אני מעריך אנשים שמתנדבים ותורמים לקהילה. באמת. זה כל כך קשה. ההערכה שלי גוברת, בעיקר בגלל שאת רוב הדברים שאנשים עושים, אני לא מסוגל לעשות. ברור שאני מסוגל פיזית לעשות את זה, אבל קשה לי. שאתה עובד בהתנדבות ומנסה לתרום, זה צריך להיות מכל הלב.
אני זוכר שהיינו מארגנים פרויקטים קורסים בצבא, כדי שהקורס יוכל לתרום לקהילה. ללכת לעזור בסניף של "תנו לחיות לחיות" – היחסים שלי עם חיות מעורערים במקרה הטוב. ללכת לבלות בוקר עם ילדים אוטיסטיים - מטרה נעלה, אבל אני מודה, קצת בבושת פנים, שלא הייתי מסוגל להיכנס לזה עם כל הלב. בכל המקרים הללו, תמיד דאגתי להיות שם, אבל לטפל בלוגיסטיקה, במנהלות ובמסביב.
זה לא שחיי חפים מהתנדבות. בגיל 16 נסעתי בשליחות של הצופים לארה"ב, לעבוד כשלושה חודשים במחנה יהודי (למי שיש לו ספק, לא בתשלום). בגיל 17 הייתי מעורב בהקמתה של עמותת דגם, ששמה למה מטרה חברתית כלכלית של שינוי המדינה. בזמן הלימודים, למרות שמידי פעם חבריי והתורמים העיקריים למאמץ התנגדו, התעקשתי שהמחברות בחינה שהכנתי יופצו לכל דורש (לא בדיוק התנדבות, אבל אני חושב שזה בכל זאת עזר לכמה אנשים לעבור את תקופת הבחינות ואני גאה בזה – באמת שלא הייתי חייב).
אבל כל הדברים הללו, הם איכשהו, לא באמת זה. אני מסתכל מסביב ורואה את חבריי עושים דברים מדהימים. עבודה עם ילדים, התנדבות במועדוניות ועוד ועוד. השיא, שניים מחברי שהקימו את עמותת נובה, משתמשת בסטודנטים בשביל לתת ייעוץ עסקי לעמותות שונות שפועלות למען הקהילה, פרויקט שלשמחתי הצלחתי לתרום לו מעט מזמני. אני מסתכל מסביב ומרגיש שההתנדבות שלי, היא לא, איך נגיד את זה בצורה עדינה, אמיתית.
אני מאמין שבעתיד אני אקח תפקיד כלשהו בשירות הציבורי, פשוט כי אני חושב שזה נכון שכל אחד שחושב את עצמו מוכשר ומסוגל לתרום יעשה את זה וזה גם סוג של התנדבות. אבל אפילו אם נקבל את ההשוואה, אי אפשר לתלות את חוסר הפעילות בהווה במשהו, שאולי, יעשה בעתיד. עכשיו, שאני באוסטרליה (האמת שברגע זה, אני בישראל, אבל אני מדבר על העיקרון), היכולת שלי לתרום לקהילה שלי בישראל קטנה עוד יותר, מסיבות טבעיות.
לשמחתי, לפני כמה שבועות גיליתי דרך שבה אני יכול לתרום. כמו שאני כותב בספר האלקטרוני שלי, אני אדם שמאמין בשיתוף של ידע. אני חושב שידע הוא כוח ושההשכלה ושיתוף יכולים לשנות את העולם. זו אחת הסיבות שהספר האלקטרוני שלי חופשי להורדה לכל דורש. אבל הידע שלי, מעניין ככל שיהיה לדעתי, אינו מספיק בשביל לקדם את האג'נדה הזאת. כפי שכולכם יודעים, אני מעריץ גדול של האתר TED שבמסגרתו אפשר לראות הרצאות של מומחים מכל העולם, מדברים על כל מיני נושאים, שנמצאים בחזית הידע האנושי. זה היה משמח אותי אם כל אחד היה רואה הרצאה אחת משם, פעם בחודש. אני די משוכנע שכל אחד יכול למצוא הרצאה שמעניינת אותו וללמוד מזה.
הבעיה היא, שיש הרבה אנשים בישראל, שמחסום השפה, הוא מחסום גדול בשבילם. מילדים ועד אנשים מבוגרים, השליטה של ישראלים באנגלית היא טובה יחסית, אבל לראות הרצאה רצינית של 20 דקות, לפעמים בשפה מקצועית, ללא תרגום, זה כבר עניין אחר. אז שראיתי ש- TED מחפשים מתרגמים שיעזרו להם לתרגם את ההרצאות של TED לכל מיני שפות, קפצתי על ההזדמנות. הזמן שלי בימים אלו, כמובן, מוגבל, ובכל זאת. הצלחתי, לפני תקופת המבחנים, לתרגם הרצאה אחת (תופתעו לדעת שזה לוקח הרבה זמן וזו לא עבודה פשוטה בכלל). עד היום תורגמו כ- 30 הרצאות לעברית, ואני מקווה שיתורגמו עוד. אם העבודה הזאת תגרום לעוד אדם אחת לצפות בהרצאה הראשונה הזאת שתרגמתי, שאני מאוד אוהב, עשיתי את שלי.
תבלו
אלעד
אני זוכר שהיינו מארגנים פרויקטים קורסים בצבא, כדי שהקורס יוכל לתרום לקהילה. ללכת לעזור בסניף של "תנו לחיות לחיות" – היחסים שלי עם חיות מעורערים במקרה הטוב. ללכת לבלות בוקר עם ילדים אוטיסטיים - מטרה נעלה, אבל אני מודה, קצת בבושת פנים, שלא הייתי מסוגל להיכנס לזה עם כל הלב. בכל המקרים הללו, תמיד דאגתי להיות שם, אבל לטפל בלוגיסטיקה, במנהלות ובמסביב.
זה לא שחיי חפים מהתנדבות. בגיל 16 נסעתי בשליחות של הצופים לארה"ב, לעבוד כשלושה חודשים במחנה יהודי (למי שיש לו ספק, לא בתשלום). בגיל 17 הייתי מעורב בהקמתה של עמותת דגם, ששמה למה מטרה חברתית כלכלית של שינוי המדינה. בזמן הלימודים, למרות שמידי פעם חבריי והתורמים העיקריים למאמץ התנגדו, התעקשתי שהמחברות בחינה שהכנתי יופצו לכל דורש (לא בדיוק התנדבות, אבל אני חושב שזה בכל זאת עזר לכמה אנשים לעבור את תקופת הבחינות ואני גאה בזה – באמת שלא הייתי חייב).
אבל כל הדברים הללו, הם איכשהו, לא באמת זה. אני מסתכל מסביב ורואה את חבריי עושים דברים מדהימים. עבודה עם ילדים, התנדבות במועדוניות ועוד ועוד. השיא, שניים מחברי שהקימו את עמותת נובה, משתמשת בסטודנטים בשביל לתת ייעוץ עסקי לעמותות שונות שפועלות למען הקהילה, פרויקט שלשמחתי הצלחתי לתרום לו מעט מזמני. אני מסתכל מסביב ומרגיש שההתנדבות שלי, היא לא, איך נגיד את זה בצורה עדינה, אמיתית.
אני מאמין שבעתיד אני אקח תפקיד כלשהו בשירות הציבורי, פשוט כי אני חושב שזה נכון שכל אחד שחושב את עצמו מוכשר ומסוגל לתרום יעשה את זה וזה גם סוג של התנדבות. אבל אפילו אם נקבל את ההשוואה, אי אפשר לתלות את חוסר הפעילות בהווה במשהו, שאולי, יעשה בעתיד. עכשיו, שאני באוסטרליה (האמת שברגע זה, אני בישראל, אבל אני מדבר על העיקרון), היכולת שלי לתרום לקהילה שלי בישראל קטנה עוד יותר, מסיבות טבעיות.
לשמחתי, לפני כמה שבועות גיליתי דרך שבה אני יכול לתרום. כמו שאני כותב בספר האלקטרוני שלי, אני אדם שמאמין בשיתוף של ידע. אני חושב שידע הוא כוח ושההשכלה ושיתוף יכולים לשנות את העולם. זו אחת הסיבות שהספר האלקטרוני שלי חופשי להורדה לכל דורש. אבל הידע שלי, מעניין ככל שיהיה לדעתי, אינו מספיק בשביל לקדם את האג'נדה הזאת. כפי שכולכם יודעים, אני מעריץ גדול של האתר TED שבמסגרתו אפשר לראות הרצאות של מומחים מכל העולם, מדברים על כל מיני נושאים, שנמצאים בחזית הידע האנושי. זה היה משמח אותי אם כל אחד היה רואה הרצאה אחת משם, פעם בחודש. אני די משוכנע שכל אחד יכול למצוא הרצאה שמעניינת אותו וללמוד מזה.
הבעיה היא, שיש הרבה אנשים בישראל, שמחסום השפה, הוא מחסום גדול בשבילם. מילדים ועד אנשים מבוגרים, השליטה של ישראלים באנגלית היא טובה יחסית, אבל לראות הרצאה רצינית של 20 דקות, לפעמים בשפה מקצועית, ללא תרגום, זה כבר עניין אחר. אז שראיתי ש- TED מחפשים מתרגמים שיעזרו להם לתרגם את ההרצאות של TED לכל מיני שפות, קפצתי על ההזדמנות. הזמן שלי בימים אלו, כמובן, מוגבל, ובכל זאת. הצלחתי, לפני תקופת המבחנים, לתרגם הרצאה אחת (תופתעו לדעת שזה לוקח הרבה זמן וזו לא עבודה פשוטה בכלל). עד היום תורגמו כ- 30 הרצאות לעברית, ואני מקווה שיתורגמו עוד. אם העבודה הזאת תגרום לעוד אדם אחת לצפות בהרצאה הראשונה הזאת שתרגמתי, שאני מאוד אוהב, עשיתי את שלי.
תבלו
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה