אתמול ישבתי עם עמיתה לספסל הלימודים, התכוננו למבחן האמצע הראשון שיש לנו ביום שני. אחרי שסיימנו את הלימודים הרשמיים התחלנו לשוחח על דה ועל הא. אחרי כמה דקות היא שאלה אותי: "תגיד, אתה נהנה?" (זה נשמע יותר טוב באנגלית: Are you having fun?"?".
האינסטינקט הראשוני שלי היה להגיד משהו כמו: "לא יודע, נראה לי, חלק מהזמן". האמת שזה לא נכון, האינסטינקט הראשוני שלי היה הרבה יותר פולני מזה. מה שאומר להגיד משהו כמו: "אני כבר איהנה בקבר" J.
האמת, אני מניח שההגדרות שלי להנאה שונות משל אנשים אחרים. ההנאה שלי היא הרבה יותר פנימית וקשורה למחשבה עצמית וללמידה. לכן, הרבה פעמים, אני מרגיש שאנשים אחרים חושבים שאני לא נהנה, כאשר למעשה, אני פשוט נהנה מדברים שונים.
אבל זה גרם לי לחשוב. קראתי בספר של דניאל פרידמן שהם עשו ניסוי (ואני מצטער אם התיאור שלי לא מדוייק, הספר נשאר בארץ) שהלך בערך ככה: חיברו אנשים שונים למכשיר שמחשמל אותם בזרמים חשמליים ולאחר הניסוי ביקשו מהם לדרג את רמת הסבל שלהם. חילקו את האנשים לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה זרם מאוד גבוה רוב הזמן וזרם מאוד נמוך במקטע האחרון (שהיה קצר יחסית). הקבוצה השנייה, קיבלה זרם מאוד נמוך רוב הזמן וזרם מאוד גבוה במקטע האחרון (ששוב, היה קצר יחסית). מה שמפתיע זה שהאנשים דיווחו על "סבל" גבוה יותר במקרה השני. אני זוכר שהיו שתי מסקנות מהניסוי (למרות שנאי לא בטוח שאני יכול להסביר אותן) אנשים מייחסים חשיבות יתרה לחלק האחרון של ה"סבל" ואנשים נוטים למצע סבל. אחת השאלות שהעלה המאמר היא מה ההשפעה שיש לניסוי הזה על תקופות מאסר. אולי כדאי לשלוח אנשים לתקופת מאסר קצרה יותר, ולתת להם פחות זמן להתרגל ואז הסבל היחסי שיוצרת תקופת המאסר יותר מרתיעה כי התקופה האחרונה היא "נוראית" יותר. אבל אני סוטה (קצת) מהנושא.
השאלה שלי האם זה יהיה נכון להנאה. השאלה האם אני נהנה קשורה לרגעים האחרונים או לימים האחרונים או למבחן האחרון. אני לא רוצה לבחון את השאלה הזו ככה. אני כאן לטווח הארוך. אני כאן בשביל החוויה של ללמוד בחו"ל, לגור בחו"ל ואולי לעבוד בחו"ל. כי אני חושב שזו תהייה חוויה בטווח הארוך. לכן השאלה האם אני נהנה עכשיו היא כמובן חשובה (אני לא רוצה ממש לסבול), אבל היא פחות רלוונטית.
באחת הסדנאות שהיו לנו לפני תחילת הלימודים המנחה ביקש מכל אחד לכתוב כמה סיבות או מטרות שיש לו ל- MBA. ביחד עם המטרות הרגילות (שינוי קריירה, הכרת אנשים חדשים וכו') רשמתי גם: "שיהיה לי מה לספר לנכדים". כמובן ההנחה היא שיהיו לי, אבל בואו לא נפתח את תיבת הפנדורה הזו.
אני מניח שכאשר אני אגיע לארץ ישאלו אותי אנשים: "נו, אז איך באוסטרליה? אתה נהנה?". האמת היא שאין תשובה אמיתית לשאלות מהסוג הזה. אני מנסה ליהנות מכל יום שעובר. לא תמיד אפשר. אני מודה כל יום על ההזדמנות הזאת שנפלה בחלקי. אבל אני אוכל לבחון אותה ולענות על השאלות הללו באמת, רק בטווח הארוך.
"ישנו מי שמתלונן מדוע ברא אלוהים קוצים לשושנים, וישנו מי שאומר תודה על שיש שושנים בין הקוצים". אלמוני
שיהיה לכם סוף שבוע נפלא
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה