סיכום ביניים

Photo by Jacob Botter

היום, בדרכי חזרה מהמבחן הראשון של השבוע (התנהגות ארגונית, היה בסדר, אני חושב) חשבתי על כך שסיומו של הסמסטר הראשון זה זמן טוב לעשות מעין סיכום ביניים. כמה מחשבות מקריות:
1. בימים אלו הנושא של שכרם של מנהלים בכירים מונח על שולחן הניתוחים מכל הכיוונים. אני מודה, שבעבר, הנטייה הטבעית שלי הייתה להגיד, זה מטורף כמה שהם מקבלים. על מה? אחרי זה, עם ההתפתחות המחשבתית שלי, אמרתי לעצמי – זה מנגנון שוק, אם משלמים להם כנראה שזה המחיר הראוי. בזמן האחרון התלבטתי בנושא, כיוון שהגעתי למסקנה שהמנגנונים לא ממש עובדים. אבל אם יש משהו אחד שהלימודים לקראת תואר ה- MBA לימדו אותי, זה הערכה מחודשת לאנשים הללו. אני חושב שאין הרבה אנשים שמסוגלים לאזן כל כך הרבה שיקולים וגורמים ולהוביל חברה גדולה באמת להצלחה. זה לא אומר שאני חושב שהשכר מוצדק או שהמערכת עובדת כמו שצריך. אבל גם שחקני כדורגל וכדורסל מקבלים סכומי עתק ואין לנו טענות נגדם. אני חושב שאין הבדל בכישרון וברמת ההתמדה והאימון ששני התפקידים דורשים. שאתה לומד לתואר MBA, אתה מנסה להסתכל על כל שאלה מנקודת המבט של המנכ"ל. אתם יודעים מה, נקודת המבט הזו מסובכת ביותר. אולי באמת יש משהו במשכורות העתק שהם מקבלים. ואולי לא...



2. אחרי המבחן היום הלכתי להתאמן בחדר כושר ובשבועות האחרונים אני שומע תוך כדי האימון תוכניות רדיו מתחנת הרדיו הציבורית של שיקגו, תוכנית שנקראת This American Life. בגדול, כל שבוע יש שם לתוכנית קונספט וכל שלושת או ארבעת הסיפורים מתחברים לקונספט הזה. רוב הפעמים זה סיפורים ממש מרתקים. היום האזנתי לתוכנית שעסקה בבוס החדש. סיפורים מוזרים על אנשים שנהיו בוסים בכל מיני צורות. אחד הסיפורים סיפר על רואה חשבון ביוטה שהפך להיות ממונה על הנכסים של אחד הכנסיות המורמוניות הכי קיצוניות בגלל שהמנהיג הקיצוני שלהם נשלח לכלא אחרי שהוא השיא ילדות קטנות (ועוד כל מיני דברים כאלו שקורים רק באמריקה). הרואה חשבון הזה צריך לנהל עיר שלמה שנמצאת תחת שליטת הכנסייה ואף אחד לא מדבר איתו. בכל מקרה, אחד הסיפורים סבב סביב התוכנית של אובמה ("הבוס החדש", התוכנית היא מלפני כמה שבועות) לחלץ את הכלכלה האמריקאית מהמשבר. התוכנית הזאת, שהיא למעשה הוצאה ממשלתית ענקית, היא חזרה דה-פקטו לתיאוריות של הכלכלן קיינס, כלכלן אנגלי מתקופת המיתון הגדול, שפחות או יותר שינה את תחום הכלכלה. התוכנית דיברה קצת עליו, על הרעיונות שלו איך הם עלו וירדו ואיך עכשיו חוזרים אליהם והשמיעה את הדעות של כלכלנים שונים על העניין הזה. ואני חושב לעצמי. איזה קטע. מחר יש לי מבחן בכלכלה שיש בו שאלות בחירה. הנושא שאני בחרתי להתמקד בו זה מדיניות פיסקאלית. שזה בדיוק הנושא של הכתיבה של קיינס ושלהתוכנית שאני שומע. מה שמדהים יותר, זה שאף אחד לא באמת יודע מה לעשות ומה עובד. יש תיאוריות, וגישות, ורעיונות, אבל אין משהו אחד נכון. עכשיו, שחושבים על זה, זה לא באמת מפתיע. ברוב הנושאים אין באמת אמת אחת. אבל בכל זאת. ומה שיותר מרתק, שבמקרה, יצא לי לעשות (שוב) קורס בכלכלה, בתקופה שבה הכלכלה העולמית בוחנת מחדש את כל התפיסות שלה. אני חושב שמכל הקורסים בסמסטר הזה, לפחות בתקופה הקרובה, הקורס הכי פחות רלוונטי מקצועית עבורי, הוא כלכלה (למרות שזה מעניין לידע כלכלי ומעורבות פוליטית, ואני כידוע, מאמין באוריינות פיננסית). אבל יש משהו מעניין בללמוד את המקצוע הזה, אפילו בצורה שטחית כמו שעושים בתואר MBA בתקופה הזאת דווקא.
כתבתי יותר מידי. אולי יהיו עוד מסקנות בהמשך.
אלעד