רופאי שיניים בשגרירות
אז אתמול ביקרתי בשגרירות האמריקאית בסידני. כדי לא למתוח אתכם, אגיד שהביקור היה חיובי. הביקור התחיל מוקדם בבוקר. הפגישה שלי הייתה קבועה לשעה 8:30 ובהודעה מהשגרירות מבקשים להגיע מוקדם, כדי לעבור בדיקות בטחוניות. כיוון שלא הייתי בטוח בקו האוטובוס הדרוש, היכן השגרירות נמצאת בידיוק וכמובן, בגלל שאני קצת משוגע, יצאתי מאוד מוקדם מהבית והגעתי לבניין בסביבות השעה 7:15. נכנסתי למעלית ולחצתי על הכפתור לקומה 10. המעלית לא זזה. טוב. יצאתי ושאלתי את השומר כיצד מגיעים לשגרירות. הוא אמר לי, מעלית, קומה 10, אבל רק אחרי 7:30. התיישבתי בלובי ובילתי את רבע השעה הקרובה בצפייה באנשים נכנסים למעלית ואחרי חצי דקה יוצאים במבט מבולבל על פניהם. קצת אכזרי, אבל בהחלט ניסוי אנתרפולוגי מרתק.
השעה 7:30 הגיעה. כל מי שהמתין בלובי עולה במעלית. אנחנו מגיעים לקומה והכניסה לשגרירות (שם עוברים את הבדיקות הבטחוניות) נמצאת בצד השני של הבניין. לאורך המסדרון, כל המשרדים הם של רופאי שיניים. "מה, הם מנסים להפחיד אותנו?", אני חושב לעצמי. מגיעים לפתח החדר של השגרירות והשגיררות כמובן סגורה. אבל כדי להמשיך את מגמת ההפחדה ורופאי השיניים, רעשי קדיחה מגיעים מבפנים. מישהו ביצע עבודות במשרד ליד. הרגשה מוזרה. כ- 20 אנשים עומדים בשקט, מביטים בשלטים של משרדי רופאי שיניים ושומעים קולות קדיחה.
לאחר המתנה של עוד כרבע שעה, הגיעו נציגי השגיררות והתהליך החל. לשמחתי התהליך היה מהיר ויעיל, לא שאלו כמעט שאלות ואפילו לא ביקשו אף אחד מהמסמכים שהכנתי. בתחילת שבוע הבא אני אמור לקבל את הדרכון חזרה ואז - ניו-יורק, הנה אני מגיע.
זמן חשיבה
אז בימים אלו אני יושב ומחכה. אני מאוד נהנה מהרגיעה. אחד הדברים שהקשו עליי בטיול לסינגפור והודו הייתה העובדה שלא היה לי כמעט זמן לבד. לחשוב, להרגע, להיות רק עם עצמי. לא רק שהיה לו"ז כל היום, גם בילנו את רוב השעות הערות בפעילות וגם בחדר תמיד היה איתי מישהו. זה רק הזכיר לי כמה הזמן הפרטי שלי משמעותי עבורי...
כדורסל
ששואלים אותי מה אני עושה בזמן החופשי או מה התחביבים שלי, אני עונה (בין השאר) שאני אוהב לצפות בכדורסל. היום יצא לי לראות כדורסל בשידור חי בפעם הראשונה מזה זמן רב. שכחתי כמה אני מתגעגע וכמה אני אוהב את זה. אם יש סיבה אחת שאני באמת שמח לעזוב את אוסטרליה, זה שאני חוזר למדינות עם ספורט נורמלי. קריקט. לא מבין למה קוראים לזה ספורט...
כתיבה
לסיום, רציתי להפנות אתכם לבלוג השני שלי, The Comparative Advantage. הוא מתחיל לצבור פופלריות ואפילו, הוא הוזכר פעמים בבלוגים אחרים כמקור (ראו כאן וכאן). בימים האחרונים עבדתי על שיפורים רבים שלו והכנתי רשימה של כ- 25 הרשומות הכי טובות שכתבתי עד היום (לדעתי). אם בא לכם להתחיל או להבין מה אני בידיוק עושה שם, זו הדרך הטובה ביותר.
Happy New Year!
