במסלול התחתון, יותר קרוב למים". לא חשבנו שזה משנה, אז הלכנו. אחרי דילוג מסלע לסלע הגענו לבסוף לאין מוצא בגלל הגאות שעלתה. הסתובבנו חזרה. קצת תמונות מהאירוע הנהדר, ניתן למצוא כאן.
2. ביום שישי, עם כל ההתרגשות של סיום הבחינות, מסיבת הרווקים ומסיבת סיום הסמסטר, שכחתי לספר לכם שיש לי קבוצה חדשה. כמו שכבר כתבתי, הסמסטר השני יהיה הרבה יותר משמעותי מבחינת עבודת צוות וכיוון שרוב האנשים כבר מכירים ושמעו סיפורים על אנשים אחרים ואיך היה לעבוד איתם בצוות, היו הרבה חששות. ביום חמישי אחה"צ, נחתה הודעת דואר אלקטרוני בתיבה שלי, ובה קובץ עם הקבוצות. לשמחתי, לא קיבלתי אף אחד מהאנשים שממש לא רציתי (למרות שלא קיבלתי אף אחד שממש רציתי). הקבוצה שלי מורכבת מאנשים מאוד איכותיים. סטייסי, ידידתי היהודייה מארה"ב, פטריסיו (או פטרישיו, לא בטוח איך לכתוב את זה), המכונה פאטו, מארגנטינה, קירטי, המוכנה גם כריס, מהודו, ופריטיקה, אוסטרלית ממוצא פיג'י. אני מאוד מרוצה ומחכה בקוצר רוח לסמסטר השני, שהולך ומסתמן בתור סמסטר מעניין ומאתגר הרבה יותר. עדכונים נוספים, כרגיל, בהמשך.

בלי קשר, אתמול הלכתי עם שני חברים לראות את הסרט Angels and Demons. הסרט היה נחמד ביותר. הם קנו דלי של פופקורן (שהיה גדול, אבל כבר ראיתי כאלה) וקיבלו כוס שתייה ענקית של מעין ברד צ'רי קולה. זה הדהים אותי כל כך, שהחלטתי לצלם את זה. כדאי להסתכל על הרגל לשם השוואה של הגודל. אם אני הייתי שותה את הדבר הזה, הייתי צריך לצאת עשר פעמים לשירותים במהלך הסרט.
שבוע נפלא,
נתראה בקרוב,
אלעד