דמוקרטיה, שחיתות, זכויות יוצרים ומצלמות ברחובות

היום רשומה עם הרבה מחשבות שלא הולכות עד הסוף... לא בטוח שאני אעמוד מאחוריהן בעתיד... אבל מעניין לכתוב אותן:

1. יצא לי בזמן האחרון לחשוב על המושג דמוקרטיה. זה אולי נשמע מוזר, אבל זה מושג שאנשים שחיים בעולם המערבי לוקחים כל כך כמובן מאליו. אחד מהחברים כאן בקורס הוא מנפאל. הוא כותב בלוג נפלא על כל מיני נושאים ואחד מהם, לפני כמה ימים היה על דמוקרטיה ועל הכישלון היחסי שלה בנפאל.

2. זה גרם לי לחשוב על דברים שיותר קרובים אלינו. האם נכון היה, במבט לאחור, להתעקש על שלטון דמוקרטי ברשות הפלסטינית. אנשים שוכחים שדמוקרטיה זה לא רק בחירות, זה גם זכויות אדם וזה גם שלטון החוק. האם לא היה נכון יותר לנסות להשליט את אלו, לפני שנותנים לאנשים את זה הזכות לבחור. למה הבחירה זה הדבר הראשון שמיישמים ולא רק אצלנו, תראו מה האמריקאים מנסים לעשות בעיראק ובעוד מקומות). האם הזכות לבחור היא הזכות הכי חשובה?

3. דמוקרטיה, היא שיטת משטר שמתבססת על תרבות. על היסטוריה. האם יכול להיות שמשהו בתרבות ובהיסטוריה של העולם הערבי לא מתחבר לשיטה? חשוב להדגיש. אני לא חושב או אומר שהם פחות טובים, חכמים או ראויים. אני רק אומר, שחושבים על שיטת משטר, צריך לחשוב גם על ההתאמה שלה לתרבות. דיברתי על הספר של מלקלום גלדוול, outliers, בהקשר למשא ומתן עם הפלסטינאים. אולי ההשלכות רחבות יותר.

4. אתמול ראיתי הרצאה (ב- TED, יש מקום אחר?) וקראתי ראיון עם לארי לסיג, אחד מהמומחים הגדולים ביותר בנושא זכויות יוצרים שעמד בראש הרבה מהמאבקים לשינוי חוקי זכויות היוצרים בארה"ב להתאמה לעידן הדיגיטאלי. הרעיונות שלו מרתקים. לפני כמה זמן, הוא החליט לזנוח את המחקר בנושא זכויות היוצרים ולעבור לחקור שחיתות שלטונית. שאני (או הוא) אומר שחיתות שלטונית לא מדובר על שוחד במובן הפשוט אלא על הדרך שבה ממומנים חברי קונגרס. מחקר מגלה שבין 30 ל- 70 אחוז מהזמן של חברי קונגרס מוקדש לגיוס כספים. לסיג טוען שהוא הבין שהשינויים שהקונגרס צריך לטפל בהם, כמו זכויות יוצרים, אבל גם כמו התחממות גלובלית, לא קורים, לא בגלל שהאנשים שם לא חכמים אלא בגלל שהמערכת יוצרת להם תמריצים לא נכונים והוא מנסה לשנות את זה בכל מיני דרכים.

5. ושוב זה גרם לי לחשוב כמה זה דומה למצב אצלנו. משהו לא עובד במערכת צריך שינוי של השיטה. זה כל כך לא עובד שאני מתחיל לפקפק בדמוקרטיה ובשלטון הרוב. זה מחשבות שמטרידות אותי. האם באמת ההחלטה על פי הממוצע של הדעות של דיונים שטחיים היא הדרך הטובה ביותר לנהל את החיים שלנו?

6. בסוף ההרצאה שלו לסיג מדבר עם העובדה שהילדים של היום, שהתרבות שלהם לא מתאימה לחוקי זכויות היוצרים של לפני 100 שנה שתחתם הם חיים. מה שקורה זה, שהם חיים את חייהם כמפרי חוק. זו התרבות שאליה הם נולדו. לזה הם רגילים. ולזה יש השפעות הרסניות על החברה. מחשבות עצובות על דמוקרטיה.

7. קשור ולא קשור. יהונתן קלינגר כותב על העובדה שרשויות מקומיות מתקינות מצלמות ברחובות ושיש לכך פוטנציאל לפגיעה נרחבת בפרטיות. אני אשאיר את הטיעון המשפטי בצד (איזה כיף שאני יכול להגיד את זה), גם מכיוון שברמה הטכנית אני די מסכים עם הניתוח, למרות שאני בטוח שניתן למצוא הסמכה כלשהי לעניין הזה. אני רוצה לדבר עם העניין העקרוני. האם זה כל כך נורא שיהיו מצלמות בכל מקום? מה באמת התשלום שאנחנו כאזרחים משלמים על זה? אם זה ימנע רצח, תאונות, תשלום דמי חסות או כל פשע אחר שאתם יכולים לחשוב עליו האם זה לא שווה את זה. אני מאמין שזה חלק מהאמנה החברתית שלנו. ובקישור לנקודות הראשונות, אולי זה לא פחות דמוקרטיה מאשר הזכות לפרטיות. אני זוכר שקראתי שעיריית נתניה השתמשה במצלמות כדי לעקוב אחרי ילדים בחופשת הקיץ שהשתכרו בגנים ציבוריים ועשו רעש כדי לשלוח ניידת לטפל בהם. האם זה שימוש כל כך נורא? האם זו פגיעה נוראית בפרטיות?. נכון, צריך להסדיר את זה ולהקפיד שלא יעשה בכך שימוש לרעה, אבל אני אישית מעדיף רחובות בטוחים יותר. כי ברגע שאני יודע שהמצלמות שם ושהכול מתועד אין לי יותר ציפייה לפרטיות ברחובות. זו לא הפעם הראשונה שדעתי שונה מזו של יהונתן, ואני מניח שגם לא האחרונה.

אלעד

דרך אגב, הארוחה במסעדה שאמורה להיות מהטובות בעולם הייתה בסדר. לא יותר. אתם יכולים לראות תמונות כאן.