אז אתמול ביקרתי בשגרירות האמריקאית בסידני. כדי לא למתוח אתכם, אגיד שהביקור היה חיובי. הביקור התחיל מוקדם בבוקר. הפגישה שלי הייתה קבועה לשעה 8:30 ובהודעה מהשגרירות מבקשים להגיע מוקדם, כדי לעבור בדיקות בטחוניות. כיוון שלא הייתי בטוח בקו האוטובוס הדרוש, היכן השגרירות נמצאת בידיוק וכמובן, בגלל שאני קצת משוגע, יצאתי מאוד מוקדם מהבית והגעתי לבניין בסביבות השעה 7:15. נכנסתי למעלית ולחצתי על הכפתור לקומה 10. המעלית לא זזה. טוב. יצאתי ושאלתי את השומר כיצד מגיעים לשגרירות. הוא אמר לי, מעלית, קומה 10, אבל רק אחרי 7:30. התיישבתי בלובי ובילתי את רבע השעה הקרובה בצפייה באנשים נכנסים למעלית ואחרי חצי דקה יוצאים במבט מבולבל על פניהם. קצת אכזרי, אבל בהחלט ניסוי אנתרפולוגי מרתק.
השעה 7:30 הגיעה. כל מי שהמתין בלובי עולה במעלית. אנחנו מגיעים לקומה והכניסה לשגרירות (שם עוברים את הבדיקות הבטחוניות) נמצאת בצד השני של הבניין. לאורך המסדרון, כל המשרדים הם של רופאי שיניים. "מה, הם מנסים להפחיד אותנו?", אני חושב לעצמי. מגיעים לפתח החדר של השגרירות והשגיררות כמובן סגורה. אבל כדי להמשיך את מגמת ההפחדה ורופאי השיניים, רעשי קדיחה מגיעים מבפנים. מישהו ביצע עבודות במשרד ליד. הרגשה מוזרה. כ- 20 אנשים עומדים בשקט, מביטים בשלטים של משרדי רופאי שיניים ושומעים קולות קדיחה.
לאחר המתנה של עוד כרבע שעה, הגיעו נציגי השגיררות והתהליך החל. לשמחתי התהליך היה מהיר ויעיל, לא שאלו כמעט שאלות ואפילו לא ביקשו אף אחד מהמסמכים שהכנתי. בתחילת שבוע הבא אני אמור לקבל את הדרכון חזרה ואז - ניו-יורק, הנה אני מגיע.
זמן חשיבה
אז בימים אלו אני יושב ומחכה. אני מאוד נהנה מהרגיעה. אחד הדברים שהקשו עליי בטיול לסינגפור והודו הייתה העובדה שלא היה לי כמעט זמן לבד. לחשוב, להרגע, להיות רק עם עצמי. לא רק שהיה לו"ז כל היום, גם בילנו את רוב השעות הערות בפעילות וגם בחדר תמיד היה איתי מישהו. זה רק הזכיר לי כמה הזמן הפרטי שלי משמעותי עבורי...
כדורסל
ששואלים אותי מה אני עושה בזמן החופשי או מה התחביבים שלי, אני עונה (בין השאר) שאני אוהב לצפות בכדורסל. היום יצא לי לראות כדורסל בשידור חי בפעם הראשונה מזה זמן רב. שכחתי כמה אני מתגעגע וכמה אני אוהב את זה. אם יש סיבה אחת שאני באמת שמח לעזוב את אוסטרליה, זה שאני חוזר למדינות עם ספורט נורמלי. קריקט. לא מבין למה קוראים לזה ספורט...
כתיבה
לסיום, רציתי להפנות אתכם לבלוג השני שלי, The Comparative Advantage. הוא מתחיל לצבור פופלריות ואפילו, הוא הוזכר פעמים בבלוגים אחרים כמקור (ראו כאן וכאן). בימים האחרונים עבדתי על שיפורים רבים שלו והכנתי רשימה של כ- 25 הרשומות הכי טובות שכתבתי עד היום (לדעתי). אם בא לכם להתחיל או להבין מה אני בידיוק עושה שם, זו הדרך הטובה ביותר.
Happy New Year!
לסיום, זו הודעה שכתבתי ב- FACEBOOK. רציתי לשתף גם את מי שלא נמצא שם (מסיבות כאלו ואחרות):
This was an AMAZING year. I met so many great people. I visited so many COOL places. I made AWESOME friends. I learned a lot. I changed a lot. I am so grateful for all the opportunities I got and all that I have and I am not taking it for granted. I am anxiously waiting for the next year. If it will be just half as great as this year, it will be an amazing ride!
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה